שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    "מחורבות ימית - לאלי סיני"
    תושבי אלי סיני, צפונית לגוש קטיף, יוצאים למערכה האחרונה על ביתם, שלושה חודשים לפני ביצוע ההתנתקות. "אנשי גוש קטיף חיים באוכלוסיה ערבית ולכן יש לפנותם. אנחנו נהיה קו ההגנה הדרומי של ישראל", מסביר תושב היישוב, צורי גניש. גניש, שכחייל נכח בפינוי ימית, תוהה איך ייתכן שהממשלה מפנה שוב יהודים מביתם, ועוד עבור "הקזינו של דחלאן", אבל מבהיר: "בפוליטיקאים הייתי משסה כלבים, אבל לחיילים לא אתנגד"

    צורי גניש (47), תושב אלי סיני, היה חייל סדיר, כאשר יחידתו הוקפצה למקלט בימית שבו התבצרו אנשי "כך" ואיימו לשים קץ לחייהם. גניש סירב לקחת תפקיד פעיל בפינוי, והתבונן מהצד על הנעשה במקום. "תראה איך שהגלגל מסתובב", נאנח גניש. "מי היה מאמין ש-23 שנים אחרי מדינת ישראל תפנה שוב יהודים מביתם?". תחת הכותרת "מחורבות ימית - לאלי סיני", יציינו מחר (יום ג') מפוני חבל ימית ותושבי היישוב 23 שנים לפינוי חבל ימית.

     

    11 משפחות מתוך 90 החיות ביישוב הכריזו כי ייאבקו משפטית נגד הפינוי של אלי סיני, יישוב קטן צפונית לגוש קטיף. לטענתם, דרך מאבק משפטי יצליחו להוציא את ישובי החבל הצפוני - אלי סיני וניסנית, מרשימת הישובים המיועדים לפינוי .

     

     

     

    צורי גניש מספר על היום ההוא לפני 23 שנים, שבו חזה בפינוי ימית: "מרחוק קלטתי שלט גדול על דלת המקלט. התקרבתי לקרוא, וראיתי שמדובר בהצהרת הכוונות שתלו אנשי 'כך' המבוצרים. ראיתי בשלט ערך היסטורי. הסתכלתי ימינה ושמאלה, קיפלתי אותו ושמתי בברזנט של הנ"נ. 23 שנים שהדבר הזה שמור אצלי".

     

    גניש ממהר למחסן, ושולף את פיסת ההיסטוריה שברשותו. בקול רם וסמכותי, כאילו היה הוא עצמו אחד מהמבוצרים במקום, הקריא את מה שנראה לו רלוונטי גם לימים אלה: "אין לאף אדם או ממשלה את הזכות או התוקף החוקי להעביר, לתת או למכור כל חלק מארץ ישראל לידי שלטון זר. אנו מוכנים להילחם ואף למות בעד ארצנו, אך איננו רוצים להילחם באחינו במדים. הגענו לידי החלטה שלא יוציאו אותנו חיים מפה ולכן החלטנו לשים קץ לחיינו בצורה מכובדת. מקווים שמעשה זה של החזרת שטחי ארץ ישראל לא יחזור עוד לעולם".

      

    "שיפנו את גוש קטיף וישאירו אותנו"

     

    אלי סיני הוא ישוב חילוני מובהק, בין הבודדים מסוגו באזור. הוא עלה על השטח באוקטובר 1982, בהשראתו ,עידודו ותמיכתו של מי שהיה אז שר הביטחון בממשלתו של מנחם בגין - אריאל שרון.

     

    בהפגנות הרבות שקיימה מועצת יש"ע נגד תוכנית ההתנתקות נוצר חיכוך בין תושבי גוש קטיף חדורי האמונה לתושבי החבל הצפוני החילוניים. זאת, כאשר האחרונים הבדילו עצמם משאר המפגינים כשלבשו חולצות עליהם כתוב "אלי סיני זה לא בעזה".

     

    גם כיום, שלושה חודשים לפני הפינוי הצפוי, מבקשים גניש וחבריו להקריב את שכניהם מדרום על מזבח ההתנתקות כדי להציל את עצמם מפינוי. "אנשי גוש קטיף חיים בתוך אוכלוסיה ערבית ויש הצדקה לפנותם. אני אומר את זה לטובתם האישית. הם אנשים נפלאים, שחוטפים פצמ"רים והתקפות על המכוניות, אבל אנחנו נאבקים על הבן הקטן שלנו בצפון החבל", אמר גניש.

