טלנובלה בע"מ

מי שעוד צריך הוכחה לחיים הקשים בעולם הזוהר, ינסה לדמיין את הנשיקה הראשונה שלו באולפן טלוויזיה טחוב, עמוק באזור התעשייה של חולון, כשעשרות אנשים שמודעים לגודל המעמד מקיפים אותו כדי לתעד את הרגע. ככה נראתה הנשיקה הראשונה של נינט טייב ורן דנקר שערבבה, כמו שקורה לא מעט ב"שיר שלנו", בין החיים האמיתיים לבין התסריט. נשמע רומנטי? אם עוד נדמה לכם שכן, חכו לשמוע מה יש לזוג רדוף הטראומה לומר על זה שנה אחרי.

דנקר: "ידענו שכל הסט יודע שמשהו קורה בינינו, ושעמוק בפנים שנינו מחכים לנשיקה ורוצים שהיא כבר תקרה. וזה עוד יותר הביך לראות שכולם מחכים לראות איך נגיב".

טייב: "באנו להתנשק, ולא יכולתי. כל כך מביך זה היה. עשינו ארבעה-חמישה טייקים, וכל פעם נקרעתי מצחוק מרוב שהתביישתי".

דנקר: "ואני כל הזמן בלחץ, מה היא צוחקת כל כך, חשבתי שיוצאת לי שערה מהאף". 

טייב: "ראינו שזה לא עובד, אז אמרנו 'צלמים, כולם, צאו מהאולפן, אנחנו עושים חזרה של הנשיקה רק שנינו'. נשארנו רק אני והוא, וזה עוד יותר הגדיל את המבוכה. כל פעם שהתקרבנו התחלנו לצחוק. כשזה קרה סוף סוף רעדתי כולי. היו לי גלי חום מטורפים".

טייב: "זה עדיין קשה. כשרן ואני מתנשקים והמצלמה נכנסת, אני מבינה שהיא מצלמת את זוהר ונינט, הדמויות שאנחנו משחקים בסדרה, אבל בתכלס זה עדיין לצלם את רן ונינט. כל העולם אומר אז ככה נינט מתנשקת עם החבר שלה, וזה מביך. אתמול צילמנו סצנה שרן היה צריך למשוך אותי למיטה".

טייב: "שנינו ניסינו להיות נורא מקצועיים. רן שיחק שיכור והיה חופשי בקטע ואני התביישתי. הייתי צריכה להיות בתוך זה לגמרי. וכדי לצאת מהמבוכה אמרתי לו 'איזה חמוד אתה, מתוק שלי', בקול תינוקי כזה, הכי לא סקסי בעולם, וכל הצלמים נקרעו מצחוק".

דנקר: "היום אני מבין שזה לא הגיוני, אבל בהתחלה האמנתי שנוכל לעשות את ההפרדה בין העבודה לחיים הפרטיים. חטפתי הלם קרב כשקמתי בבוקר ועל השערים האחוריים של 'ידיעות' ו'מעריב' היה כתוב 'רומן נולד', וזה עוד כמה ימים לפני שבאמת נהיינו חברים".

טייב: "היית תמים מאמי, אני מההתחלה אמרתי לו 'אז שיידעו. הרי בסוף זה יתגלה, מה אפשר לעשות. לא נסתיר את האהבה שלנו'".

הגבול בין ריאליטי למציאות, כשמדובר בטייב ודנקר, הוא לעתים דק להפליא. אפשר היה לכתוב סדרת טלוויזיה על סיפור האהבה ביניהם, אלמלא היתה כבר אחת כזאת, שמקפידה לטשטש את הגבול בין מציאות לדמיון באמצעות קריצות בלתי פוסקות לתעשייה, שבזכותן הפכה הפקה ברמה של טלנובלה לסדרת קאלט.

המציאות ש"השיר שלנו" מתכתבת איתה היא המציאות של ערוץ 2, כלומר מציאות של עולם פיקטיבי לחלוטין עבור כל מי שחלף אי פעם מאחורי הקלעים של עולם הטלוויזיה, והבין איזה חלום מוכרים לו בהפסקות שבין הפרסומות. את הבועה הזאת הפכו יוצרי "השיר שלנו" למציאות האמיתית. 

בעולם האמיתי חד-הורית מקריית-גת ששקועה בחובות לא ניצלת מפינוי דירתה בזכות תרומה מכוכבת טלוויזיה. בערבי ההתרמה של ערוץ 2, כמו גם ב"שיר שלנו", התסריט הזה נשמע אמין לחלוטין. אחרי הכל, גם סיפור הסינדרלה של טייב שזינקה בחסות "כוכב נולד" מאנונימיות מוחלטת לעמדת המאמי הלאומית, יכול להתרחש רק בערוץ המסחרי הנפוץ במדינה. 

