גשר מוזיקלי

המנצח והפסנתרן דניאל בארנבוים, הכנר והמנצח יצחק פרלמן, הכנר פנחס צוקרמן, הקלרניתנית שרון קם, הכנר שלמה מינץ, המנצח דניאל אורן, המנצחת ג'יזל בן-דוד, הכנר גיל שחם והפסנתרן איתמר גולן – כל השמות הנוצצים האלה, שעושים עכשיו קריירה נפלאה בעולם, החלו את הקריירה שלהם כאן, פרחו מהר מאוד לחו"ל, כבשו את אולמות הקונצרטים והאופרה ונשארו שם.

באקדמיה למוזיקה של אוניברסיטת תל-אביב ובתזמורת הפילהרמונית הישראלית החליטו להירתם למשימה לנסות לעצור את הסחף ולהשאיר את הכשרונות המוזיקליים בארץ, והקימו את בית-הספר הגבוה למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה.

מאחורי בית-הספר, שהתמקם בבניין האקדמיה למוזיקה, עומדים המנצח זובין מהטה והתורם יוסף בוכמן, שהעניק למטרה הזו שישה וחצי מיליון דולר. השקת הפרויקט, שהחל לפעול כבר בשנת הלימודים הנוכחית, תצוין בקונצרט חגיגי, בהשתתפות 170 מנגני הפילהרמונית ונגני האקדמיה (מחרתיים, אולם סמולרש באוניברסיטה) כשעל כל הכבודה הזו ינצח מהטה.

מהטה, נשיא הכבוד של בית-הספר, שיקבל תואר פרופסור, גם ינצח אחת לשנה על תזמורת בית-הספר, ויעקוב באופן קבוע (בביקוריו בארץ ומחו"ל) אחרי הפעילות. בראש בית-הספר עצמו עומד ד"ר תומר לב.

"חלום חיי היה תמיד לבנות גשר מוזיקלי בין אוניברסיטת ת"א והתזמורת הפילהרמונית", אומר מהטה. "אנחנו מקווים בעזרת הפרויקט לשכנע את הצעירים הישראלים המחוננים להישאר וללמוד בישראל במקום לעזוב לארה"ב ואירופה. לצערי, במקרים רבים הם נשארים ברחבי העולם ולא חוזרים לארץ, וחבל לי על כך".

לא חוזרים

"היינו לפני שנתיים בסנט פטסרסבורג, בחגיגות 300 שנה לעיר", נזכר אבי שושני, מזכיר הפילהרמונית, איך נולד הפרויקט. "בוכמן אמר שהיה רוצה לאחד את הידידות שלו לתזמורת ולאוניברסיטה, ומהטה סיפר לו על הפנטזיה שלו. למלאכה נרתמו ארבעה אנשים: זאב דורמן יו"ר ההנהלה, ד"ר תומר לב, יחיאל בן-צבי סגן נשיא באוניברסיטה, ואני. הרעיון היה לשמור את הכשרונות הצעירים בארץ, שכן ברגע שהם עוזבים, הם מתקשים לחזור".

ומה אתם מציעים להם?

"בית-הספר מציע לסטודנטים מילגה מלאה, שתאפשר להם ללמוד ללא דאגות, כשהמורים הם הנגנים הראשונים של התזמורת הפילהרמונית וסולנים ומנצחים אורחים שלה. השאיפה והתקווה שלנו היא שהם יגיעו לרמת מצוינות הולמת ויצטרפו יום אחד לתזמורת הפילהרמונית. אני חושב שיש בתזמורת כוחות טובים, שבעבודה לאורך שנים איתם אפשר יהיה להשיג תוצאות לא פחות טובות מאשר שהם היו משיגים בחו"ל".

בעיה לאומית

גם זאב דורמן, שאחראי על תזמורת בית-הספר, כואב על בריחת המוזיקאים. "הבעיה היא שהלימודים באירופה, בעיקר בגרמניה, הם בחינם", הוא אומר. "אסור לשכוח שהעולם היום הוא כפר גלובלי וקל מאוד לעזוב לחו"ל, בעיקר במוזיקה, שהיא שפה בינלאומית. זה לא סוד שכאשר הולכים ללמוד בחו"ל, פוטנציאל אי החזרה גדול. הפיתויים בחו"ל פשוט גדולים. אנחנו, וגם גופים אחרים במשק הישראלי, מתחרים עם העולם כולו ומנסים בעצם לבלום את בריחת המוחות לחו"ל".

מה עם העלייה מרוסיה?

הרי שנים נעזרתם בה. "בעבר, בשנות השבעים, נהננו מהעלייה מרוסיה, אבל היא פחתה בהרבה. הבעיה היא בעיה לאומית, לא רק במוזיקה. היא קיימת גם באקדמיה ובהיי-טק. המאבק שלנו הוא להפוך את מדינת ישראל למדינה שנעים ותרבותי לחיות בה. הלוואי שיילכו עוד אנשים מהמגזר הפרטי בדרכו של בוכמן, שהוא בהחלט חלוץ בעניין, ויתרמו כספים למשימות כאלה".

מה הם תנאי הקבלה לבית-הספר?

יהיו העדפות לסקטורים מסוימים? "הכל יהיה על בסיס של מצוינות. מצד שני, אין ספק שאנחנו בהחלט מתייחסים למצב הסוציאלי. יש לנו היום נגן חצוצרה מדימונה. ראינו שיש לו פוטנציאל רב ובהחלט התייחסנו לכך. אנחנו מקבלים אנשים לא רק לפי רמתם העכשווית, אלא גם על-פי הפוטנציאל שלהם".

אסף אדר, 17, נגן כלי הקשה מנס-ציונה ותלמיד בית-הספר לאמנויות תלמה ילין, הוא מהתלמידים הראשונים של בית-הספר. הוא מנגן כבר שבע שנים, ולומד בבית-הספר במעמד מיוחד לצד לימודיו בתיכון. "אני עובד קשה כדי להצליח", הוא אומר.

עובד קשה

"אני מקווה לנגן באקדמיה במקביל לשירות הצבאי שלי, במידה וזה יעבוד, ואחרי הצבא להמשיך ללמוד באקדמיה. כולם רוצים להגיע לחו"ל וג'וליארד, אבל מבחינת חיי המוזיקה בארץ, הפרויקט הזה הוא הדבר הכי טוב שיכול לקרות. אין תקציבים, מקצצים אפילו באוניברסיטה, ולנו יש אפשרות להתקדם. אז מה רע?"

גם איילת קביליו, ויולנית בת 25 ממזכרת-בתיה, שנה שלישית באקדמיה, שתנגן בקונצרט החגיגי, רואה את עתידה המוזיקלי בארץ למרות הפיתוים שזורמים אליה ללא הרף מתזמורות בחו"ל. איילת היא לא הנציגה היחידה של שבט קביליו באקדמיה. גם אחיה הצעיר, אלעד, צ'לן מצטיין, לומד שם.

"היו לי בשנתיים האחרונות אופציות ללמוד בחו"ל", היא אומרת, "ואני לא כל-כך ששה לעזוב את הארץ. למה? כי אני לא בטוחה שבחו"ל הדברים בהכרח יהיו הרבה יותר טובים מאשר פה. רוב המוזיקאים שנוסעים ללמוד בחו"ל נתקעים שם ולא חוזרים, וזה הצד העצוב שבסיפור. אוקיי, לנסוע לחו"ל ולקבל השכלה אחרת וניסיון, אין עוררין על היתרון שבזה, אבל עצוב שלא חוזרים. למה שבארצות אחרות ייהנו מהכשרונות שלנו?"