רגע של אמת
אלבומו השלישי של אביתר בנאי שומר על ריחוק, אך בכל זאת מצליח לכבוש ולרגש בכנותו. גבע קרא עוז על "עומד על נייר"
לא בקלות מתיישב עלייך האלבום החדש של אביתר בנאי "עומד על נייר". זה לא אלבום שמסתער על המאזין משמיעה
ראשונה. רוב השירים בו מורכבים, מהורהרים, מתלבטים. יש בו כמה רגעים צלולים ובהירים - למשל "תחרות כלבים" או "מתנות" הנפלאים - אבל רוב שירי האלבום אינם כה נגישים, ויש בהם משהו מרוחק מעט. עם זאת, זה אלבום ששווה את המאמץ. בנאי אולי לא לגמרי ממוקד, אבל הכנות והישירות שלו כובשים - ומרגע שאתה מצליח להתחבר לעולם הפנימי שלו, אתה נחשף לעולם עשיר ומרגש.
"הרצון לדייק במילים / תכונה מרגיזה מאוד", היא השורה שפותחת את "פקק תנועה", השיר הראשון באלבום. ההומור העצמי הזה מסייע לבנאי לאורך האלבום כולו שלא ליפול לתוך הקלישאות המייגעות של החיפוש העצמי. בנאי במיטבו לטעמי כשהוא משלב בין הרגישות המוכחת שלו לקורטוב של ציניות והומור עצמי, או בקיצור, כשהוא לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות.
לדייק קצת פחות
מבחינה מוזיקלית בנאי לא לוקח באלבום הימורים נועזים מדי, כפי שעשה למשל באלבומו השני שיצא לפני שש שנים ופנה לעולם האלקטרוני. אבל בנאי גם לא חוזר פה לאלבום הביכורים המצליח שלו, שלצד כל הקסם שהיה בו, סבל מפשטות יתר. הפעם אנחנו מקבלים בנאי מבוגר, מנוסה ובשל יותר, שממזג השפעות מגוונות - מדילן, דרך רוברט וייט ועד למוזיקה יהודית - לתוך האמירה האישית שלו.
ההפקה המוזיקלית של גיל סמטנה מספקת לבנאי עטיפה מכובדת ומרשימה, אבל לטעמי, יש בה, כמו גם באלבום כולו,
משהו קצת שמרני מדי, שמונע מהאלבום מלהמריא למדרגה של יצירת מופת. יש משהו קצת צפוי בבחירות של בנאי וסמטנה, וחלק מהשירים, למשל "שוב אני לבד" או "את שקט", חסרים קצת מעוף. גם הכיוון הרוקנ'רולי המסורתי, שבא לידי ביטוי ב"כה ציפיתי ליום והגיע", פחות הולם את מידותיו הקוליות של בנאי. פחות חידוד קצוות ופחות כניעה לרצון לדייק - היו יכולים לשרת את בנאי, ולהוציא אותו מתוך המסלול המעט-מחושב ומעט-מנומנם מדי שבו הוא פוסע, כמו שקורה למשל ב"הרמח"ל", הקטע המסיים את האלבום באווירה מעודנת ולא שגרתית או ב"בבית" המיוחד.
בנאי הנוכחי הוא אמן מרשים. יש לו את כל מנת הכשרון הדרושה, סגנון ייחודי ובגרות מוזיקלית ורגשית. למרות הכבלים שעדיין טרם השתחרר מהם, האלבום עצמו מהווה התקדמות של ממש. נותר רק לקוות שבנאי לא ישאיר אותנו לחכות עוד שש שנים לאלבום הבא.