ב"השיר שלנו" מגלמת טייב את נינט לוי שהגיעה, כמו בחיים, מקריית-גת לתל-אביב והותירה את הנסיכות המקומיות הרחק מאחור בזכות קול פעמונים וחיוך כובש. מטייב גם השאילה ההפקה רפליקות כמו "מאמי" ו"בעזרת השם" שטייב, כמו בת דמותה הטלוויזיונית, מפזרת ללא הרף. כמו גם את נישוק המזוזות שהפך לאחד מסימני ההיכר המובהקים של שתי הנינטיות. וכדי למתוח את החבל עד הקצה, אז כשנינט לוי שומעת ברדיו את "ים של דמעות" בביצועה של טייב, היא פולטת "די כבר, כמה חרשו על השיר הזה", למצהלות הצופים.

דנקר משחק את זוהר להט, קיבוצניק מופנם עם לוק שלא מותיר אף בת 16 אדישה. בחיים הוא גר עם אמא בשכונת רמת-פולג שבנתניה ומאוהב בטייב עד מעל הראש. הרומן של טייב ודנקר בני ה-21 נפל על יוצרי הסדרה כמו מתנה משמים. הנה עוד דרך לבלבל את הצופים ולהראות להם שהמציאות עולה על כל דמיון. כחלק מיחסי הציבור לעונה השנייה, שתעלה ביום ראשון בערוץ הקולנוע הישראלי בלוויין, הודלף לעיתונות כי דמותו של דנקר תציע נישואים לנינט על גג מגדלי עזריאלי, מה שסחף שלל כותרות בעיתונים על משקל "רן ונינט מתחתנים (בסדרה)", שהצטרפו לכתובות הגרפיטי שכתבו מעריצים על שער האולפנים בחולון, שמאיצות בזוג המאוהב לעשות את זה כדת משה וישראל.

מה עדיין מצליח להרגיז אותך?

בהפקה מפרגנים למהלך. אחרי שהדליפו בגאווה שהגרדרובה של טייב, כמו של עוד כמה שחקניות בצוות, תעבור התאמה מחודשת למידות גופן החדשות, הם גם משתדלים שימי הצילום הארוכים לא יפגמו בגודל ההישג. טייב מבקשת פירות, וכולם מתגייסים. להפסקה שבין הצילומים ממתין לה תפוח שנפרס במיוחד בשבילה. בהמשך מציעים לה תותים, ואפילו מנסים לשחד אותה עם קולורבי בצירוף הבטחה ש"זה לא סתם דיאטטי, זה גם שורף קלוריות".

טייב: "פעם הייתי תוקעת בורקסים וקרואסונים חופשי והיום אני יותר מודעת. גם חבל לי אחרי כל הקלוריות שאני שורפת בחדר כושר להעלות הכל מחדש. עוגות ושוקולד זה עדיין פיתוי גדול, וההתפרקות הגדולה זה בסופי שבוע, כשאני חוזרת לקריית-גת. כל שישי מתחילה המלחמה עם העוגות. אני אומרת לאמא לא לעשות והיא לא מקשיבה לי, ואני לא מתאפקת וטוחנת. אם המאמן שלי שומע אותי עכשיו הוא הורג אותי. לפחות שיידע שעם קופסאות אני לא חוזרת, למרות שאמא שלי תמיד אומרת 'קחי קצת עוגיות לדרך'".

מאמי 2: התרגשויות, נישוקים ופוזות

טייב: "הוא היה מקסים. היינו צריכים להחזיק ידיים בשביל הסצנה והיה נורא כיף. כל מי שרואה אותו מתאהב בו על השנייה הראשונה".

מרוח לך על הפנים חיוך של חתול.

טייב: "הוא בכלל היה מעריץ של שירי. בוא נפתח את זה".

דנקר: "אני הצבעתי לשירי, ומי שהיתה אז חברה שלי לקחה ממני את הפלאפון והצביעה לנינט".

"לא, האמת ששתיהן היו הפייבוריטיות שלי. בגמר פשוט הצבעתי שירי. עזבו, בואו לא נדבר על זה, פשוט הצבעתי שירי".

בכל זאת, דנקר, לקח זמן עד שהרגשת נוח לידה?

