שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    "לפעמים נדמה לי שאני האדם המאושר בתבל"
    אהוד מנור, פזמונאי וחתן פרס ישראל שנפטר הבוקר, התארח בחודש פברואר בפורום חי ב ynet לשיחה חגיגית על האוסף החדש, האהבה לכתיבה ולשירים, ההתמודדות עם השכול וסיפר סודות מאחורי השירים

    אחד משם: איך זה מרגיש עם האוסף החדש? אתה מעכל לפעמים שכתבת כל כך הרבה שירים?

     

    "אני מרגיש מוזר עם האוסף כי בשבילי אוסף זה קצת מזכיר את נאסף אל אבותיו... והתחושה היא כאילו צריך לעבור את זה בשלום ולהמשיך הלאה. ותודה. באוסף יש 105 שירים שנבחרו מתוך יותר מ 1000. הבחירה היתה קשה. עזר לי במיוחד יורם רותם, איש גלי צה"ל והאמת היא שבסופו של דבר, מסתבר שהעורך הטוב ביותר הוא הזמן עצמו. כתיבת שירים היא העיסוק הקרוב ביותר לליבי והחשוב לי ביותר, אני אף פעם לא סופר".

     

    עדנה: אני אוהבת כל דבר שאתה כותב ושר, ואני משוכנעת שאומרים לך כולם שאתה איש מקסים (טוב, נו , סליחה על ההתפרצות) אני הייתי שמחה לראות עבודות משותפות חדשות שלך עם מתי כספי . ותודה תודה שבאת אלינו לכאן.

     

    "איזה כיף שבאתי לפורום הזה, בעיקר משום שנתת לי מחמאות לאופן שבו אני שר, כי זה משהו שחלמתי עליו מאז שהייתי ילד ואף פעם לא היה לי אומץ.

    כי כשהייתי ילד, הזמרים היו צריכים להיות זמרים מדופלמים ואחרי שהתבגרתי, צצו כל הצרודים הכשרוניים שכתבו בעצמם את שיריהם ובשבילי זה כבר היה מאוחר מדי. רק בשנים האחרונות אני מרגיש מספיק משוחרר בשביל לעשות את זה. אני שמח לספר לך שכתבתי חמישה שירים חדשים למתי כספי, שהוא עכשיו ממש נמצא בשלבים האחרונים של הקלטת אלבום חדש. הוא ללא ספק המלחין הדומיננטי בחיי כפזמונאי והחיבור איתו היה כמעט כאילו מדובר בנשמה אחת".

     

    אברהם: אהוד היקר אתה נכס למוזיקה העברית, רכשתי ושמעתי את האוסף ,לא פסחתי על שום שיר, האוסף מזכיר את ארץ ישראל הישנה והטובה .תודה לך אהוד על יצירות ושירים מופלאים שעליהם גדלו דורות .תמשיך ליצור שירים שהם נכסי צאן של המוסיקה הישראלית.

     

    "תודה רבה. תמיד מביך אותי כשאומרים לי שהשירים שלי הם ארץ ישראלים או ישראלים מפני שכמעט מעולם לא לא כתבתי שירים בגוף ראשון רבים. אפילו "אין לי ארץ אחרת" היא לא "אין *לנו* ארץ אחרת", אבל מסתבר כשאתה כותב על הדברים האישיים ביותר, דווקא אז זה נוגע ליותר אנשים. כנראה שלביוגרפיה הפרטית שלי יש הרבה נקודות מגע עם החוויה הישראלית".

     

    מתעניין: איך נוצר הקשר שלך לכתונ לזמרת הצעירה ג'ולייטה?

     

    "הפתעת אותי! אתה זריז. מי שחיבר אותי אל ג'ולייטה הוא המלחין אורי כבירי והמפיק אבי פרץ. היה משהו מגרה בשם של הזמרת ומכאן נבע השיר שזכה לעיבוד מדליק של הנרי ומוכיח שגם פזמונאי בן 63 עדיין מחובר לגיל ההתבגרות שלו".

