משלי חיות

לפעמים הדרך אל החופש נמשכת חיים שלמים, ובסוף, כמו שהחכם מאוד או הטיפש מאוד יודעים , מגיעים אל ההתחלה. שחורי שמע פעם שכלב טוב יסיים את חייו על הקבר של הבעלים הראשון שלו. הוא ניסה את זה, אבל זה לא עבד. יומיים שכב על הקבר עד שהרגיש שנח מספיק וזה חסר טעם להמשיך לשכב שם. אז הוא יצא שוב לנדודים. זה היה הסיבוב השני או השלישי שלו כבר. הוא לא בטוח אם הנדודים הסתיימו, או יסתיימו אי פעם, אבל הוא יודע שהוא השתנה, כל כך השתנה עד שבפגישה עם כף דבש, בדרך אל אי הנוצות, כששניהם יושבים על אם הדרך וכף-דבש מבקש לדעת על חייו, הוא מעיד על עצמו בסוף ימיו: "לא זיהיתי עוד את מי שהייתי".

כף-דבש הבין. בטח הבין. גם הוא עצמו עבר תקופות כאלה. למשל בתקופה שהיה אמן, בקרקס של המנהל קרוסל בעיר הבירה של פינלנד, כבר רחוק-רחוק מאיפה שהתחיל, ועדיין לא ידע כמה רחוק אפשר ואולי אפילו הכרחי להגיע. זאת הייתה התקופה בה נהייה לאמן גדול. "האמנות תבעה בראש ובראשונה לשכוח כליל את האופי המקורי", הוא ידע. וזה קורה לאט לאט, בלי שתשים לב, בזמן שאתה עושה משהו אחר.

כף-דבש ושחורי הם גיבורי שתי הנובלות היפות המקובצות בספר באותו השם: "כף-דבש / שחורי" מאת אֵינו לֵינו, מגדולי משוררי פינלנד בתחילת המאה העשרים. הנובלות נכתבו בשנים 1914 ו-1916, ומחבר ביניהם סיפור מסגרת רופף, שמתברר רק בסוף הקריאה, ובכל מקרה הוא אינו באמת הכרחי. כל נובלה עומדת יפה בפני עצמה, עצמאית ושלמה וסגורה בעולם האגדי שלה.

אינו לינו הוא שם העט של ארמס אינר לאופולד לנבום, משורר, סופר, מחזאי ומתרגם מצפון פינלנד שחי בסוף המאה התשעה עשרה ותחילת העשרים. הוא עבד כעיתונאי ועורך וניהל אורך חיים בוהמייני שכלל מסעות באירופה, נשים (הוא היה נשוי 3 פעמים) ושערוריות (עם נשים נשואות). הוא נפטר בגיל 48. בשנים האחרונות לחייו סבל מדיכאונות, בעיות כלכליות ובריאות מתדרדרת.

בדרך למעלה

כף-דבש הוא דובי שאמו נרצחת. הרוצחים, מנהל תחנת רכבת במרחבי פינלנד והצוות שלו, לוקחים אותו אליהם. הוא גדל ומתבגר בסביבה של בני אדם ורוב החוויות שלו קשורות לחיה האנושית. גם שחורי הכלב מעביר את רוב חייו אצל ועם בני האדם. וכמו כל מי שמקורב אל השבט האנושי, הם יודעים עליות ומורדות, חוסר יציבות והשתנות תמידית, לצד תהליך איטי של איבוד התום והשחתה.

הסיפורים מתרחשים בעולם הדמדומים שבין מציאות לחלום, אלגוריה חברתית לפנטזיה. שחורי שומר על הדרך ל"איי הנוצות" (הכינוי המקובל בפינית לעולם השינה והחלומות). לא בטוח שהוא חי, לא ברור אם הוא מת. יכול להיות שהכל חלום והוא אכן שוכב מת על קבר הבעלים הראשון שלו. יכול להיות שלא. אין לשחורי שום דרך לדעת.

סיפורי החיים של שחורי וכף דבש לקחו אותם כל הדרך למעלה וכל הדרך למטה. שחורי נזכר בזיכרון הראשון שלו: הרעב. והתמריץ הראשון לעשות משהו: למלא את הבטן. והאכזבה הראשונה מהעולם: כאשר האוכל לא היה במקום בו הוא אמור להיות. כף דבש היה גור אהוב ואמן מצליח ואחר-כך התגלגל להיות חיית פרא, רוצח, טורף, מושחת. בעולם שברא עבורם אינו לינו נדמה כי אין ברירה. הדרך לגאולה עוברת בתהומות עמוקים. מי שיש לו תקוות צפוי להתאכזב. 

הסיפורים כתובים בשפה עדינה, רועדת. התרגום של רמי סערי משובח ובסוף הספר יש אחרית דבר שכתב סערי על אינו לינו, חייו ויצירתו, בשם ההולם "על חיות ואנשים". בסוף הספר, על החלק הפנימי של הכריכה, מופיעה תזכורת לעומק מפעלו הספרותי המפואר של סערי וכוללת את רשימת הספרים שכבר תירגם לעברית מפינית ורשימת הספרים שתכף יראו אור. סערי הוא הרבה יותר ממתרגם איכותי. הוא מתווך תרבותי שמעשיר את הספרייה שלנו ביצירות אנינות, איכותיות, ייחודית. הוא מתרגם שהבחירות שלו מנומקות וקשורות זו בזו, שמרים מפעל תרגום, בניגוד לתרגום מקרי, ספורדי, של יצירות. מתרגם שעצם העובדה שהוא בחר לתרגם יצירה כלשהי כבר מעוררת סקרנות ועניין.

• לאתר של הוצאת כרמל לחצו כאן.