"נינט תמיד היתה בפרופיל נמוך ובלי פוזה, אז נרגעתי די מהר. מה שהפליא אותי זה איך היא לא התרגשה כששלחו אותנו ל'שישי בגאון'. שבועיים אחרי תחילת הצילומים ל'השיר שלנו', כשעוד לא היינו חברים, שלחו אותנו להופיע אצל יהורם גאון בערוץ 1. הסדרה עוד לא עלתה לאוויר אפילו, והייתי הכי אנונימי, הכי מהמקום של אני לא יודע מה עושים בתוכנית אירוח. כאב לי הראש והזיעו לי הידיים מרוב שפחדתי מהרגע שיהורם גאון יפנה אליי.

טייב: "נראה לך שלא התרגשתי? ברור שכן, אבל רציתי לתת לך הרגשת ביטחון, אז שיחקתי אותה קול, למרות שגם אני יצאתי מההלם ממש לא מזמן".

דנקר: "זה כמו בצבא, יום פז"ם יותר ואתה מרגיש חבל על הזמן".

"זה לא מעסיק אותי. תמיד יהיו דברים שיקדמו אותך ויבלמו אותך. הקשר הזה התחיל מהמקום הכי אינטימי של אהבה וממש לא ממחשבה שזה יקדם אותי. זה נראה לי לגיטימי שאנחנו עושים דברים ביחד, למרות שאני מוכר רק ב'יס' ולא שרתי בפריים-טיים של ערוץ 2, כי שנינו עובדים באותה סדרה. ונוח לי עם זה שיש לי זמן לעכל דברים ולהיכנס לפרופורציות. בעיקר כשמהר מאוד היינו עמוק בתוך הצילומים לסדרה".

"כוכב נולד" שינה את חייה של טייב, אז מש"קית תחזוקה בפיקוד דרום, שהפכה באוגוסט 2003 למאמי של המדינה. מי ששרה עד אז בטקסים של בית הספר ובאירועים משפחתיים, החלה להתמודד עם היסטריית מעריצים ושגרת הופעות לחוצה ברחבי הארץ.

"היו רגעים בשנתיים האחרונות שרציתי לומר ביי לכולם ולחזור למלצר", היא מגלה, "כי זה חיים אחרים, הרבה פחות מסובכים. וכל פעם אמרתי לעצמי - נראה לך שאת מתכוונת לוותר על החלום שלך? ממש לא. אין יום שלא עובר לי בראש מה היה קורה אילו. חברים שלי מקריית-גת עדיין מחפשים את עצמם, ולמרות שיש ימים שאין לי זמן לעשות פיפי, אני מודה לאלוהים על מה שקרה. אבל בחודשים הראשונים הייתי ילדה שלא מבינה מה קורה איתה בכלל. פתאום הופעתי כל יום ואנשים לא מפסיקים לגשת אליי - איך השפעת עליי, ואיך עזרת לי. כאילו מי אני, סך הכל שרתי".

יש רגע שאת זוכרת במיוחד?

ושרת בסוף?

המולת ההופעות לוותה בשוק תרבות נוסף לנוכח כמות האירועים שטייב הוזמנה אליהם. היום היא כבר מנוסה יותר. כשצלם של "רייטינג" מבקש לצלם אותה ואת דנקר בהפסקת הצילומים על הסט, היא שואלת אם הוא "רוצה את זה פפראצי כזה", למרות שיש לה עוד מה ללמוד עד שתפנים לגמרי את חוק הזהב של עולם יחסי הציבור - "קבל צ'ופר חינם ותרשה לי להשתמש בשם שלך בלי הכרה".

למשל?

טייב: "גם ההזמנה לאירוע של מדונה והקבלה היתה מוזרה, למרות שאותה דווקא רציתי לפגוש. אחי אייל, שהוא גם הסוכן האישי שלי, ניסה לארגן שאדבר איתה, אבל זה לא הלך".

"אני באה מבית שמרני, ולהורים שלי היה בהתחלה קשה עם כל מיני דברים כמו הנשיקות בסדרה. לקח זמן עד שהם הבינו שזה משחק, ואם כתוב לי בתסריט והנשיקה מתאימה לסצנה, אני צריכה לעשות את זה. הם מנסים להבין מה קורה בתל-אביב, אבל הם חיים בעולם אחר. זה לא שהם אומרים לי מה לעשות, אבל אני מכבדת אותם ולא רוצה שייפגעו, אז אייל עוזר לי. שכרנו דירה יחד בתל-אביב, ונדמה לי שהוא למד לסמוך עליי. באתי מבית שתמיד הגנו עליי. הייתי נינט התמימה, שלא מבינה ולא יודעת. שצריך לשמור עליה שאנשים לא יעבדו עליה, ואני חושבת שקצת למדתי להתמודד עם המים העמוקים".