     

    דניאל : ביריד הספרים של שנת 2003 אם אינני טועה רכשתי את הספר "אין לי ארץ אחרת" בהקדשתך,

    שאלה שמעסיקה אותי במשך שנים ובמיוחד מאז קנית הספר היא מה הוביל לכתוב את השיר "ברית עולם". אודה לך מאוד באם תוכל לשתף אותנו. הרשה לי להודות לך על היופי הויזואלי והמילולי שהבאת לעולם שלנו. על רגעי עצב, שמחה ודפיקות לב מאוצות שמתלוות לקריאת השירים שלך.

     

    "תודה דניאל. השיר "ברית עולם" הוא שיר שהתחלתי לכתוב לפני שנים רבות. הוא בעצם שיר אהבה שכתבתי לאשתי, עופרה, זמן קצר אחרי שנישאנו בניו יורק ורק כעבור עשר שנים התאמתי אותו למנגינה של מתי כספי והשיר הוא בעצם על ההתרגשות של הלילה הראשון".

     

    אביב : כשהיתה מלחמת לבנון חיברת את "אין לי ארץ אחרת", כביטוי להרגשתך על המצב. האם אתה חושב כיום על הכיוון הכללי לחבר שיר על ההתנתקות, כשרוצים לעקור 7,000 איש חפים מפשע ולתת את בתיהם לרוצחי יהודים ? שיר שמדבר על המוסר שהדרדר כל כך, על המצב העגום של המוסר? תודה.

     

    "אני לא מקנא בדורות הצעירים של ישראלים. בזמני החיים היו יותר פשוטים וקלים. יותר שחורים או לבנים והיום התמונה היא כל כך מורכבת וכל כך מבלבלת, ומי שמדבר אחרון חושב ומרגיש כמוהו ואח"כ מישהו אחר מדבר ואני מרגיש שוב כמוהו. נדמה לי שהמצב הזה אינו ניתן לניתוח הגיוני ואני מקווה שכל מה שמתרחש יוביל לאיזו התחלה חדשה עם תקווה לעתיד טוב יותר".

     

    ניר : שלום אהוד, ראשית הרשה לי לומר כי אני מעריך אותך ביותר כיוצר וככותב. אתה נחשב בעיניי לאחד מעמודי התווך של התרבות הישראלית. וכעת לשאלה: מדוע נדמה שקולך לא נשמע בשאלות פוליטיות ובדילמות מוסריות קשות? מדוע ישנה תחושה כי תפסת באחרונה נישה מיינסטרימית שלא מעוניינת להתערב ולהיכוות מהאש?

     

    "אני לא מחפש שום נישה. אני פשוט לא מוצא את עצמי. קשת הדעות היא כל כך מבולבלת וקיצונית לכל העברים, שאינני יכול לומר בביטחון שאני יודע משהו טוב יותר מאחרים. אני רק יכול לומר בעצב שלמרות שכל חיי הלכתי שמאלה, ושוב שמאלה, איכשהו תמיד זה נגמר בימין".

     

    דני : שלום אהוד. ראשית הרשה לי לומר דברי שבח. גדלתי על רבים משיריך, ולי פינה חמה עבורם תמיד. כחובב שירה, אני קורא לא פעם שירים שלך ושל אחרים,

    ושואל עצמי האם החיבור בינם לבין הלחן הולם. עבדת עם מיטב המוסיקאים בארץ, וודאי לכל אחד מהם הייתה פרשנות שונה בתכלית לשיריך והתייחסות מוסיקלית שונה אליהם. האם אתה מוצא עצמך לעיתים חסר נחת מול לחן של שיר? האם ישנם מצבים בהם אתה מעדיף לשמור על טוהרה של המילה הכתובה כמות שהיא? ולבסוף, האם מצאת עצמך עומד מול מי מחבריך המוסיקאים ואמרת: אני לא מוכן ללחן הזה.

