שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    סובל מ-ADHD? ייתכן שדיאטה מבוקרת תעזור

    הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים היא בעיה ששכיחותה נמצאת בעלייה, ושפוגעת באיכות החיים של הילדים ושל סביבתם. הבעיה מצריכה טיפול מתחומים שונים, אך עדיין לא מוקדשת תשומת לב מספקת לאפשרות הטיפול התזונתי. האם שינוי התזונה יכול לסייע בטיפול?

    תסמונת הפרעת קשב וריכוז (Attention Disorder Hyperactivity Deficit, או ADHD) היא הפרעה עצבית שמתאפיינת בחוסר יכולת למקד תשומת לב לאורך זמן, בחוסר מנוחה ובפעלתנות יתר. המאפיינים האלה מתעוררים בילדות המוקדמת וכוללים גם התנהגות אימפולסיבית ופגיעה בכישורים החברתיים ובהישגים בלימודים בבית הספר.

     

    ההערכה היא ש-3%-5% מהילדים בגיל בית הספר סובלים מההפרעה הזו, ובנים סובלים פי 9 מבנות. הסיבה לתסמונת לא ידועה, ונראה שהיא בעיה מורכבת שקשורה לגורמים תורשתיים וסביבתיים. ייתכן גם שחשיפה לרעלנים במהלך ההריון יכולה לגרום לתסמונת וכן לזיהומים בהריון, לפגות או למצוקה בזמן הסב-לידתי (פרק הזמן סביב הלידה). בגלל מורכבות הבעיה ניסו למצוא לה פתרונות מתחומי הפסיכולוגיה, החינוך, הרפואה הקונבנציונלית והרפואה המשלימה.

    תזונה, אחד הגורמים שיכולים להשפיע על ADHD, לא נלקחה בחשבון עד כה באופן משמעותי כחלק מהטיפול.

     

    בתחילת שנות ה-70 הועלתה לראשונה ההשערה שכימיקלים שונים במזון גורמים להתנהגות היפראקטיבית אצל ילדים. את ההשערה העלה ד"ר בנג'מין פיינגולד, רופא מומחה לאלרגיות.

     

    במחקר שנערך בשנת 79' בדקו חוקרים את הפעילות החשמלית של המוח אצל ילדים שסובלים מ- ADHD. הם מצאו שרגישויות מסוימות למזון השפיעו הן על ההתנהגות והן על הפעילות החשמלית של המוח. ב-25 השנים שחלפו מאז גבר העניין ברכיבים שונים שיכולים להשפיע לרעה על ילדים שסובלים מהתסמונת. המחקרים התמקדו בעיקר בצבעי מאכל, בחומרים משמרים, בסוכר מזוקק, באלרגיות ורגישויות למזון ובחומצות שומן חיוניות.

     

    1. חומרים משמרים, חומרי טעם וצבעי מאכל

     

    ד"ר פיינגולד היה, כאמור, הראשון שבדק את הקשר בין תזונה להפרעת קשב וריכוז. הוא הציע למטופליו, שסבלו מהפרעת קשב וריכוז, להקפיד על דיאטה שממנה הושמטו כל המזונות שמכילים צבעי מאכל וחומרי טעם, וכן להימנע ממזונות שמכילים את החומר סליצילאט (כמו שקדים, פירות יער, תפוזים, שזיפים, צימוקים, תות שדה, משקאות מוגזים, מלפפונים, עגבניות וחמוצים). הוא דיווח שהדיאטה הזו גרמה לשיפור במצבם של מחצית מהילדים שהיו בטיפולו.

     

    'דיאטת פיינגולד' עוררה מחלוקת רבה בקהילה המדעית, בעיקר מכיוון שהממצאים שעליהם דיווח החוקר נבעו מתצפית שערך ולא מניסוי מדעי, ולכן נערכו מספר מחקרים במטרה לבדוק את השערתו. אבל אותם מחקרים בדקו מספר ילדים קטן מדי והתמקדו ברכיבים בודדים, כמו צבעי מאכל או חומרים משמרים במינונים נמוכים מדי. כך שחלק מהמחקרים לא הצביעו על השפעה שלילית של חומרים אלה על התנהגות הילדים ועל תפקודם השכלי.