ככה נראית השגרה שלכם?

טייב: "פעם היינו עושים חזרות בטלפון, אבל זה היה סתם תירוץ לדבר".

רגע, אחרי הנשיקה הראשונה לא היה ברור שאתם הולכים על זה?

אלוהים ישמור, כמה זמן הוא החזיק אותך?

דנקר: "ישבנו כל החברים ביחד, ופתאום אמרתי 'נינה, בואי רגע'. ככה קמתי, בלי קשר לכלום, כמו שמתאים לי. לקחתי אותה הצידה ואמרתי לה הכי ישיר שיש 'אני אוהב אותך'".

טייב: "ואני רעדתי או משהו כזה".

מאמי 4: קנאויות, תפילות וריבים

להקרנה החגיגית של הפרק הראשון לעונה שהתקיימה בשישי שעבר בתיאטרון גשר, הגיע הזוג בתזמון מושלם אחרי כולם, וכיאה לזוג הנוצץ של הסדרה משך בקלות את תשומת לב המעריצים והצלמים, שחמש דקות קודם עוד התגודדו סביב יהודה לוי ואפרת בוימולד, ששיחקה בעונה הראשונה את נעה שחר, הסיוט הבלונדיני של נינט לוי, שגנבה לה את זוהר לרומן בן כמה פרקים.

לא קינאת קצת לחבר הטרי שלך?

"כשראיתי בטלוויזיה את הנשיקה בין רן לאפרת, למרות שזה בסדרה, בכל זאת אני רואה אותו עם מישהי אחרת שהיא לא אני, זה דגדג לי כזה, בלעתי רוק, אבל קנאה? חס וחלילה".

טייב: "הספייס שלנו זה שישי-שבת. אני חוזרת לקריית-גת כל שישי, אחרת אמא שלי הורגת אותי, וזה גם עוזר לי לשמור על שפיות בתוך כל הלחץ של העבודה. ורן לפעמים בא איתי ולפעמים נשאר בבית. ובזמן שאנחנו לא יחד אנחנו מתגעגעים נורא".

דנקר: "בשעתיים הראשונות אני אומר 'טוב, אני אבלה עכשיו עם אמא שלי', ואחרי שעתיים מתחילים הגעגועים. הבאסה שאני לא יכול לשלוח לה אפילו אס-אם-אס, כי הפלאפון שלה סגור בשבת. מצד שני יש בזה משהו משמר, כי במשך השבוע אנחנו ישנים ביחד, ומשש בבוקר עובדים ביחד".

אם כבר אס-אם-אס, מה הסיפור הזה שנינט נפרדה ממך באמצעות אס-אם-אס?

טייב: "סתם רצו להוסיף עניין, אפילו לא הייתי עם הפלאפון עליי. חוץ מזה שלא הייתי מסיימת קשר כזה באס-אם-אס".

הביקורים אצל ההורים עברו בקלות?

דנקר: "בהתחלה היה מוזר לבוא לבית עם כל כך הרבה אנשים. הייתי יושב ואומר יואו, איזה כיף לגדול ככה, כי אני לא בא ממשפחה גדולה. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן שנתיים, וכשאני עם אמא שלי בשישי בארוחת ערב זה רק שנינו לבד. ופתאום לבוא לבית של נינט וכולם נקיים, מדליקים נרות, חובשים כיפה ליד השולחן. היה מאוד נעים וגם אחלה אוכל, למרות שכל פעם אני נחנק מהחריף וכולם צוחקים עליי. הנה הגיע האשכנזי, זו ההסתלבטות הקבועה".

דנקר: "עשיתי כבר את הפאדיחה של 'אפשר קפה?' ואז שאלו אותי בזהירות איזה קפה אני רוצה, כי אחרי ארוחה בשרית אפשר רק שחור. או שעושים נטילת ידיים וצריך לנער אותן בצורה מסוימת. העדפתי לעמוד בצד ולראות איך, ואז אמרו לי 'רן מחכים לך'. והלב שלי פועם 200 פעימות לשנייה בערך, שרק אני אעשה את זה נכון. הם שונים מההורים שלי לגמרי, אבל אני אוהב את זה. גם לנינט היה הלם לראות איך אני חי".

טייב: "כי יום שישי אחרי הארוחה הוא הולך לחדר שלו לנגן על הגיטרה, ואצלנו אין דבר כזה. ממשיכים לשבת בשולחן שעה אחרי האוכל. אבא שלי, שיהיה בריא, מברך את ברכת המזון, אחי מספר סיפורים ומקריא הלכות ודברי תורה. אמא שלו היא היפית כזאת, יאפית, איך אומרים, ילדת פרחים מגניבה כזאת, כמו חברה שלנו. ואמא שלי היא יותר אמא".