     

    "תודה. אני לא מרגיש שיש לי את כל התשובות. ככותב מילים אני חייב למצוא את עצמי באנשים אחרים, במלחינים או במבצעים. כשאני כותב אני לעולם לא אני עצמי נטו, אלא מה שאני מרגיש באינטואיציה שמחבר אותי אל האנשים שאיתם אני כותב. כששיר לא מצליח, אני לעולם לא יודע מה הסיבה המדוייקת ויש לי נטייה לקחת על עצמי את האשמה.

     

    העיסוק בכתיבת פזמונים הוא מיידי והסיכון הוא דבר שמדבר אל ליבי ובדיעבד, אני יכול לומר שהאינטואיציה שלי היתה טובה יותר מן ההיסוסים שלי. אני שמח בשירים שהרגשתי שאני חייב לכתוב אותם למרות שלא ידעתי מה יעלה בגורלם"

     

    גליה : אחיך ,יהודה ז"ל , נהרג בשירות צבאי- ההקרבה האולטימטיבית שיכול אזרח להקריב למען המדינה. האם לאור זה יש לך בעיה לעבוד עם אמנים שאינם מוכנים לשרת שנתיים או שלוש שנים ,אפילו בשירות קליל , בצבא ?

     

    "אני לא כועס על אנשים שמשתמטים משרות צבאי. הבעיה היא לא רק שלהם, אלא של כולנו. אני מוצא שקשה יותר ויותר להזדהות עם הדרך בה אנחנו מנסים להגיע לעתיד טוב יותר. אני לא שופט אנשים ובעיקר לא צעירים בני 18, כי זה בעיניי הגיל שבו אנחנו מחוברים לעצמנו וטובים יותר לאחרים מאשר אי פעם. אני מודה שאני לא הייתי מסוגל להשתמט והיה מכאיב לי אילו ילדי היו מנסים להשתמט, אבל הבעיה היא לא במשתמטים, היא במצב העניינים".

     

    דודו : רק רציתי לומר לך שחוץ מהמוזיקה הנפלאה שאתה יוצר , אני מאוד נהנה לשמוע את תכניתך "מנור ברמזור" מדי יום ב 1100 , מוזיקה נהדרת בדיוק בשעת לפנה"צ הנכונה. אבל-לפעמים יש לי הרגשה שאתה קופץ מסגנון לסגנון - מג'אז לים תיכוני ואז לפופ וכו'....איך אתה מסתדר עם זה?. זה לא קצת מפריע לך באוזן ?

    תודה על התשובה. להת' מחר ב11:00....

     

    "שימחת אותי. 88FM זאת תחנת המפלט והמקלט שלי. בלי פלייליסטים ובלי דיקטטורה מוזיקלית. באופן אישי אני אוהב לחבר את שושנה דמארי למשל, עם פרינס ולא פעם מוצא קשר בין סגנונות שונים לחלוטין. אני חושב שהמוזיקה הישראלית בתולדותיה המציאה בעצם את הז'אנר של מוזיקת עולם, שנעשה פופולרי רק ב 20 השנים האחרונות ואצלנו הוא כבר התחיל לפני 100 שנה"

     

    מיקי : האם מותו של עוזי חיטמן ז"ל השפיע על צורת היצירה שלך ?

     

    "מותו של עוזי חיטמן המם אותי.

    שוחחתי איתו בטלפון שבוע לפני מותו והוא השמיע לי שיר שהלחין למילותי עבור ירדנה ארזי, שחוזרת בקרוב להקליט. בשיחה הוא נשמע אופטימי, אבל תמיד היה בעוזי משהו עצוב. תמיד הרגשתי צורך לעודד אותו ולהסביר לו שיש הערכה גדולה כלפיו כמלחין וכיוצר. ושהתרומה שלו לחיבור בין מזרח למערב היא אולי התרומה הגדולה ביותר. איכשהו הוא אף פעם לא קיבל את זה וחש שאינו מקובל די, אבל העתיד יוכיח עד כמה הסגנון שלו הוא יחודי ובעל תרומה נפלאה".

