גאון של זמננו

עטיפת 'מציאות אחרת', אלבומו השמיני של אייל גולן, משקפת את חייו והרגשתו. גולן, בחליפה אביבית לבנה, משאיר את הספקות, הסערות והצללים מאחור, ונפתח לעידן מלא תקווה, הבטחה ואושר.

הוא מזכיר לי את 'אמצע הדרך', התקליט שמיצב את יהורם גאון (עם 'בפרדס ליד השוקת', 'לא תנצחו אותי' ו'בואי נשוב אל הטנגו') ככוכב הגדול של הזמר הישראלי בראשית ה-80. עם שיר הנושא הנהדר, 'מלכת היופי שלי', 'כשאת צוחקת' והאחרים, אייל גולן הוא יהורם גאון של תקופתנו, על כל המשתמע מכך לעתיד לבוא.

נסו לדמיין את גאון שר את השירים של גולן. רובם המכריע, ב'מציאות אחרת' מתאים לו בול (גם לשלמה ארצי מתאים אחד לפחות). כי גולן, כמו גאון, (שניהם ממוצא מזרחי ידוע) הוא לב ההסכמה, המרכז, החיבוק, קולו של העם. שירתו מתקתקה, ממש כמו של גאון, אבל קורנת, משדרת עוצמה וסוחפת באופטימיות, עם ח' וע' נפלאות ואפס שגיאות בעברית. כמו זמר גאון. סליחה, גדול. תענוג.

במפתיע, גולן משחיל ל'מציאות אחרת' נימה של וידויים אישיים: "מה בסך-הכול ביקשתי, להיות קצת מאושר" ('חוף אל חוף') או "מטייל על הגבול בין גאונות לטימטום" (ב'סרט שחור לבן') ועוד. וזה בתקליט שכולו שירי אהבה שכתבו יוצרים צפויים לגמרי, לצד חריגים לגביו, כמו רחל שפירא, פבלו רוזנברג, דידי שחר, טל שגב ומיקי שביב.

הפקה מרהיבה. תקליט בון-בון. עדיף כמובן שזה יהיה הצליל של גולן ולא של יעקב למאי המפיק המוסיקלי המיומן. אבל זו סתם קטנוניות. אם כי, פאדיחה להודות להרכב הליווי בהופעות, כשרק אחד מהם מנגן בהקלטות.