שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אין לי ראש למילים ארוכות
    ספר לחג: "אדיוס מוצ'אצ'וס" של דניאל צ'באריה, על צעירה יפהפייה שמעכסת על אופניה ומשגעת את הגברים ברחובות הוואנה, הוא ספר קובני אפל, קצבי ומשעשע עם שני הדברים שאנחנו הכי אוהבים - סקס והומור

    אליסיה היא זונת אופניים. תוך כדי דיווש ברחובות קובה הענייה שאחרי התפוררות הגוש הקומוניסטי היא מפתחת שגרה נעימה של שביית לקוחות עשירים והבאתם לכדי מצב בו הם משתוקקים להעניק לה מתנות. המטרה: לדלות את הגבר שעם קצת מזל יוציא אותה לחיי מותרות מעבר לים, או כמו שהגדיר את זה צ'באריה עצמו: "גבר שירפד אותה בערימה מכובדת של דולרים, שאותם תוכל ללכת לבקר בבנק, עדיף בשווייץ".

     

    אליסיה ממלכדת את ויקטור, נוכל מקסים מהליגה שלה עצמה, איש עסקים עם קיבעון על ספינות טבועות ותיירות תת-ימית. הם נפגשים בצומת אינטרסים פינת תאווה מינית, והופכים לצוות מנצח. מנצלים האחד את השניה בהנאה גלויה ובמצפון טפלון מצוחצח.

     

    עד אמצע הספר מתניידים אליסיה וויקטור ברוטינה נוחה, זאת עם כספה החדש וזה עם סטיותיו המיניות. אלא שאז, ממש כמו בחיים, התוכנית המקורית לחיי אושר ועושר מקבלת תפנית לא צפויה. סיטואציה שנכפית על צמד הבנדיטים העליזים מחייבת אותם לזנוח את החלומות שלהם ולהתמקד בכיבוי שריפות. שניהם מסתירים סוד משותף, לשניהם יש מה להפסיד ושניהם עמלים על תוכנית מדוקדקת שתכסה את ישבנם הענוג. כמו בכל סיפור פשע הגון, גם פה לא מאחר לבוא הטוויסט.

     

    אדיוס מוצ'אצ'וס נמנה על הז'אנר החמקמק, המכונה 'הקובני האפל' (cuban noire). נוכלים בשקל משוטטים בקובה ומחפשים דרך להתביית על כסף קל. הם
    אולי האנשים הרעים בסיפור, אבל הם אף פעם לא רעים ממש, בטח לא מספיק כדי למנוע מאיתנו להתאהב בהם, ממש כמו בקיד וקסידי לפניהם, בחברים מ"אושן 11" ולהבדיל, בחנוכה ובגבריאל ("חגיגה בסנוקר"). אפשר להבין אותם. הם בסך הכל רצו לעשות מכה. ואם על הדרך הם מצחיקים, מקסימים ושובי לב, אפשר להעלים עין מהעובדה שפעם שדדו איזה בנק או העלימו איזו גופה. נו באמת, למה לעשות מכל דבר אפרוח.

     

    צ'באריה רוקם ממילים פשוטות רצף שואב של עלילה ותיאורים עליזים. הפרק שמוקדש לשיטת הפיתוי המורכבת של אליסיה הוא תרשים זרימה של אמנות הפרטים הקטנים. דוושת האופניים המשוחררת, הכסא הגבוה מידי שמבליט את ישבניה, תמונת העירום שלה בגודל טבעי התלויה בחדרה, האופן בו היא גורמת לגברים להעניק לה מתנות. צ'באריה מגולל את קורותיה בסמי-תמימות צינית, כאילו אין דבר טבעי ומתבקש יותר מאשה שמוכרת את גופה לגברים תמורת טובות הנאה והסיכוי לקבל ויזה לחיים אחרים בדשא של השכן. אם משתקפת מ'אדיוס' איזו שהיא אמירה ערכית, הרי זה הבוז לפוריטניות המינית ולשמרנות שאפיינה את החברה הקובנית ב"תקופה המיוחדת", שהגיעה "באשמת הנבלה הקירח גורבצ'וב, שדפק את כל העסק".

     

    שני מרכיבים הופכים את הגיבורים ב'אדיוס מוצ'אצ'וס' לאנשים שיתחשק לכם לשבת אתם לאיזה דרינק מוחיטו וסיגר הוואני: סקס והומור, תקרובות שלא פעם מגיעות על אותו מגש. את הנוסחה המנצחת הזאת משדרג צ'באריה לכדי ממתק אמיתי וחפוז, כזה שתוכלו לקרוא בטיסה פנימית לעפולה, נניח, או כזה שישעבד אתכם בשישבת אביבי. מומלץ בעיקר לתקופות של אחרי מכרז או כשקולות פוליטיים משמיעים השערות באשר לתקיפה ישראלית אפשרית באיראן. נסו ותהנו!

     

    "אדיוס מוצ'אצ'וס" מאת דניאל צ'באריה, מאנגלית: שרון בן-דוד, הוצאת "אריה ניר"
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הטבות למנויים
    מומלצים