שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    טדי קולק הלך לעולמו בגיל 95
    הוא שלט בבירה במשך כמעט שלושה עשורים, והכתיב רוח של דו קיום מתוח בין מגוון תושביה; הוא החל את דרכו הפוליטית ברפ"י של בן גוריון וסיים אותה במירוץ שנכשל מול אהוד אולמרט איש הליכוד; הוא האמין שאסור לחלק את ירושלים, אבל אפשר להגיע לפתרון יצירתי של שלטון מינהלי משותף. קווים לדמותו של טדי קולק, ראש העיר המיתולוגי של ירושלים

    טדי קולק, ראש העיר האגדי של ירושלים, הלך היום (ג') לעולמו בגיל 95. קולק נפטר בדירתו בבית האבות "הוד ירושלים". ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, הביע צער עמוק על מותו ואמר: "טדי היה ירושלים וירושלים היתה טדי. הוא סימן ברוחו ובאישיותו את האיחוד האמיתי של ירושלים בירת מדינת ישראל". על מועד הלוויתו של טדי קולק תבוא הודעה.

     

    "אני בסדר גמור, וגם ירושלים בסדר גמור". המשפט הזה, שאמר באחד מימי ההולדת האחרונים שלו לחבריו, מלמד עד כמה היו השניים האלה בלתי נפרדים - קולק וירושלים. האיש הקשוח, המיתולוגי, עם הסיגר בפיו, עמד בראשה 28 שנים, והפך לא רק לראש העיר הוותיק ביותר אלא לזה המזוהה עם דו קיום ופשרה בין אוכלוסיות כה מנוגדות - יהודים וערבים, חרדים וחילונים, מוסלמים, נוצרים ויהודים. רק טדי היה יכול להנהיג את העירבוביה הזו, ששמה ירושלים, עיר קדושה לשלוש הדתות וחבית חומר נפץ.

     

    קולות הנפץ הקשים ליוו את העיר שוב ושוב בשנות האינתיפאדה השנייה. קולק, כבר לא בתפקיד, ראה והתייסר. במכתב מיוחד שחיבר לרגל יום ירושלים

     והתפרסם ב"ידיעות אחרונות" ב-2002, כתב: "ירושלים, אין זה סוד שאת אחת האהבות הגדולות שלי, ולכן קשה לי מאוד כיום כשאני מסתכל עלייך ורואה את התקופה הקשה שאת ותושבייך עוברים, עקב המציאות שבה השכול והכאב הפכו לחלק בלתי נפרד מקיומנו... אני מאחל לכולנו רק שקט, שקט ושלום".

     

    בראיון נרחב שהעניק לפני מספר שנים, דיבר טדי קולק על ירושלים, העיר שקיבל לידיו כמועמד רפ"י ב-1965 והפסיד לאיש הליכוד אהוד אולמרט בקרב הבחירות של 1993. "זאת העיר הכי ענייה בארץ והכי מסובכת מבחינה אנושית", אמר קולק, "אני רואה את תפקידי בלעשות כל מה שאני יכול למען ירושלים - גם כשאני לא בתפקיד".

     

    הביוגרפיה של תיאודור (טדי) קולק, יליד 1911, מתחילה באוסטריה, שם נולד. הוא עלה לארץ ישראל המנדטורית עם רעייתו תמר בשנת 1934 ונמנה עם מייסדי קיבוץ עין גב. בין היתר מילא תפקידים מרכזיים ב"הגנה" ובמחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. במסגרת הסוכנות היה מעורב בין היתר במגעים עם הנאצים להצלת יהודים.

     

    קולק הצעיר מונה לראש משלחת הרכש של ההגנה בארה"ב, היה שותף בהקמת הבונדס ועשה רבות ביצירת הקשר בין שירותי המודיעין של ארה"ב וישראל. אחרי קום המדינה שימש כציר בוושינגטון, ובשנים 1952-1964 היה המנהל הכללי ורב הכוח של משרד ראש הממשלה. בהפוגה קצרה מהחיים המדיניים הקים את מוזיאון ישראל. זמן קצר אחר כך הצטרף לדוד בן-גוריון בהקמת רפ"י, ונמנה עם עוזריו הקרובים.

     

    נבחר לראשונה ב-1965, לפני המלחמה 

    מבחינה פוליטית היה בן גוריון דמות מפתח בחייו של קולק ("אני מתגעגע אליו, למנהיג כמותו", הודה לפני מספר שנים), והוא החל את דרכו הפוליטית ברפ"י (והמשיך במפלגת העבודה), ועמד בראש רשימתה למועצת עיריית ירושלים. הוא נבחר בפעם הראשונה ב-1965 - והחל בכהונה שנמשכה כמעט שלושה עשורים. קולק זכה לפרסום עולמי לאחר איחוד העיר ב-1967, בעקבות מלחמת ששת הימים. הוא נחשב כמי שהטביע את חותמו על העיר והצליח במידה רבה לשמור על האיזון הרגיש ביחסים בין העדות והעמים שבה.

     

    קולק זכה לפופולריות רבה בקרב הציבור ותחת כהונתו גדלה העיר גיאוגרפית ומבחינת מגוון תושביה. על אף חברותו במוסדות שונים של מפלגת העבודה, לעיתים רחוקות פעל בהם. לא אחת הוצע לצרפו לממשלה כשר לענייני ירושלים, אולם הוא סירב, בטענה כי ראשות עיריית ירושלים היא מבחינתו "התפקיד הבכיר ביותר".

