הוותיקן קיבל דיווח כי מצבו הכספי חמור

"הדין-וחשבון השנתי אינו יכול שלא לשקף את העובדה שקופת הוותיקן מצויה במצב עגמומי" - אמר היום (ג') קרדינל סרג'יו סבאסטיני, אחרי שדיווח בפני מועצת הקרדינלים, לסיכום 2044 מבחינת הכספים.

מועצת הקרדינלים אמורה לכאורה לעסוק כעת רק בשאלה אחת, זהות יורשו של יוחנן-פאולוס השני. אבל מכיוון שבהיעדר אפיפיור, היא ממונה על ניהול ענייניו השוטפים של הוותיקן - היא עוסקת גם בעניינים שוטפים ורגילים.

בכירי הוותיקן אינם אוהבים לדון בכך, בוודאי שלא בפומבי; אבל מנהיגם המנוח, האפיפיור שנפטר בתחילת החודש, כבר ציין כי "זהו מיתוס" לומר שהכס-הקדוש הינו עשיר במידה כבירה. וכיום, המצב עוד משופר בהשוואה לעבר הלא-רחוק: עד 1993, הוותיקן רשם 23 שנות הפסדים. מאז, חוק הכנסייה קבע כי ההגמוניות הלאומיות (השלוחות של הותיקן במדינות השונות) יהיו אחראיות לסייע בידי הוותיקן מבחינה כספית.

ואולם, העזרה הזו עצמה מתגלית כבעייתית במידה רבה: לא רק הסיוע מן ההגמונות של ארצות-הברית, וזה שנותנים קתולים אמריקנים פרטיים - אלא גם תומים רבים אחרים מהעולם-השלישי וממדינות אחרות, כולם מעבירים את תרומותיהם בדולרים. אלא שהדולר מצוי לאחרונה בירידה מול האירו (מטבע שבו מבוצע חלק ניכר מפעולותיו החומריות של הוותיקן), והתרומות כבר אינן מספיקות לכסות את ההוצאות; אותן תרומות עצמן (בדולרים) היו שוות 85.4 מיליון אירו בשנת 2002 ורק 79.6 מיליון אירו בשנה שאחרי-כן.

מעת לעת, כאשר הנושא נעשה פומבי, נשמעו הצעות ולפיהן הוותיקן ימכור חלק מנכסי האומנות שברשותו: תמונות מאת ברניני, פסל החמלה הקדושה (פייטה) מאת מיכלאנג'לו וכיוצא-באלה; הדברים הללו שווים כסף רב - אשר יכול לכסות את חובות הוותיקן, או להקל על מצוקת עניי העולם.

אבל הוותיקן תמיד הגיב באותו אופן: יצירות אמנות אלה הינן "אוצר מבחינת האנושות כולה", ואינן מיועדות למכירה.

ביולי, הייתה הודעה נדירה: מנהל-החשבונות של הוותיקן אמר כי החזקותיו של הכס-הקדוש בתחום הנדל"ן שוות 700 מיליון אירו (907,97 מיליון דולר) - סכום צנוע למדי. הנתון הזה כולל גם נכסים כגון הבזיליקה על שם פטרוס ברומא, והקפלה הסיסטינית; כל אחד מהם מופיע בהערכת-שווי בת 1.0 אירו בדיוק - רישום סמלי, מכיוון שלמעשה אין אפשרות לקבוע להם מחיר ואסור למכור אותם.

כלומר, הנדל"ן ויצירות האמנות אינם חלק מן הפתרון לבעיה שהתחדשה בשנים האחרונות לכהונת יוחנן-פאולוס השני - בעיית הגירעון התקציבי. בשנת 2003, שנה גירעונית שלישית ברציפות (והאחרונה שלגביה נמסרו נתונים), ההכנסות היו ברמה של 203.6 מיליון אירו וההוצאות היו ברמה של 213.2 מיליון אירו - כך שהגירעון היה שווה 9.6 מיליון אירו, שהם 11.8 מיליון דולר.

מומחי הכספים של הוותיקן מאשימים את ההוצאות הגדולות על כוח-אדם: במדינת-הוותיקן מועסקים 2,674 איש ואשה, רובם לא-כמרים; ובגלל המרץ הדיפלומטי של יוחנן-פאולוס המנוח, יש לוותיקן כיום יחסים רשמיים עם 174 מדינות - מפעל עתיר-עלויות.

יש גם עלויות אחרות, אשר מעיקות על החשבונות הקולקטיוויים (כולל חשבון-הנפש) של 1.1 מיליארד נוצרים בעולם: בארה"ב ובאירלנד נחשפו שערוריות הממוקדות בניצול-מיני, והסדרת ההאשמות (שלא במשפט פומבי) עלתה כסף רב - 840 מיליון דולר בארה"ב בלבד (סיכום ביניים) - והכריחה את ההגמונויות של ספוקיין (מדינת וואשינגטון) ופורטלנד (מדינת אורגון) וטאקסון (אריזונה) לפתוח בהליכי פשיטת-רגל כדי לקבל הגנת בית-המשפט מפני נושים.

הוותיקן אינו מסייע כספית בעניינים אלה - אבל ההגמונויות הללו (ואולי גם אחרות) אינן יכולות לסייע לו כפי שהן חייבות לפי החוק ששיפר את המצב לגבי 1994 ואילך, וייתכן כי יש תורמים (קטנים וגדולים) אשר נמנעים מהתרומה שלהם ("חצי-שקל לפטרוס") על רקע השערוריות שהיו ואשר אולי עוד יהיו.