     

    השנה פורסם מחקר שנערך בבריטניה על מדגם גדול יחסית של 277 ילדים בני 3. במחקר נבדקה ההשפעה של ארבעה סוגי צבע מאכל ושל החומר המשמר נתרן בנזואט על התנהגות הילדים.

     

    הילדים שהשתתפו במחקר אכלו במשך שבוע תפריט קפדני, נטול כימיקלים מוספים למזון. בשבוע השני חולקו הילדים באקראי לשתי קבוצות: האחת שתתה מדי יום 300 מ"ל מיץ פירות שהוספו לו צבעי מאכל ונתרן בנזואט, והאחרת שתתה מיץ זהה בטעמו ובצבעו, אך בלי הכימיקלים האלה. בשבוע השלישי שתי הקבוצות לא קיבלו את המיץ אלא את הדיאטה נטולת הכימיקלים, ובשבוע הרביעי החליפו את סוגי המיצים לשתי הקבוצות.

     

    במהלך המחקר ההורים לא ידעו אם הילדים מקבלים את המיץ הרגיל או ה'מתוסף', כדי למנוע הטיה של התוצאות. ההורים העריכו את התנהגות ילדיהם לפני תחילת המחקר, ובמהלך המחקר התנהגות הילדים הוערכה על ידיהם וכן על ידי מבדקים קליניים.

     

    המחקר מראה שההורים דיווחו יותר על התנהגות מפריעה יותר בתקופות שבהן הילדים שתו את המשקאות שמכילים את התוספים. בנוסף, ההתנהגות השתפרה ברגע שהילדים הפסיקו לשתות את המשקאות. עם זאת, הבדיקות הקליניות לא הראו עלייה בהיפראקטיביות במהלך אותן תקופות.

     

    לדברי החוקרים, הדירוג של ההורים עשוי להיות רגיש יותר לשינויים בהתנהגות, מכיוון שהם חווים את התנהגות ילדיהם במשך תקופה ארוכה במגוון הזדמנויות ותנאים. בחינת הממצאים מהמחקרים שנערכו בנושא מראה שיש ילדים המפגינים הפחתה משמעותית בהתנהגות ההיפראקטיבית כשהם ניזונים מתפריט ללא כימיקלים מוספים למזון, וכן שילדים בגיל הגן רגישים יותר לצבעי מאכל ועשויים להגיב טוב יותר לתזונה נטולת חומרים משמרים, חומרי טעם וצבעי מאכל.

     

    2. סוכר מזוקק

     

    כל מי שנוכח במסיבת יום הולדת של ילדים מייחס את ההשתוללות שלהם לכמות הסוכר העצומה שאליה הם נחשפים במהלך המסיבה. ואכן, רבים סבורים שסוכר מזוקק גורם להתנהגות היפראקטיבית או מחמיר את עוצמתה.

     

    לפי נתונים מארה"ב, צריכת הסוכר היום בקרב ילדים עשויה להגיע עד 1,400 גרם בשבוע! מחקרים שונים בדקו התנהגות ילדים עם ADHD אחרי צריכת משקה עשיר בסוכר לעומת משקה בתוספת ממתיק מלאכותי, אך לא מצאו השפעה שלילית של סוכר על תסמיני ADHD. עם זאת, ייתכן שילדים בגיל הגן רגישים יותר לסוכר מאשר ילדים בוגרים יותר, והוצאת הסוכר מהתפריט עשויה להועיל.

     

    בנוסף, המחקרים שלא מצאו קשר בין סוכר להיפראקטיביות כללו מדגמים קטנים מדי והשתמשו במינוני סוכר נמוכים יחסית לצריכה היומיומית הגבוהה בקרב ילדים. לפיכך עדיין לא ניתן לשלול באופן חד משמעי את הקשר בין סוכר להתנהגות.

