שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המורה לטראנס
    ביום הוא מורה להיסטוריה שנמצא בשנת שבתון. בלילות הוא מפיק את "רייבולושן" - פסטיבל הטראנס הגדול מכולם שייערך זו השנה השלישית בחוף ניצנים. אילן פקטור (37), איש משפחה ממכמורת, יביא ארצה את השמות הלוהטים ביותר בסצינת הטראנס העולמית. ומה עם הסמים? לא בבית ספרנו

    פעם, כשאילן פקטור התבקש להרצות בפני עמיתיו המורים בסמינר הוראה, הוא החליט ללמד את הקולגות מה זה טראנס, האוס וטכנו, ואיך בדיוק מבדילים ביניהם. בקהל לא נרשמו התעלפויות. בחדר המורים ידעו כולם כי פקטור, מורה להיסטוריה ומחנך, משמש בלילות כדמות מפתח בסצינת הטראנס בארץ. אף אחד, לעומת זאת, לא ידע מה זה טראנס. לפחות לא עד הסמינר ההוא. כשהחברים בברנז'ת הטראנס מגלים כי פקטור הוא גם מורה בישראל, התגובות הרבה יותר מופתעות. "אנשים אומרים 'וואוו, זה קטע מגניב'. ישר שואלים אם אני יושב בחדר מורים ושותה נס קפה", הוא מספר.

     

    ואתה עושה את זה?

     

    "יש בתי ספר שיש בהם סביבת עבודה נעימה יותר, ויש פחות. דעות קדומות עלי היו ועדיין יש. השתדלתי לקטוע אותן. פעם אחת המנהל זימן אותי ואמר לי לא להחצין את העיסוק הנוסף שלי. אבל מה אני אגיד, אם במערכת החינוך משלמים לי 4,000 שקל בחודש, אני צריך לעשות עוד דברים. אי אפשר למנוע ממני להתפרנס".

     

    ופקטור אכן מתפרנס, ולא רק מהוראת היסטוריה. בשנים האחרונות הוא אחראי להפקת אירוע הטראנס רייבולושן ( RAVEOLUTION ) שיתקיים בסוף-השבוע

    בפעם השלישית. מדי חודש הוא עורך ערב שכולו טראנס במועדון ה-TLV . ברזומה שלו נמצאות אינספור מסיבות וגם אירוע מכונן אחד בתחום המוזיקה האלקטרונית בארץ, "תנו צ'אנס לטראנס", שהריץ לכיכר רבין ביולי 1998 כמה עשרות אלפי צעירים. פלא שהתלמידים שלו מתים עליו? "רובם אוהבים אותי כבנאדם", מודה פקטור. "הם יודעים מה עוד אני עושה, וזה מתחבר להם עם זה שאני מבין אותם. אבל בבית-ספר אני מורה כמו כל המורים. לתלמידים יש רמה בסיסית של כפיות-טובה, וזה לא משנה אם אתה מפיק פסטיבלים שהם אוהבים לבוא אליהם".

     

    ומה ההורים אומרים על המורה יוצא-הדופן?

     

    "היו ימים שההורים התקשרו לשאול אותי אם זה בסדר שהילדים יילכו לאירוע מסויים. הכל התערבב. אבל אני מצאתי בזה איזון ולא ראיתי את הניגוד. רוב האירועים שעשיתי היו בחופשים, כך שהיה לי זמן".

     

    עכשיו, כשהוא מצוי בשנת שבתון ולא טרוד בהכנת שמיניסטים לבחינת הבגרות בהיסטוריה, לפקטור (37) יש הרבה זמן להתמסר לעיסוקיו האקזוטיים. והוא לא מבזבז אף רגע. כבר חצי שנה שהוא והצוות שלו עמלים על הפקת רייבולושן - אירוע הטראנס השאפתני ביותר שנערך בארץ. כל התותחים של התעשייה המקומית יהיו שם, וגם לא מעט אמנים מחו"ל. עומדים בתור ומתחננים "לא היה קשה לשכנע אמנים להגיע לכאן", הוא מספר. "לגבי הישראלים, אין בכלל מה לדבר. עומדים בתור ומתחננים שניקח אותם. בחו"ל נפלנו על אירוע גדול ביפאן ועל האיסטר, וזה יצר קצת בעיה, אבל היו כאלה שביטלו הופעות במקום אחר רק כדי להגיע אלינו. הם יבואו גם חולים, צולעים ופגועים. ישראל היא מעצמת טראנס עולמית. יש פה מסה של קהל שצורך את המוזיקה הזאת, ואנחנו מייצרים את אמני הטראנס הטובים ביותר בעולם. מי לא רוצה להופיע כאן?".

