סיפורים שלאט לאט נעלמים

עשר שנים ארכה הקמת המוזיאון החדש לתולדות השואה של "יד ושם", שייחנך הערב (ג') בנוכחותם של עשרות מנהיגים מרחבי העולם. מרכיב מרכזי במוזיאון החדש, שמתפרש על פני 4200 מ"ר, היא נקודת הראות של היחיד: סיפוריהם של קרבנות אינדיבידואלים דרך חפצים אישיים, עדויות, סרטים ואמנות.

בין החפצים, היומנים והמוצגים מצפים לבאי המוזיאון גם סרטים של עשרות עדויות מצולמות של ניצולי שואה. במהלך השנה האחרונה, בהסתמך על מחקר מקיף ומעמיק שנמשך כעשר שנים, צולמו למעלה מ-100 סרטים המתעדים 65 ניצולי שואה. 

"הסרטים מביאים את נקודת המבט של היהודי, של הקורבן, והם מורכבים כולם מעדויות של ניצולים", מספר מפיק הפרויקט לירן עצמור, "צילמנו למעלה משישים ניצולים שנתנו עדות מיוחדת עבור הסרטים. המעשה של התיעוד הוא מעשה הצלה של עדויות שנגבו מהדור הזה, שלצערנו הוא דור מאוד מבוגר. זו הייתה הזדמנות אחרונה לצלם את העדים האלה מספרים את הסיפורים שלהם, סיפורים שלאט לאט נעלמים".

הסרטים הופקו על ידי חברת "בלפילמס" ו"Broadcast" ועל מלאכת הבימוי חתומים איילת הלר, ראובן הקר ונעמי שחורי, שפורשים קשת רחבה ועמוקה של נושאים הקשורים בקורות היהודים מהשנים שלפני השואה, במהלכה ולאחריה. הסרטים נוגעים בקהילות של היהודים במדינות השונות ומתארים את עושרה ורבגוניותה של היהדות שהושמדה - מסאלוניקי וצפון אפריקה ועד להולנד, ברה"מ ופולין.

• בחלון הוידאו ניתן לראות את אחד הסרטונים בהם פרידז'ה רוטברט מגוללת את סיפורה האישי כילדה במסתור בתקופת השואה, על מערכת היחסים המיוחדת עם אמה, על החיים במנזר כילדה נוצרייה ועל הרגע שבו היא יצאה לחופשי.
  

הזמן הקצר לא מהווה מכשול

אחת המטרות המרכזיות של המוזיאון הייתה להיערך לעידן שבו לא יהיו עוד ניצולים שיוכלו לספר את ההתרחשויות בגוף

ראשון. "יש סיפור אחד, קורע לב ממש, על שני עדים – הזוג רושקובסקי, שראיינו אותם לפרויקט בסרט שמספר על החיים שאחרי השיחרור", מספר עצמור, "לפני שלושה שבועות נפטר האדון ולפני שבוע הגברת, והם בעצם לא זכו לראות את המוזיאון ואת הסרט, דבר שמוכיח כמה התיעוד הזה קריטי". אברהם ושושנה רושקובסקי, שהלכו לעולמם בחודש האחרון, נפגשו במחנה עקורים אחרי המלחמה, הם התחתנו במחנה וילדו שם את ילדם הראשון. 

"מלכתחילה לא רציתי לעשות סתם סרט", מספרת איילת הלר שביימה את הסרט על בני הזוג, "רציתי לחפש את הסמל של הסיפור של מחנות העקורים, שבעיניי הוא התחדשות החיים – אנשים שעברו מספר חודשים קודם את הגיהינום מוצאים פתאום בלב שלהם מקום להתחתן ולהוליד ילדים. העבודה עם שושנה הייתה החוויה הכי גדולה שלי בכל העשייה, האשה הנפלאה הזו שמסתכלת על הכול בכנות מדהימה ומלאת הומור. היא מספרת בסרט איך היא התעוררה לרגש ופגשה את אברהם, הוא פולני והיא הונגריה, שניהם נורא מצחיקים והוא כמעט ולא מוציא מילה מהפה... בשבוע שעבר אמרו לי ששושנה נפטרה. היא לא הייתה קרובה למוות בכלל, היא הייתה מאוד חיונית, מאוד חזקה. שלושה שבועות לפני מותה אברהם נפטר".

מוזיאון השואה הגדול בעולם

מוזיאון השואה החדש ייחנך הערב (ג') ביד ושם בנוכחותם של עשרות נשיאים, ראשי ממשלה ושרים מרחבי העולם.  המוזיאון החדש, שרובו בנוי מתחת לפני הקרקע, גדול פי 4 מקודמו, והוא מוזיאון השואה הגדול ביותר בעולם. המוזיאון, שמכיל אינפורמציה ודגשים שלא קיימים במוזיאון הישן שנבנה בשנות השישים, מציג את השואה באמצעות סיפור כרונולוגי: העולם היהודי שלפני המלחמה, דרך תקופת השואה ועד השנים הראשונות לאחריה. בשונה מהמוזיאון הקודם, היכל השמות יהווה חלק אינטגרלי מהמוזיאון ויכיל תצוגה ייחודית וחיבור ישיר למאגר השמות המקוון של יד ושם.

האדריכל משה ספדיה תכנן מבנה דמוי מנסרה החודר להר מצדו הדרומי ויוצא מצדו הצפוני. לאורך המנסרה פס זכוכית, המעביר אור יום לתוך השדרה המרכזית של המוזיאון ולצדי השדרה חללים תת קרקעיים בהם מוצבת התצוגה. לקראת סופה של השדרה נמצא היכל השמות, שמוקף בתיקים המכילים את דפי העד עליהם שמות הקרבנות. האולם המרכזי מורכב משני חרוטים: האחד פונה לשמיים – עליו תצלומים של הקרבנות – והאחר חפור בסלע הטבעי ובסיסו מלא במים לזכרם של קרבנות עלומי שם. בסוף המוזיאון המנסרה מתפרצת מתוך המורד הצפוני של ההר, אל האור, לנוף של הרי ירושלים.

המוזיאון החדש לתולדות השואה ייפתח למבקרים ביום ראשון, 27 במרץ.