12 מדרגות לגן עדן

הרולינס סטונס עשויים אולי להגיע בקרוב לארץ, אבל את "לד זפלין" אין שום סיכוי שנראה. מה שנותר, הוא להסתפק בתחליפים, לפעמים זה בהחלט מספק את הסחורה. ביום שלישי הקרוב ייערך באולם "צוותא" בתל אביב מופע מיוחד בו יבוצעו במשך שלוש שעות כל הקלאסיקות מכל האלבומים של הלהקה, ע"י מיטב המבצעים של לד זפלין בארץ. במופע ישתתפו בין השאר להקת "שליחי הבלוז", חיים רומנו ולהקת "שריפה". את המופע מפיק "מועדון הרוק הישראלי", שהפיק בעבר את מופעי המחווה לפינק פלויד, ג'ימי הנדריקס, הדורז וג'ניס ג'ופלין.

1. LIVING LOVING MAID - מתוך "לד זפלין 2"

זה הקטע הראשון ששמעתי אי פעם של לד זפלין. בתחילה הוא הופיע על תקליטון (ביחד עם "המון אהבה"), ושודר במצעד הפזמונים של גלי צה"ל. אחר כך הגיע לארץ האלבום, וכששמעתי אותו קיבלתי את הפיצוץ של החיים שלי, וידעתי שככה אני רוצה לעשות רוק. אני שיכנעתי את שאר חברי להקת "הצ'רצ'ילים" להקליט אותו ולהוציא אותו בתקליטון ישראלי, וגם הוא נכנס למצעד הפזמונים. זה היה הלהיט הכי גדול שלנו (דני שושן).

2. WHOLE LOTTA LOVE - מתוך "לד זפלין 2"

זה הקטע שפותח את האלבום, ומופיע גם בצד השני של התקליטון "לחיות ולאהוב". עד אז לא ידעתי ולא הבנתי איך עושים אפקטים בקולות כולל "דיליי" ותיזמון עם סולו גיטרה חשמלית. זה השיר הכי חזק של הלהקה, והוא היה "מסמר הערב" בכל הופעה של "הצ'רצ'ילים". אני ביצעתי אותו מאות פעמים על הבמה גם בחו"ל, וגם היום "שליחי הבלוז" מסיימים איתו הופעות (דני שושן).

3. IMMIGRANT SONG – מתוך "לד זפלין 3"

כזמר רוק בחרתי בקטע הזה כי הוא הכי קשה לביצוע של ווקליסט, בגלל הצרחות הבלתי אפשריות של רוברט פלאנט, שמגיע לגבהים שאי אפשר למצוא אצל שום זמר רוק, ומשתלבים בדינמיות של הקצב שמכתיבה הגיטרה החשמלית, זה התקליטון הרשמי השלישי והאחרון שהוציאו לד זפלין והוא מסיים תקופה שלאחריה הלהקה התחילה להקליט יצירות יותר מסובכות ומורכבות (דני שושן).

4. DAZED AND CONFUSED – מתוך "לד זפלין 1"

את האלבום הראשון של הלהקה גיליתי אחרי השני, והקטע הזה אהוב עלי במיוחד בגלל הזיקה לבלוז והאימפרוביזציה שהגיטריסט ג'ימי פייג' עושה באמצע בעזרת קשת של כינור, דבר שעד אז לא העיזו לחשוב עליו. בהשפעתו כתבתי וביצעתי עם "הצ'רצ'ילים" באנגליה, שנקראו אז "ג'ריקו", את הקטע "MONKIES ,JUNKIESAND DONKIES" באלבום שלנו שיצא באנגליה. זאת היתה התקופה הכי יפה שלנו, שבה הושפענו מלד זפלין, סגול כהה, אוריה היפ ועוד להקות אנגליות דומות (דני שושן).

5. HEARTBREAKER – מתוך "לד זפלין 2"

מאז ששמעתי את הקטע הזה, התחלתי להבין ששירים טובים ברוק זקוקים ל"ריף" גיטרה חזק שיוביל את השיר. בקטע הזה ג'ימי פייג' מוביל את השיר ב"ריף" גיטרה שהוא אחד הענקים ברוק'נ'רול, וככה יצא להם שיר חזק מאוד שמאפיין את כל האווירה באלבום מס. 2, שלטעמי הוא הכי גדול של הלהקה (דני שושן). 