     

    אמנון : אהוד שלום, אתה יוצר גדול ויותר מכך עד כמה שניתן ללמוד משירך ומכלי התקשורת אדם גדול. אני חושב שהדרך בה את המתמודד עם האובדן והשכול בחייך -דרך היצירה והכתיבה היא הדרך הנעלה והקשה ביותר לזכור את אלה שכבר אינם. יש לי חבר אדם יוצא דופן ,נכה בכסא גלגלים שבנוסף על הסבל הזה גם חווה שכול במשפחה

    הקרובה מאוד. האם תוכל לייעץ כיצד לעזור לו ליצור ולהתקדם בכתיבה.

     

    "אני לא מצאתי דרך אחרת מן הכתיבה והדבר היה כרוך במידה לא קטנה של שינאה עצמית. אני מכיר אנשים שעושים דברים נפלאים כדי להתמודד עם השכול בעזרה לאחרים ואני חייב להודות שאני מעריך אותם יותר. אם לחברך יש כשרון כתיבה, אין בפי עצה אחרת מלבד שיכתוב".

     

    אייל : אהלן אהוד, מה שלומך? עוד מעט 5 שנים לפטירת המלכה הבלתי מעורערת לפחות מבחינתי, עפרה חזה

    אני יודע שעפרה הייתה בשבילך משהו מיוחד ושתמיד תהיה לה פינה חמה אצלך בלב, ספר לי קצת על הקשר עם עפרה, איזה בן אדם היא היתה, ממי שמכיר אותה מקרוב.

     

    "אני עדיין מתגעגע לעופרה. לבד מהיותה זמרת נפלאה ואדם מקסים, אני חושב שהיא היתה זמרת מחאה מן הסוג שאני אוהב. היא לא שרה מחאה צפויה על בעיות חברתיות וכלכליות, אלא דווקא שרה על השימחה והאהבה שהיא חשה באופן אמיתי לחלוטין במקום שממנו היא באה ואני חושב שהשירים שלה הם שירי המחאה החודרים ביותר אל הלב, ושעשו שירות עצום לבני ולבנות נעורים".

     

    דרדרסון : שלום רב. כיצד התחלת את עיסוקך במוזיקה באופן מקצועי? באיזה גיל? אם לא היית עוסק במוזיקה לפרנסתך, במה היית עוסק?

     

    "שאלה טובה.

    אין לי מושג מה הייתי עושה, מפני שאני מתפרנס ממה שאני אוהב לעשות. את השירים הראשונים כתבתי לאשתי, עופרה פוקס, כשהיינו סטודנטים בארה"ב. היא הופיעה במועדון הישראלי "סברה" ורצתה לשיר שירים אמריקאים לקהל היהודי, אבל בעברית. ואז הצעתי לה לעשות את זה כמו שעשיתי לעצמי בילדותי, והתגובה היתה מאוד חמה.

     

    בין המגיבים היה הזמר רן אלירן ולו כתבתי את השיר המקצועי הראשון, "הבתים שנגמרו ליד הים" ללחן של נורית הירש. משם דבר הוביל לדבר ונחמד שזה עוד לא נגמר".

     

    יוסי : יש בשירים שלך הרבה נוסטלגיה ל-"איך שהיה פעם". אפילו אם זה לא נאמר במפורש יש ברוב השירים תחושה של געגוע. אני מאוד מתחבר לזה גם כמעריץ וגם ככותב, אבל שאלתי היא: האם אתה חושב באמת שעכשיו פחות טוב ממה שהיה פעם? או שאולי אנשים פשוט פחות תמימים?