     

    אף אחד לא פחד?

     

    "הגדולה של הטראנס היא שכל התחום הזה צמח בהוויה מלחמתית. גם לאירופאים היו בעיות עם הממסד. בכל מקום זה היה מראת נגטיב לממסד. מרדנות. כל הדור הזה מרגיש נורא חלוץ".

     

    פקטור יודע היטב מהי מלחמה בממסד. בימים שבהם נכבש בצלילי המלודיות הקסומות, המילה טראנס נחשבה כמעט גסה. צרכני המסיבות נחשדו כמעט אוטומטית כצרכני סמים. כדי להסתתר מפני שלטונות החוק ברחו המאמינים ליערות, שם קיימו מסיבות סודיות באתרים שמיקומם עבר מפה לאוזן – תופעה שלא הוסיפה לתדמית החיובית. "לא היה לי קשה להבין למה הממסד התנגד לטראנס", הוא משחזר את הימים ההם. "הקונוטציה לא היתה למוזיקה עצמה, אלא לסמים. המשטרה היתה מתנפלת על כל כמה חבר'ה שישבו עם טרנזיסטור בכינרת ושמעו את המוזיקה הזאת. אני זוכר כל מיני התבטאויות של קציני משטרה בוועדות בכנסת, שלא הבינו איך חבר'ה רוקדים עשר שעות רצוף בלי חיזוקים. ואכן, היו סמים באירועים האלה, והיו סמים גם ברוק'נרול, ובג'ז ואפילו במוזיקה הקלאסית השתמשו באופיום".

     

    ומה המצב היום?

     

    "היום אין שום קשר בין טראנס לבין סמים. ילדים בני 12 שעושים מסיבת כיתה שמים טראנס, נהגי מוניות שמים טראנס, נשים שמנקות את הבית, חנויות. אי אפשר להגיד שכל האנשים האלה צורכים סמים, נכון? יכול להיות שבמסיבות יש צריכה. אבל יש צריכה גם במסיבות של רגאיי. זה המסיבה, לא סוג המוזיקה".

     

    אז הורים שהילדים שלהם יבלו במסיבה שלך יכולים להיות רגועים?

     

    "מה זה רגועים? הכי רגועים. עדיף שהילדים יבואו לפסטיבל הזה מאשר שיילכו לאיזה מסיבה קיקיונית ביער או ייזרקו בסיני. זה פסטיבל מאורגן למופת. מאובטח, שירותים, איזור קמפינג".

     

    מה תעשו כדי למנוע כניסת סמים?

     

    "אנחנו משתפים פעולה עם משטרת ישראל. שוטרים יימצאו בכניסות, וכל רכב יעבור בידוק".

     

    פקטור, נשוי פלוס שניים, מתגורר במכמורת, הרחק מסצינת הבילויים התל-אביבית. "אני איש משפחה, וחשבתי על איכות החיים של הילדים שלי. 11 שנה חיינו בתל-אביב, הייתי קבור בהוויה הזאת. עד שלפני ארבע שנים עברנו למכמורת. היום אני שלוש-ארבע פעמים בשבוע בתל-אביב". בצבא שירת בגרעין נח"ל ולאחר מכן כמפקד בבית-הספר למ"כים. הגיע עד דרגת סרן. לאחר השחרור טייל קצת במזרח, עשה תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ולימודי מזרח-אסיה באוניברסיטה העברית, תואר שני במינהל וחינוך, ועכשיו הוא חושב גם על דוקטורט. בין לבין הוא גם ניהל בית קפה והפיק מסיבות. בשנה שעברה לימד היסטוריה בתיכון תלמה ילין. החרב המתהפכת שנקראת ועדת דוברת מאיימת גם עליו. "בטוח אחזור ללמד בשנה הבאה, אני עוד לא יודע באיזה פורמט. יש קיצוצים איומים, אבל אני אמצא משרה שתעזור לי לחזור לעיסוקי הנפש שלי".

     

    חשבתי שהטראנס זה לנפש.

