קצין מתקופת החונטה בארגנטינה נדון ל-640 שנות מאסר
אדולפו שילינגו, בן 58, שירת כקצין בצי הארגנטיני בתקופת שלטונה של החונטה הצבאית במדינה בשנות ה-70' וה-80'. בעבר הודה שילינגו כי השליך פעילי שמאל ממטוסים, אך במשפטו שנערך בספרד חזר בו וטען לחפותו. בסופו של דבר הורשע אך למרות העונש החמור החוק הספרדי קובע כי ירצה רק 30 שנות מאסר
בית המשפט הלאומי בספרד הרשיע היום (ג') את אדולפו שילינגו (58), קצין לשעבר בחיל הים של ארגנטינה, בביצוע פשעים נגד האנושות במהלך שלטון החונטה הצבאית בארצו בשנים 1976-1983. על שילינגו נגזר עונש חסר תקדים של 640 שנות מאסר.
שילינגו הגיע לספרד בשנת 97' ובמסגרת חקירת פשעי החונטה העיד כי השתתף במה שכונה "טיסות המוות", בהן הושלכו מתנגדי השלטון ממטוסים לאוקיינוס. במהלך משפטו חזר בו מהודאתו וטען כי הוא חף מפשע. למרות זאת הורשע, ונידון ל-21 שנות מאסר בגין מותו של כל אחד מ-30 קורבנות. בנוסף נגזרו עליו חמש שנות מאסר בגין חטיפות וחמש שנים נוספות בשל עינויים בהם הורשע.
במהלך מתן גזר הדין, שהשתרע על פני 209 עמודים, שמר שילינגו על קור רוח. אולי בשל העובדה שהחוק הספרדי קובע כי למרות חומרת הדין, לא ירצה שילינגו יותר מ-30 שנות מאסר בפועל.
אולם בית המשפט היה עמוס מפה לפה, ורבים ממשפחות קורבנותיו של שילינגו טרחו והגיעו מארגנטינה כדי לוודא שהצדק ייצא לאור. ארגוני זכויות אדם שיבחו את העונש והגדירו אותו כ"ניצחון של הצדק הבינלאומי". מדובר בפעם הראשונה בה ספרד דנה ומרשיעה אדם בביצוע פשעים נגד האנושות שבוצעו במדינה אחרת.
"אני שמחה", אמרה מאלו צ'רוטי, שבעלה ואביה נלקחו מביתם במחוז מנדוזה בארגנטינה בתקופה שלטון החונטה ולא נראו שנית. "אני מרוצה שהדין ניתן בספרד. זו תחילתו של עידן חדש של צדק אוניברסלי".
אינטלקטואלים, יהודים ומרקסיסטים - כולם היו קורבנות
במרס 1976 תפסה חונטה צבאית בראשות הגנרל חורחה רפאל וידלה את השלטון בארגנטינה, והביאה על המדינה את אחת מתקופותיה האפלות ביותר.
החוקה הושעתה ומנגנוני משטר שונים פתחו במסע ל"מיגור הטרור וחיזוק השפעתו של הקומוניזם הבינלאומי". במסווה של ביטחון לאומי ושל "המלחמה הקרה" זכתה החונטה לסיוע נדיב מהסי.איי.איי האמריקני. מנגנוני הביטחון לא רדפו רק אנשי גרילה או את תומכיהם אלא גם אינטלקטואלים, עיתונאים, פסיכולגים, יהודים, מרקסיסטים, פעילי איגודים מקצועיים, אתאיסטים וכל אחד ש"מפיץ רעיונות המנוגדים לתרבות הנוצרית והמערבית".
אופן הפעולה הנפוץ של מנגונים אלו היה משלוח יחידות ל"העלמת" בני אדם. מרגע שנלכדו אותם "דספרסידוס " (נעדרים), כפי שכונו, נמנעה כל אפשרות לאיתורם. הם נלקחו למחנות ומתקני מעצר, עונו, נאנסו והוצאו להורג. מרביתם היו בני נוער וצעירים עד גיל 30, אך היו ביניהם גם נשים הרות, נכים, קשישים ואחרים. ההערכות הן כי בין 20 ל-30 אלף בני אדם "נעלמו" או נרצחו בשנות המשטר הצבאי.