     

    "אני לא חושב שהמצב היום הוא יותר גרוע ממה שהיה בעבר. אני מאמין שהעולם ואנחנו היינו תמיד בצרות, אלא שבנעורינו הצרות נראו יותר קטנות וככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו מבינים שלא נשנה את העולם ומה שהיה טוב פעם היה רק הגיל שלנו".

     

    גיא מכפר ויתקין : רציתי לומר לך שאני מאד העריך את כתיבתך וברצוני לאחל לך ולנו עוד הרבה שנות יצירה וכתיבה. על מנת להבין את שירתך לקחתי את מישפחתי לטיול בבינימינה בעקבות השירים (עם שלמה מוסמן) ומאד נהנתי! ישר-כח והמשך כך.

     

    "אני שמח שנהניתם מהסיור בעקבות השירים בבנימינה. אני נבוך מדי מכדי להשתתף בסיור. זאת גם ההזדמנות שלי להבהיר שאין לי שום אינטרס עסקי בסיורים האלה ושאני מקווה שהם גורמים לאנשים קורת רוח. ושוב, מתנצל שאני לא מצטרף לקבוצות שפונות אלי".

     

    דודי : האם אתה מרגיש היום מעט "מאויים" ע"י פזמונאים חדשים אשר צצו בשוק כמו יוסי גיספן ואחרים, אשר מסוגלים אולי להכנס לנעליהם של הדור הצעיר? כיצד אתה מתמודד עם הנושא?

     

    "אני יכול לגלות לך ממרום שנותי שרבים מן השירים הישנים שכתבתי עדיין זורמים בתודעה הישראלית ושאני מקבל תמלוגים שמשמחים אותי ואת נכדיי. בתוכנית הרדיו שלי היומית אני מעודד יוצרים חדשים, מעולם לא הרגשתי מאויים. להיפך. אני מחפש פזמונאים טובים וחדשים ולשמחתי יש מקום לכולם ובעיקר לשירים יותר טובים"

     

    עמית מירושלים: קוראים לי עמית ואני לומדת בכיתה א'. קיבלתי במתנה את הספר "מילון בחרוזים לילדים" ואני מאוד נהנת ממנו והוא עוזר לי לפעמים בהכנת שיעורים. רציתי לשאול: איך חשבת על כל החרוזים ? זה ממש מקסים! האם כתבת עוד ספרים לילדים? איזה? האם יש דיסק עם כל השירים שלך לילדים ?

     

    "זו התגובה הכי מתוקה שראיתי היום בפורום. אני אוהב לכתוב לילדים ובשנים האחרונות, כשנולדו לי נכדים, אני שוב מרגיש צורך לכתוב להם. "המילון בחרוזים" הוא בעצם מתנה לעידו, נמרוד, אורי ודפנה וכמובן גם לך. בעוד שבועות אחדים, יראה אור אוסף של יותר מעשרים משירי הילדים שכתבתי ובהם "גלי", "אחותי הקטנה", "אין לי כסף", "ילדים טובים, ילדים רעים" ואפילו "בשנה הבאה".

     

    אוהד מכבי חיפה : איזה קבוצת כדורגל אתה אוהד ולמה?

     

    "הקבוצה שלי לטוב ולרע היא הפועל תל אביב. והנחלתי את הטירוף הזה גם לילדיי. בכלל, הגעתי למסקנה שאנחנו לא מחליטים הרבה בענייני דעה פוליטית, גם בענייני ספורט ושאנחנו בעצם מוצרים של הורינו. ועד היום כשאני מצביע, אני קודם כל חושב על הורי ואם הם היו מאשרים את הבחירה שלי...למכבי חיפה היו שנים יפות מאוד ואפילו כתבתי להם פעם שיר בהתלהבות אמיתית, כמי שגר ארבע שנים בחיפה בימי בית הספר התיכון".

     

    שרי : האם יש לך משהו בתנור בנושא תרגום לתאטרון?