     

    המהפך של 1977, שריסק את מפלגת העבודה, לא זיעזע את שלטונו של קולק בירושלים. מועמד אחר מועמד שניסה הליכוד להריץ מולו כשל במשימה. קולק עצמו לא היסס להתבטא שוב ושוב נגד ממשלות הליכוד, ועורר לא אחת זעם, במיוחד כשאירע הדבר במהלך סיורים בחו"ל. ב-1980 דרשו חברי כנסת להשיבו לארץ, לאחר שאמר בראיון טלוויזיה כי ממשלת בגין היא "ימנית וקיצונית מדי".

     

    מבחינה פוליטית, היו שכינו אותו "עוף מוזר". מפא"יניק בעמדותיו הבסיסיות, בעל השקפה מדינית יונית אולם עמדות קשוחות ביום-יום מבחינת המעמד היהודי של ירושלים. בעמדותיו הבסיסיות התנגד לחלוקת ירושלים בהסדר עתידי עם הפלסטינים - אולם תמך בחלוקת העיר לרבעים והענקת סמכות ניהולית נרחבת לכל אחד מהצדדים ברבעים השונים. "בכל מקרה", הצהיר, "ירושלים היא בעייה לשניים-שלושה דורות. וצריך לעשות הכל בהסכמה". לימים, היכה על חטא ואמר כי היה צריך להעביר תקציבים רבים יותר לחינוך של תושבי העיר הערביים. 

     

    היחסים עם המגזר החרדי היו לא אחת מתוחים, ובמהלך כהונותיו פרצו פעמים רבות עימותים סביב נושאי שמירת השבת בעיר ופתיחת מקומות בילוי ותרבות. פעם אף ספג קולק חבטות ממפגינים חרדים ברחוב. הוא הצהיר לא אחת כי לא ייתן להפוך את העיר לבעלת ציביון דתי: "החרדים לא אוהבים אותי, ואני לא אוהב אותם", אמר בראיון ב-2002, "בשום דבר לא ויתרתי להם ואני חושב שגם הם לא ויתרו. אני חושב שבעיית היחסים עם החרדים היא יותר גדולה וקשה מכל בעיה אחרת בחברה הישראלית. עכשיו מתחילים להבין את זה כולם".

     

    "אם לא היו מזכירים את הגיל - הייתי מנצח" 

    ב-1993 התמודד במערכת הבחירות האחרונה על העיר, והפסיד למועמד הליכוד, אהוד אולמרט. זו היתה מערכת בחירות מלוכלכת, שבה שימש גילו של קולק - אז בן 80 - ככלי העיקרי בידי אולמרט ואנשיו שסיסמתם נגד קולק היתה

     "כי כולם יודעים שהגיע הזמן". קמפיין הגיל עשה את שלו. "הרגשתי מצוין ויכולתי להמשיך", אמר קולק לימים, "אם לא היו מזכירים את הגיל שלי כל הזמן - הייתי מנצח". בעקבות ההפסד, פרש מפעילות פוליטית. הוא לא רכש אהדה יתרה למחליפו, ואמר עליו לפני מספר שנים כי לא היה ראש עיר מצטיין: "בתקופתו של אולמרט, העיר שקעה. הוא שאף כל הזמן להיות ראש הממשלה". 

     

    קולק דיבר מאוחר יותר על אכזבתו מכך שמועמדים איכותיים יותר אינם מוצאים את דרכם לעיריות. "המישור המוניציפלי כנראה לא מושך", ציין. לפני הבחירות האחרונות הצהיר על תמיכתו במועמד ניר ברקת, שהפסיד לאורי לופוליאנסקי.

     

    בשנותיו האחרונות התמקד קולק בגיוס כספים עבור קרן ירושלים ובפעילות למען העיר, שמצידה החזירה לו אהבה: איצטדיון הכדורגל המפואר שהוקם בשכונת מלחה בעיר והחליף את מגרש ימק"א המיתולוגי קיבל את שמו - "איצטדיון טדי". קולק היה גם נשיא כבוד של מוזיאון ישראל וחתן פרס ישראל לשנת 1988 על תרומתו למדינה. בנו הוא הקולנוען עמוס קולק.

     

    באחד הראיונות האחרונים שהעניק נשאל קולק האם הוא מפחד מהמוות. "לא חשבתי עליו אף פעם", השיב. "יום אחד זה יבוא, יום אחד אני לא אתעורר בבוקר. בינתיים אני נוסע עם הנכדים לטייל בראש השנה". אמר, והציע בחיוך סיגר למראיין.

     

    בהכנת הכתבה השתתפו אפרת וייס ונטע סלע
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    טדי קולק
    צילום: איי פי
    עם יצחק רבין
    צילום: מיכאל קרמר
    צילום: לע"מ
    נפרד מאשכול ב-1965 ועובר לירושלים
    צילום: לע"מ
    צילום: לע"מ
    עם יצחק נבון, אז מזכיר הממשלה, ב-1965
    צילום: לע"מ
    צילום: לע"מ
    עם שמעון פרס בוועידת המפלגה ב-1977
    צילום: לע"מ
    מומלצים