רכבת ישראל מציגה: הסיוט
למרות ההבטחות, למרות ההשקעה האדירה, רכבת ישראל מתגלה שוב כאמצעי תחבורה מבזה, שמחסל כל חשק לעשות בה שימוש בעתיד. סיפור פשוט, של אזרחים כועסים
לקראת החג עלה במוחנו רעיון מקורי - להפגיש את ילדינו בפעם הראשונה עם רכבת ישראל "מבפנים". אותה רכבת שהם מקדמים בשאגות שמחה "מבחוץ", כשאנו חולפים על פניה במכונית בסתם יום של חול. ומה יכול להתאים יותר מגן החיות התנ"כי בירושלים כיעד? הרי בדיוק שם יש לרכבת תחנה! כל-כך נוח, לא כך? את סבא וסבתא, שהתריעו וסיפרו על "חוויות" בלתי נשכחות מהעבר ברכבת ישראל - אתם יודעים, המתנה אינסופית ועמידה רצופה עקב מחסור במקומות ישיבה במשך שעות - פטרנו בחיוך. "כבר שנים שהדברים נראים אחרת לגמרי", הסברנו להם בידענות.
איזה כיף
את הבוקר התחלנו ב-08:30 בתחנת קריית גת, מלאי מרץ, שמחים ומאושרים לקראת החוויה הגדולה. והנה, הפתעה ראשונה. חוסר התאמה מוחלט בין לוח הזמנים במודיעין, לבין זה אותו מצאנו באתר הרכבת באינטרנט. לפי הרשת, אמורה הייתה לצאת רכבת מיוחדת לתל אביב ב-08:37. אלא שלא כך במציאות. בפועל נאלצנו להמתין 30 דקות מאד מיותרות בתחנה. לא נורא, חופשת פסח, הילדים שמחים ומאושרים הרי. מלאי אמון - עדיין - ניגשנו ורכשנו כרטיסי נסיעה הלוך ושוב לכולם.
החשש שלנו כי בגלל האיחור נפספס את הרכבת המגיעה לירושלים ולגן החיות מתחנת לוד, התגלה כמיותר לחלוטין. הרכבת שלקחנו מקריית גת התאחרה אמנם, אך כך גם הרכבת אותה נדרשנו לקחת. הרגשנו כי אנחנו בני מזל אמיתיים, וצעדנו מלאי אושר לרכבת הבאה. 10 שניות מאוחר יותר הבנו כי בני מזל כבר לא נהיה. מדרגות הקרון היו פחות או יותר המקום המרוחק ביותר אליו הצלחנו להגיע במהלך כל הנסיעה. בקושי היה מקום לעמוד אפילו, צפיפות שפשוט לא תיאמן. צחוק-צחוק, המקום המרווח ביותר היה תא השירותים.
מיותר כמעט לציין כי בנוסף לכעס הגדול של ההורים, פרצו הילדים בבכי מר. לא רק מכיוון שהחוויה התפתחה לסיוט, אלא בעיקר מכיוון שהרגישו עצמם נדרסים ונמעכים. פשוט לא היה מקום לזוז. צריך להוסיף שהנסיעה התארכה הרבה מעבר לזמן המתוכנן, עקב אינסוף "מפגשי רכבות"? צריך לספר שכל דקת נסיעה הרגישה כמו נצח? מלבד הבחור עם עגלת המזון המאולתרת שניסה בחירוף נפש אמיתי לדחוף קדימה את מרכולתו - ללא הצלחה כמובן - לא זכינו לשום התייחסות מצד אנשי הרכבת. אלה שלבטח זיהו את המצוקה הגדולה.
איזה דיכאון
אל הרכבת חזרה הגענו הרבה יותר מנוסים, ודי מפוחדים למען האמת. ואכן, שוב איחרו הרכבות בעשרות דקות. הכרוז בתחנה במלחה תרם לחגיגה בהודעות סותרות לגבי שינויים בלוח הזמנים, במה שנראה כיד הדמיון הטובה עליו. הרכבות היו מטונפות מנשוא, מה שהעיד לא רק על הצפיפות והמחנק, אלא בעיקר על תחזוקה שערורייתית. השיא היה אגם שתן שקידם את פנינו בתא השירותים. בתחנה בלוד הסתובבו עובדי רכבת בחופשיות על המסילות.
אחד מהם הפליא לעשות כשנתלה מבחוץ על רכבת משא בתנועה! בשלב הזה התחלנו להרהר נוגות על הקשר בין סטנדרטים נמוכים של איכות ושירות, לבין רמת בטיחות. הרי לא יכול להיות שההבדלים יהיו גדולים, בהתחשב בעובדה שאותם פקידים מחליטים כאן ושם. מתי הגענו לתחנת היעד? כארבע שעות לאחר מועד היציאה המקורי, של הרכבת הראשונה במלחה. ארבע שעות תמימות!
אנחנו לא יודעים מה תעשו אתם. אנחנו בפירוש נחושים לא לחזור על החוויה המזעזעת הזו. מבחינתנו, לפחות במהלך חגים, לא מסוגלת רכבת ישראל להתמודד עם עומס נוסעים. ובינינו, לא שהעומס הזה היה מפתיע כל-כך. ורק בננו הקט ממשיך בשארית כוחותיו לקדם כל רכבת חולפת בקריאות שמחה: ר-כ-ב-ת!!!
הערת מערכת - הבוקר (ג') דווח כי נוסעים בקו הרכבת החדש בין תל אביב וירושלים מתלוננים זה יום שני ברציפות על צפיפות בלתי נסבלת. מרבית המשתמשים בקו החדש עושים את הדרך שאורכה יותר משעה - במקרה הטוב - כשהם עומדים. נוסעים דיווחו כי אנשים רבים חשו ברע ונזקקו לטיפול, וכי ילדים הקיאו במהלך הנסיעה עקב הצפיפות והחום הרב. דובר רכבת ישראל, בני נאור, מסר בתגובה כי רכבת ישראל מתמודדת עם העומס הרב בימים האחרונים באמצעות תגבור ניכר של מספר הקרונות, בכל אחת מ-34 הרכבות העושות דרכן בקו ירושלים-תל אביב, וכי לא נשקפת לנוסעים סכנה בטיחותית כלשהי.
גם אתם חוויתם נסיעה מעניינת ברכבת? ספרו לנו.