     

    "בקושי הספקתי לנוח מתרגום "שיקגו" וכבר אני עסוק בתרגום מחזמר מיוחד שהצגת הבכורה שלו תתקיים בישראל, למרות שהוא נכתב באנגלית ובארה"ב בידי מוסיקאי ישראלי לשעבר, שוקי לוי, שהכרתי כשהיה זמר בשלישיית השוקולדה בהצגה "שיער", שהיה המחזמר הראשון שתרגמתי. המחזמר של שוקי נקרא "מצדה" והוא מביא את סיפור מצדה בעוצמה שמזכירה יצירות של אנדרו לויד וובר. הליהוק מסקרן אותי מאוד". 

     

    במהלך הפורום החי, נערך חידון לגולשים ואהוד מנור שמח לספר על הסודות מאחורי השירים שכתב במהלך השנים ועל ילדותו.

     

    היכן נולד אהוד מנור?

     

    "נולדתי בשכונת גבעת הפועל ולמדתי בבית הספר היסודי במרכז המושבה. בבית הספר התיכון למדתי בריאלי בחיפה וחזרתי הביתה לסופי שבוע.

    , למרות שיש לי גם זכרונות כאובים. בנימינה היתה מעין תמונת עולם בזעיר אנפין והיה בה כל מה שקרה מסביב. בבנימינה גם הרגשתי שיריבות פוליטית היא לא סיבה לעוינות בין בני אדם ואחדים מחברי הטובים ביותר היו למשל, מנחלת ז'בוטניסקי (בית"ר). בקולנוע "עדן" בבנימינה התוודעתי למוזיקה ששינתה את חיי, כשהתאהבתי בשירים של גרשווין, פורטר וברלין. מאוחר יותר המופע "הטוב, הרע והנערה" עם גוזי כץ והדודאים היה מבוסס על השירים האלה, שבזכותם אני כותב שירים בעברית".

     

    איזה שיר נכתב ע"י מנור וזכה באירוויזיון?

     

    "השיר "אבאניבי" היה הפתעה עצומה בפאריס ב 1978, משום שכל ההימורים הבטיחו לנו את המקום האחרון...למען האמת ישבתי באולם בג'ינס ובסנדלים, כי לא תיארתי לעצמי שאצטרך לעלות על הבמה. בזמן ההצבעה, כשהיה ברור שמדובר בניצחון סוחף ביתרון של עשרות נקודות, לבשתי באולם את בגדיו של יורם רוזנפלד ז"ל, בעלה של המלחינה נורית הירש שהלחינה את אבניבי ויורם לבש את שלי".

     

    מהו השיר שנכתב ע"י מנור בתקופת מלחמת לבנון?

     

    "אין לי ארץ אחרת" הוא בעצם השיר שלא היה לי אומץ לכתוב בזמן מלחמת ההתשה ב 1968, כשאחי הצעיר יהודה נפל בתעלת סואץ. כתבתי אז את "אחי הצעיר יהודה", שהוא שיר כאב אינטימי ופרטי. ורק כשחשתי את אותו תסכול בזמן מלחמת לבנון, כשבחורים נהרגו ונפצעו כמעט בכל יום לאורך זמן ארוך מדי, כתבתי את השיר. בדיעבד, אני מבין ששיר המחאה הזה שנכתב מצידה השמאלי של המפה הפוליטית הוא בעצם שיר כאב של כולנו. משום שלאיש מאיתנו אין ארץ אחרת".

     

    דברי סיום

     

    "זאת הפעם הראשונה שאני משתתף בפורום חי, היה לי כיף, אבל אני הרוס מזה שלא הספקתי לענות על כל השאלות והתגובות. לא היתה אפילו שאלה אחת שרציתי לחמוק ממנה, הייתם מקסימים ואני מקווה שנתראה בכל מיני מקומות אחרים. להתראות, אהוד מנור".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גלעד קוולרצ'יק
    העיסוק בכתיבת פזמונים מדבר לליבי. אהוד מנור
    צילום: גלעד קוולרצ'יק
    מומלצים