טייב: "הם מאוד מכבדים אותי ונותנים לי להרגיש נוח. אם זה לחמם בפלטה בשבת או לא להרתיח מים. רן לא מנשק מזוזות, אבל ב'בעזרת השם' הוא נדבק ממני. ואם נתחתן, בעזרת השם, יהיה קידוש בית. גם רן חושב שזה מקסים".

"השיר שלנו", שהפכה למקור למשיכת מנויים ליס, הרחיקה מטייב את הוצאת האלבום הראשון שלה. ציפו ממנה שתיכנס מיד אחרי "כוכב נולד" לאולפן ההקלטות ותנצל את המומנטום. בפרט ששני הפיינליסטים שחלקו איתה את הבמה בניצנים ולא זכו כמוה בהפקת אלבום שלם עשו את זה לפניה. שי גבסו הספיק להוציא אלבום, לזכות בפסטיבל השירים ולצעוד במצעדי הפזמונים. שירי מימון, מנחה ב"אקזיט", זכתה בשבוע שעבר בקדם אירוויזיון בשיר שהוא גם הסינגל השני מתוך דיסק הבכורה שלה. ורק טייב מתמהמהת.

"קודם כל, אני לא יותר סטארית מהם", היא הודפת את ההשוואה, "גבסו כל כך מוכשר, ואני באמת מצדיעה לו כאמן ויוצר, ולשירי גם יש יכולות מדהימות והיא נתנה ביצוע חבל על הזמן בקדם. לא דגדג לי שלא הייתי שם, למרות שהיו דיבורים שאשתתף בקדם, כי לא רציתי להוסיף לעבודה על הסדרה ועל האלבום עוד לחץ".

"בחורף הבא. לקח לי יותר זמן מהם כדי להתבשל עם עצמי. אחרי 'כוכב' הקשבתי לכל מי שאמר לי מה כדאי לעשות ויצאתי כל כך מבולבלת, שאמרתי 'מה אני עושה עכשיו. מאיפה אני יודעת מה נכון ומה לא'. אם הייתי חיה על הפחד שכל זה ייעלם או שאנשים יפתחו ציפיות מההמתנה ויתאכזבו, הייתי מוציאה כבר אלבום, אבל לא הייתי שלמה עם התוצאה".

בחרת להישאר בטדי הפקות, אותה חברה שהפיקה את "השיר שלנו" ו"כוכב נולד", ויכול להיות  שהאינטרסים שלה לא תמיד חופפים את אלה שלך. אולי יותר חשוב לה כרגע שתופיעי בתוכניות שהיא מפיקה מאשר שתוציאי דיסק?

"את מתכוונת ששמים אותי בסטנד-ביי? ממש לא. טמירה (טמירה ירדני, בעלת טדי הפקות)נותנת לי להרגיש שמה שאני רוצה זה מה שיהיה. היו הופעות שלא רציתי לעשות והיא הבינה. בכל דבר הכי קטן היא שואלת אותי, גם אם מדובר במיליונים. הדבר האחרון שחשוב לה זה יאללה, נעשה מהר מהר כסף".

"היא מסבירה לי למה, ואני מקשיבה וסומכת עליה. כל פעם שאני מדברת איתה על מה יהיה ונשמעת קצת מודאגת, היא מרגיעה אותי. 'נינט'קה', ככה היא קוראת לי, 'אל תדאגי. את סומכת עליי, נכון?' אם יש דבר שהיא לא נותנת לי להרגיש, זה בובה על חוט. ומזה הכי פחדתי, שלא ישאלו את דעתי".  

בכל זאת, את זמרת שמזוהה בעיקר עם שירים של אחרים. לא חבל?

"קודם כל בסדרה יש שירים, וזה היה חשוב לי מאוד, וגם גיליתי עולם של משחק שמאוד נחמד לי. מציק לי שחושבים שנטשתי את האלבום בשביל הסדרה, כי זו לא האמת. אני פשוט שונה מאמנים רגילים שמוציאים אלבום. אצלם רק אחרי שהם מוציאים דיסק מתחילים להכיר בהם. אצלי זה ההפך, בלילה אחד כל המדינה הכירה אותי ועכשיו אני צריכה לחזור אחורה ולחפש את השורשים. חובת ההוכחה היא עליי, זה ברור. ודרוש לי עוד זמן לגדול".