6. MOBY DICK – מתוך "לד זפלין 2"

קטע אינסטרומנטלי שאין לו מקבילים אצל שום להקה, והמתבסס על סולו תופים בלתי רגיל של ג'ון בונהם. הוא יוצא דופן בכלל, בגלל קצב התיפוף והמבנה שלו שמהווה בית ספר למתופפים, שכל הלהקה משתלבת בו בהתחלה ובסוף בתיזמון דוייק. זאת קלאסיקה אמיתית של להקה גדולה שבמקרה הזה לא נעזרת בזמר (דני שושו).

7. STAIRWAY TO HEAVEN – מתוך "לד זפלין 4"

למרות שזה כבר נדוש, זה ה"מאסטרפיס", יצירת המופת של לד זפלין. עובר מפתיחה שקטה ואקוסטית לסיום רועם, והוא מייצג את שתי הפנים של הלהקה, היכולת להיות להקה של רוק כבד ופולק בו זמנית, כמו חלקים נרחבים מאלבום מס. 4 והצד השני של אלבום מס. 3. שמבוצע באמצעות גיטרה חשמלית בעלת צוואר כפול, אחד מהם של 12 מיתרים, אבל נגן גיטרה אחד בלבד, בווירטואוזיות אדירה (צ'לי סיגלסקי).

8. RAIN SONG – מתוך "לד זפלין 5" 

בהמשך לשיר הקודם, עבודת גיטרות יוצאת דופן של ג'ימי פייג' שכבר מגיעה לדרגת גאונות, עם הרמוניה ועיבוד גדול. בכלל האלבום הזה הוא יוצא דופן מבחינת המבנים המוסיקליים של השירים והעיבודים, המקצבים לגמרי לא מקובלים ברוק ובזמנו לא הבינו אותו למרות שלי ברור שזו היתה התקדמות גדולה מהרוק הכבד והבלוז למשהו יותר פרוגרסיבי ופילוסופי. הלהקה התפתחה לקשת מגוונת של סיגנונות מוסיקליים שבא גם לידי ביטוי באלבומים הבאים (צ'לי סיגלסקי).

זאת כבר פצצה אמיתית מתוך אלבום כפול שמהווה הפגנת כוח שהלהקה לא הצליחה לחזור עליה בהמשך. יש בקטע הזה שילוב של רוק עם מוטיבים אתניים, קלידים וסימפולים, שימוש בסינטי, כשהכל מהווה רקע לעבודת גיטרה מרשימה. זאת כבר יצירה שלמה של רוק כבד, שקשה גם לשחזר בהופעה חיה בגלל המורכבות של הכלים, אבל הלהקה שמתבססת על שלושה נגנים בלבד הצליחה להעמיד אותה בהופעה וזה נשמע כמו תזמורת שלמה (צ'לי סיגלסקי).

בחזרה לבלוזים הקלאסיים של הלהקה, זה קטע הבלוז הכי גדול שאני מכיר, הוא שובר את המוסכמות של הבלוז המסורתי בכך שהוא מבוצע בקצב של שלושה רבעים שהרבה להקות חיקו אחר כך. אם זה לא מספיק, אז באמצע ג'ימי פייג' יוצא לסולו גיטרה מהכי מבריקים שהוקלטו אי פעם (צ'לי סיגלסקי).

בחרתי בקטע הזה בגלל הנוסטלגיה. בילדות הייתי שומע את זה בלי סוף. זאת פנינה מוסיקלית בתוך אלבום שהוא בלאו הכי קלאסיקה בפני עצמה. כל מי ששמע את זה אז רצה לעשות להקת רוק וחלם להיות ג'ימי פייג'. זה מייצג את התקופה של סוף הסיקסטיז ותחילת הסבנטיז, כשהכל היה אפשרי. עובדה שאז צצו להקות הרוק הכי טובות שהיו עד היום (צ'לי סיגלסקי).

אי אפשר שלא לבחור לפחות קטע אחד מהאלבום הראשון, אלבום רוק מהפכני מבחינת הגישה לרוק כפי שהיתה אז. הוא מייצג כוח והפצצה, כמו שהתרגלנו לשמוע אחר כך, אחרי הביטלס ושאר להקות אמצע הסיקסטיז. הקטע הזה הכי חזק בו, והכי בולט מבחינת ההפצצה, הצריחות, סולו הגיטרה ומכת התופים, ויש בו מוטיב מוסיקלי שחוזר על עצמו כל הזמן ונכנס לך טוב לתוך הראש (צ'לי סיגלסקי).