     

    והוא מסביר: "זה כמו בסיפור הצונמי, כאשר האם אחזה בשני בניה ונאלצה לעזוב אחד מהם משום שכוחותיה אזלו. היא בחרה לעזוב את הילד הגדול, שבסוף ניצל גם הוא, ולהיאחז בבן הקטן. במקרה הזה אנחנו הבן הקטן".

     

    הדרישה של גניש וחבריו להשאיר את ישובי החבל הצפוני של הגוש מגובה, כך על-פי טענם, בהוכחות היסטוריות.

     

    לדברי גניש, "מדובר בשטח הפקר שישבו בו אנשי האו"ם. שטח שלא היה בריבונות שום מדינה. יש בידנו תצלומי אוויר משנות החמישים מהמרכז למיפוי ישראל שמוכיחים זאת. עשינו לילות וימים בארכיונים ויש לנו הוכחות חד-משמעיות, שאותן נציג בפני בית המשפט העליון. 

     

    "אם העליון יבחר שלא להתערב נפנה לבית המשפט הבינלאומי בהאג. יש להעביר את היישוב דוגית מדרום לצפון, ולהוסיף ישוב חדש ביננו לבין ניסנית ובכך ליצור רצף ישובים שיהוו את קו ההגנה הדרומי של ישראל". 

     

    על פוליטיקה וקזינו

     

    לפני אישור חוק "פינוי פיצוי" הגיעו חברי היישוב לפגישות עם חברי כנסת מהימין. זאת, במטרה לשכנעם להלחם לפחות על הישובים הצפוניים של הגוש. "הזכרתי ליו"ר סיעת האיחוד הלאומי, ח"כ בני אלון, שכאשר יצאה תוכנית ההתנתקות לדרך שלושת היישובים לא היו כלל בתוכנית הפינוי", אמר גניש.

     

    התשובה של אלון, לטענתו, השאירה אותו המום: "הוא הסביר לי ששלושת היישובים הוכנסו לתוכנית רק מאוחר יותר בעקבות 'דיל' בין מקורבי שרון לדחלאן, שדרש מקום ליד הים, ריביירה שבה יקים קזינו לעם ישראל.

     

    "זה לא סתם סיפור, מכאן כבר ניתן לראות את השלד של הקזינו. שרון בורח וחוצה את העם לשניים. הוא יגרום לנזק בלתי הפיך, צלקת שלא ניתנת לריפוי. הוא יירשם בספרי ההיסטוריה ביחד עם כל הרשעים מתקופת התנ"ך ועד לימינו".

     

    "לחסוך מהילדים את הטראומה"

     

    המשפחות החילוניות באלי סיני, המסרבות להתפנות מרצון, אינן נהנות מה"פריבילגיה" של גיבוי רבני. את העבודה שעושים הרבנים עושה עבורם אבי פרחן - מעקורי ימית וממקימי הישוב, שייפנה את ביתו בפעם השנייה בחייו.

     

    פרחן, למוד הפינוי, דאג להעביר הלאה את מסקנותיו. בין השאר המליץ למשפחות לחסוך מילדיהן את הטראומה הקשה שעברו בנותיו בעת פינוי ימית.

     

    "פרחן סיפר לי על הטראומה שחוו הבנות שלו כתוצאה מהפינוי. אני לא ארצה לפגוע בילדים שלי, למרות שמאוד הייתי רוצה אותם לידי, כדי שירגישו את הקשר לאדמה", אמר גניש. "אסור לגרום לילדים צער, ולכן אוציא אותם מכאן".

     

    כאשר ידפקו החיילים בדלתו, ינהג גניש בדיוק כפי שנהג פרחן בשעתו, וייצא החוצה ללא כל מאבק. "חיילים ושוטרים מבצעים פקודות בלבד. מי אני שאבוא ואתנגד להם?" תהה. "נלך ללא כל התנגדות, כי מדובר בחיילים. אבל אם שרון או חברי הכנסת היו באים בעצמם לפנות אותי, הם לא היו מצלחים להזיז אותי מילימטר. הייתי משסה בהם את הכלבים שלי".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""מחורבות ימית - לאלי סיני""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אילן מרסיאנו
    המערכה האחרונה. בדרך לאלי סיני
    צילום: אילן מרסיאנו
    צילום: אילן מרסיאנו
    היישוב. 11 משפחות נאבקות
    צילום: אילן מרסיאנו
    צילום: אילן מרסיאנו
    "הבית שלי לא למכירה"
    צילום: אילן מרסיאנו
    מפינוי לפינוי. פרחאן
    מוצר השנה
    מומלצים