שתף קטע נבחר

ליברלים עאלק

לחברי הכנסת הליברלים של המפלגה הליברלית שינוי יש כמה הצעות חוק מאוד ליברליות

עמיתי לכנסת, ח"כ אריה אלדד, העלה כאן במאמרו "למי מותר להתבטא" את התהליך המסוכן העובר עלינו בכנסת, של סתימת פיות כביכול בשם הדמוקרטיה או הקונסנזוס הלאומי הדביק. ח"כ אלדד הוא בר-פלוגתא לי בהרבה נושאים מדיניים וחברתיים, אך הוא בר פלוגתא ראוי שחובתי, כאדם ליברלי, לעשות הכל כדי לתת לו להביע את דעותיו ורעיונותיו באין מפריע. איך אמר וולטר: "איני מסכים עם מה שאתה אומר אך אגן עד מותי על זכותך לומר את דבריך". זהו הדיבר הראשון של כל אדם ליברלי. חופש הביטוי הוא יסוד מוסד בחשיבה הליברלית דמוקרטית, והגבלתו צריכה להיעשות בזהירות ובצמצום רב.

 

שינוי, מפלגתי לשעבר, מתהדרת בתואר מפלגה ליברלית, והנה, דווקא בבית מדרשה נחקק בשבוע שעבר חוק המגביל את חופש הביטוי: החוק המטיל עונש מאסר של שנה על אדם שעושה שימוש בדרגתו או בתוארו הצבאי, "במטרה להביא לאי-ציות להוראת כל דין או לסכל את ביצועה". לשון אחרת: אם מבקש אדם לשכנע את זולתו שלא לבצע הוראה כלשהי תוך שהוא עושה שימוש בדרגתו – הוא עלול לחבוש את בית האסורים לתקופה של שנה תמימה. וזאת יש לדעת: מדובר בכל אדם, בין בסדיר ובין במילואים, המציין את דרגתו או את תוארו הצבאי.

 

יוזם החוק הוא ח"כ אהוד רצאבי, שאליו הצטרפו חברי כנסת ליברלים נוספים משינוי, את החוק בקריאה שנייה ושלישית הציג לא אחר מאשר הראש והראשון לליברלים בכנסת, הלא הוא יו"ר האופוזיציה, ח"כ יוסף (טומי) לפיד. אכן, אסופה נכבדה של חברי כנסת ליברלים, שחופש הביטוי נר לרגליהם ורוממות הדמוקרטיה בגרונם.

 

תאמרו: מה נורא כל-כך בחוק זה? יכבד אדם וימחל על תוארו הצבאי שעה שהוא מבקש לשכנע אחרים שלא לציית להוראת הדין. אלא שכאן בדיוק הבעיה. כל עוד ישראל כופה שירות צבאי, סדיר ומילואים, רשאי מי שסבור שדרגתו הצבאית מעניקה לו מוניטין להשתמש בה בלא להיענש. צריך גם לשאול מה מותר הדרגה הצבאית מתואר אחר. מדוע רשאי פרופסור להשתמש בתוארו אך לא איש צבא? מדוע רשאי אדם לחתום על כתביו כתעשיין או כמדען, לנאום כמחנך או כחבר קיבוץ או כטייס, אך לא לעשות שימוש בתוארו הצבאי? ושוב, כדאי לדייק: אין מחלוקת שכל סרבן אשר קורא להפרת חוק צריך לעמוד לדין ולהיענש, אך לא זו הסוגיה. כאן החמירו הליברלים-כביכול אך ורק עם בעל הדרגה הצבאית שבנוסף לעונש הצפוי לו על המרדה או הסתה, אם אכן יימצא חייב בדין, הוא גם צפוי לעונש נפרד ומיוחד על שעשה שימוש בדרגתו הצבאית.

 

הנימוק "הליברלי" שהיה בפיהם של מגישי ותומכי החוק הוא שהצבא צריך להיות מחוץ למחלוקות פוליטיות. נו באמת. הואיל והצבא הוא צבא העם וכולם משרתים בו, הוא גם לב ליבה של המחלוקת הפוליטית. כל עוד הצבא שולט בשטחים, וכל עוד הסכסוך הישראלי-ערבי הוא עיקר העיקרים של סדר היום הפוליטי, האמירה שהצבא הוא מחוץ למחלוקת הפוליטית היא, במקרה הטוב, צדקנות וגלגול עיניים. אבל אפילו אם נניח לרגע שטיעון זה אמיתי, מאימתי אדם המתקרא "ליברל" דואג לקונסנזוס? לליברל תפקיד אחר: הוא חייב להגן על האנטי-קונסנזוס, דווקא על היחיד והמיוחד, על הקול האחר בחברה ועל זכותו של ההוא שכולנו לא סובלים להשמיע את דבריו באין מפריע.

 

בנוסף לדבר החקיקה "הליברלי" הזה, מונחות בקנה עוד מספר הצעות חוק "ליברליות" מבית מדרשה של שינוי. כך למשל, באוגוסט האחרון הציעו מספר חברי כנסת משינוי לתקן את חוק העונשין ולקבוע כי ציטוט של טקסט גזעני מתוך כתבי דת, אפילו אם הציטוט נעשה שלא מתוך מטרה להסית לגזענות – הוא פרסום אסור. לפי הצעה זו, מי שיקרא בליל הסדר מן ההגדה "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך" יסתכן בהפרת החוק הפלילי. בכל מקום אחר בעולם מגן האדם הליברלי על חופש הדת וחופש הביטוי של זולתו, כל עוד אין בכך משום פגיעה של ממש. בישראל, המפלגה היחידה המתקראת "ליברלית" עוסקת בחקיקה המיועדת לסתום פיות. הוא שאמרנו: ליברלים – עאלק.

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים