האם באמת "זבנג וגמרנו"?
ההצעה להחרים מכוניות של נהגים עבריינים אינה רק רעיון גרוע וחסר תועלת, היא גם חושפת את החובבנות במשרד התחבורה. יוני קלרמן מסביר מדוע
ראשית, בואו ונעמיד דברים על דיוקם. הצעת חוק החרמת כלי רכב בעקבות עברות תנועה, מתייחסת רק לנהגים שמוגדרים "עבריינים כבדים". כאלה שמבצעים עבירות "חמורות במיוחד", שרומסים את החוק במתכוון ושמים קצוץ על כל נורמה חברתית מוטורית מקובלת. אלה שנוהגים ללא רישיון, אלה שעולים על הכביש כאשר הם שיכורים כלוט או מסוממים לחלוטין. מצדי, המדינה רשאית להעניש אותם בכל דרך שתמצא לנכון. בחומרה, ביד קשה, בדרך שתמנע מהם לסכן את חיי שאר הנהגים.
העניין הוא - ואת זה אף אחד לא ממש הסביר לחברי הוועדה הנכבדה שדנה בהצעת החוק - שלמרות כל הרעש והכותרות, הנהגים המוזכרים כ"סיבה לחוק" הם מיעוט שבמיעוט. המשמעות היא שגם אם אלה יתפסו, כלי הרכב בהם נהגו יוחרמו, משפחתם תוגלה לעיירה שכוחת אל בסיביר וחשבונות הבנק שלהם יועברו לטובת נזקקים, המצב על הכביש לא ישתנה. מספר ההרוגים לא יקטן, מספר התאונות לא יצומצם.
שינוי תפיסה? מה פתאום
לפני מספר חודשים נערך כנס אור ירוק החשוב. אבי נאור, יו"ר העמותה, נשא בפתיחה נאום שסקר היטב את בעיות התחבורה של מדינת ישראל, ואת הצעדים שיש לנקוט בנידון. נאור דיבר על השקעה דחופה בתשתיות, על שיפור איכות המידע הנצבר, על אכיפת חוק חכמה, ובעיקר על חינוך. חינוך לתחבורה נכונה מגיל רך, כפתרון יחיד אפשרי לשינוי תרבות הנהיגה אצלנו. לא רק נאור אומר זאת אמנם, אך הנואם הבא הדגיש את עיוות החשיבה הנוראי עמו אנחנו נאלצים להתמודד.
כי הנואם הבא היה השר מאיר שטרית. ובמה בחר השר הנכבד לעסוק באותו זמן? זאת אומרת, חוץ מממשלה שעומדת ליפול, או קואליציה שאמורה להתרחב, או כסאו שאינו יציב? השר הממונה על ביטחוננו בכביש לא הזכיר כלל פתרונות לטווח הארוך. שטרית דיבר על הגדלת כמות ניידות, הגדלת כמות מצלמות, החרמת מכוניות, שלילת רישיונות - כל מיני דברים שבינם לשינוי תרבות הנהיגה, השפעה לטווח ארוך, מהפך אמיתי בתחום תאונות הדרכים, המרחק רב מאוד. בקיצור, לא אמר דבר שלא ידענו, שלא שמענו, שלא נכשל כבר בעבר.
אז מהיכן הגיע רעיון החרמת המכוניות? ניסיון להשיג כותרות, ראיונות רדיו, דיווחי טלוויזיה, מאות תגובות באינטרנט. לא יותר מכך. כדי להצדיק את הרעיון, מספר השר כי החרמה נוסתה כבר בהצלחה ברחבי העולם. הוא רק שוכח לספר, כרגיל, שמדובר בתנאים אחרים לחלוטין מישראל, בתרבות שונה, בבעיות אחרות, ובנסיון לטפל במפגעים אחרים - נהיגה ללא ביטוח בקרב בני נוער למשל, בארה"ב. חוץ מזה, איש לא הוכיח עדיין שהחרמה אכן עזרה לצמצום נגע התאונות ומספר ההרוגים. בשום מקום בעולם.
הרעיון של שטרית ושאר "תופסי הטרמפ" פשוט חסר טעם. הוא לא יותר מרעש רקע, שיעלם בשלב כלשהו. שטרית יכול לומר ש"כבר ניסו", ו"כבר הוכיחו", ו"שיש מחקרים", וש"כך אומרים מומחים". שיגיד. במקרה הטוב, מדובר בחצאי אמיתות והטיית הנתונים לטובת הרעיון. רגע, אם השר כל-כך קשוב לדעת מומחים, נסמך על מחקרים ושם מבטחו באקדמיה, אולי יואיל להסביר את הסיפור הבא.
לפני מספר חודשים הגישה חברת הכנסת גילה פינקלשטיין הצעת חוק, בה הייתי מעורב, הקוראת לחייב את חברות הסלולר להוסיף למודעות ולאריזות המוצר משפט המזהיר כי הדיבור בטלפון בזמן נהיגה מסוכן, כמו בסיגריות. ההצעה התבססה על עשרות מחקרים ברחבי העולם, נתונים מדויקים ומסקנות חד-משמעיות, שהוכיחו כי מידת ריכוז הנהג בזמן שיחה בסלולרי, גם בדיבורית תקנית, יורדת באופן קיצוני.
רק מומחה רכב אחד לא הסכים, השר שטרית. בשיחה שערכתי עמו הבהיר לי כי אינו תומך בהצעה, מכיוון שמבחינתו, כל המחקרים הם קשקוש אחד גדול. צודק, מה יש לומר. החרמת מכוניות, היא זו שתשפר את המצב על הכביש. ברור, בדיוק כפי שהרחקה מבית הספר של תלמיד מפריע, תשפר את התנהגות חבריו ותעלה את רמת החינוך. כמובן.
ולכם, קוראים נכבדים, שאלה אחת לסיום: במדינות שונות בארה"ב יש עונש מוות, על עבירות חמורות במיוחד. האם מי מכם יכול להצביע על שיעור פשיעה נמוך יותר באותן מדינות? בדיוק לזה אני מתכוון.