     

    "הנפש האמיתית היא בחינוך. וגם הקריירה שלי. השלמתי את המשימה שלי להצעיד את תרבות הטראנס למקום שהיא נמצאת בו היום, בקונצנזוס. הריגוש מהבחינה הזו קצת אבד. היום ההסתכלות היא מקצועית ועניינית. זה פחות להט רגשי. פעם היית אומר טראנס, היו שואלים מה זה. היום זה נחלת הכלל. אני נמצא במקום אמביוולנטי. לקחו לי את הבייבי".

     

    ובחינוך יש ריגוש?

     

    "כל בוקר אתה יושב מול 40 חבר'ה צעירים שרוצים לדעת. זה הדבר שהכי כיף להתעסק איתו".

     

    עוף מוזר, אילן פקטור. מעדיף לשתות נס קפה בחדר המורים ולהתמסר לתלמידים כפויי טובה, ומסוגל לדבר על קרב ווטרלו באותה רצינות תהומית שבה הוא מדבר על סקאזי, דאלי ואסטריקס.

     

    מי אלה?

     

    "אלה האמנים הכי גדולים בעולם בתחום. דאלי זה בחורה מנתניה בשם דלית. זירוקס אילומי - ניישן זה משה קינן. אסטריקס זה אבי שמיילוב. הכוכב הגדול הוא סקאזי, אשר סוויסה. כשהוא עושה החתמה על דיסק שלו ביפאן, 1,500 איש עומדים בתור".

     

    הוא גאה במיוחד בייבואם לארץ של רג'ראם ושיקגו, בני 60 פלוס, שניים מזקני שבט הטראנס. "רג'ה נחשב לסנדק של מוזיקת הטראנס", הוא מבאר. "קוראים לו רונלד רוזנפלד, יהודי אוסטרלי שהיגר לבריטניה וחי בה כיום. שיקגו זה בחור שעזב את המשפחה בגיל 39 והתחבר להוויה. חי באיביזה, היה נשוי לישראלית. לא חושב שיש מישהו שיודע באמת איך קוראים לו".

     

    הרייב הישראלי שונה למדי מאחיו האירופאים. נכון, הוא יתקיים בחיק הטבע, אלא שכאן יהיה החיק הזה מגודר, כדי שכולם ירכשו כרטיס כניסה במחיר 175 שקל. "זה נכון שברוב הפסטיבלים בעולם אין גדר", הוא סוטה לרגע מדוקטרינת הפירגון לישראלים. "האירופאים יוצאים לטבע והם מספיק מתורבתים כדי לחפש את נקודת המכירה ולרצות שיהיה להם צמיד על היד, שאומר שהם שילמו. אנחנו בונים אירוע ענק עם גדר, שקצת מקשה על תחושת החופש, אבל יש לי יסוד להאמין שבארץ זה לא יילך בלי זה".

      

    רוקדים כל הלילה

     

    פסטיבל רייבולושן – האירוע הגדול ביותר של קהילת הטראנס בארץ, ייפתח בחוף ניצנים ביום שישי בשעות הצהריים. המופע המרכזי יחל אמנם רק בשש בערב, אבל עד אז יוכלו המבקרים ליהנות מאווירת צ'יל אאוט ולהקים לעצמם אוהל. בניגוד לפעמים הקודמות, השנה יימשך הפסטיבל יומיים, ויארח שני אירועים גדולים: ביום שישי יתקיים קונצרט הלילה, בהשתתפות כל השמות הגדולים של סצינת הטראנס הישראלית, משש בערב ועד שש בבוקר. הבליינים מוזמנים לא ללכת לישון, כי בשבת בשעה 12 ייפתח קונצרט היום, שיארח אמנים מרחבי העולם.

     

    בשנתו הראשונה של הפסטיבל ביקרו בו 12 אלף איש. בשנה השנייה היו עשרת-אלפים מבקרים (פקטור: "בשנה הראשונה זו אילוזיה, והרבה יותר קל למכור אילוזיה") והפעם מצפים ל-15 אלף. "גם מי שלא חי טראנס ייהנה", מבטיח פקטור. "ההנאה היא לא רק מהמוזיקה, אלא גם מהאווירה. כשהיינו צעירים, נסענו לצמח. הדור שאחרי זה נסע לערד. לא כל מי שנסע לערד היה רוקר בנשמתו". שימו לב: הכניסה מגיל 20 בלבד.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים