שירים מימים אפלים

אחת ההצלחות של אנסמבל תיאטרון הרצליה בשנתיים האחרונות היה ערב יפהפה של שירי נתן אלתרמן שערכה השחקנית הוותיקה חנה מרון. כעת חוזרת מרון עם תוכנית שנייה עבור האנסמבל הצעיר, והפעם זהו ערב המוקדש לשירים ולטקסטים של המחזאי והמשורר הנודע ברטולד ברכט. יש כאן שילוב נאה בין שירים מוכרים כמו 'מקי סכינאי', 'סור - באיה ג'וני' ו'ומה קיבלה אשתו של החייל' לבין כמה פחות מוכרים אבל לא פחות יפים.

בין השירים שילבה מרון מערכונים קצרים המשקפים את עמדותיו הפוליטיות של ברכט בעד החופש והעניים ונגד בעלי ההון והגנרלים. מכולם עולה הטון המוכר של ברכט, טון אירוני וחכם המביט על המציאות ללא אשליות מיותרות. המרקם הסופי הוא של קברט מהנה אבל גם מלא מסרים, כפי שמבטאת זאת לאורה ריבלין בקטע הפתיחה: "בימים האפלים, האם גם אז יושר עוד שיר? אכן, גם אז יושר עוד שיר, על הימים האפלים".

מבחינת ההעמדה אין כאן הרבה חידושים והמצאות. הבמה הבסיסית שעיצבה אלכסנדרה נרדי יוצרת בכוונה תחושה של חלל ארעי, חסר כל ברק של שואו. שפי ישי יצר עיבודים מוזיקליים נעימים לאוזן, ושלוש השחקניות הצעירות – לונה יקר, אורית פלג ואביטל פסטרנק – מגישות את השירים עם הרבה חן משחקי.

לאורה ריבלין מוסיפה איכות יותר בוגרת של שליטה עצמית ומבט אירוני בקטעים שלה. בסך-הכל זה ערב מהנה ועשוי היטב, שמספק מפגש מחודש עם ברכט ככותב שירים חכמים ומרירים על הימים האפלים שלו, שנשמעים לא מעט כמו הימים האפלים שלנו.