     

    3. אלרגיות ורגישויות למזון

     

    מאחר שילדים עם ADHD סובלים יותר מאלרגיות, מאסתמה, מכאבי בטן ומדלקות אוזניים יחסית לכלל האוכלוסייה, ייתכן שאלרגיות למזון ממלאות תפקיד בתסמונת זו.

     

    מחקרים מאשרים את זה: במחקר שנערך ב-1985 קיבלו 76 ילדים היפראקטיביים תפריט ללא מזונות חשודים כגורמי אלרגיות, ורובם הראו שיפור בהתנהגות. בהמשך המחקר הוספו מזונות שונים, ונמצא שחלה הידרדרות בהתנהגות אחרי הוספת המזונות האלה. המזונות העיקריים שנמצאו כגורמי אלרגיות במחקר זה ובמחקרים אחרים הם צבע המאכל טרטראזין, חלב פרה, שוקולד, חיטה, תפוזים, ביצים, עגבניות, בוטנים, תירס וסויה.

     

    כדי לקבוע אם הילד רגיש או אלרגי למזון מסוים, ניתן להוציא את המזון החשוד מהתפריט למשך שבועיים-שלושה ולבדוק אם חל שיפור. אם אכן חל שיפור, מחזירים את המזון הזה לתפריט ובודקים אם התסמינים מחמירים. אפשרות אחרת היא להתחיל בדיאטה דלה מאוד במזונות שלא אמורים להיות אלרגניים ולהוסיף בזהירות מזונות שונים.

     

    מי ששוללים את הקשר בין אלרגיות לתסמונת טוענים שתגובה אלרגית לא משפיעה ישירות על המוח או על מערכת העצבים, ושילד שסובל מאלרגיה שגורמת לגרד עז, לעיטושים, לכאבים ולקשיי שינה לא יתפקד היטב ולא יהיה מרוכז. כמו כן הם מדגישים שאלרגיה אמיתית מאבחנים אך ורק על ידי בדיקה רפואית. תוצאות המחקרים שנערכו בנושא מרמזות שרגישויות או אלרגיות למזון עשויות להיות מעורבות ב-ADHD.

     

    הבעיה היא שכל ילד רגיש למזונות אחרים. כמו כן קשה מאוד לבצע את הדיאטה נטולת המזונות החשודים כיוון שמדובר במזונות נפוצים, טעימים ואהובים. עם זאת, טיפול אינדיווידואלי בילד ופיתוח שיטות מחקר חדשות בתחום עשויים לספק מידע ברור יותר בעתיד.

     

    4. חומצות שומן חיוניות

     

    חומצות שומן מסוג אומגה 3 ואומגה 6 נחשבות לחיוניות לגוף, כיוון שהוא לא מסוגל לייצר אותן בעצמו ואנחנו חייבים לקבל אותן מהמזון. חומצות השומן האלה הופכות בגוף לחומרים דמויי הורמונים שאחראים לתפקידים שונים. חומצות שומן מסוג אומגה 3 חיוניות גם לפעילות התקינה של המוח. מחקרים מהשנים האחרונות מצאו שלילדים רבים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז יש רמות נמוכות יותר של חומצות שומן חיוניות, ושהמסלולים שהן עוברות בגוף שונים מהרגיל.

     

    מחקר משנת 1996 מצא קשר בין ריכוזים נמוכים של אומגה 3 אצל ילדים לבין בעיות התנהגות. רבים מהילדים האלה סבלו גם מתסמינים אחרים של מחסור בחומצות שומן חיוניות כמו צמא, השתנה מוגברת, קשקשים ויובש בשיער. מחקר משנת 1999 מצא שילדים שקיבלו תוספים של חומצות השומן שחסרו להם הראו שיפור ניכר בהתנהגותם.

     

    תחום המחקר הזה מעורר תקווה נוספת לטיפול, בעיקר מכיוון שנמצא שמחסור באומגה 3 עלול לזרז תגובות אלרגיות וייתכן שגם התנהגות היפראקטיבית. מזונות עשירים באומגה 3 הם דגי ים כמו סול, בקלה, הרינג, סלמון, טונה ומקרל, וכן שמן קנולה, אגוזי מלך, זרעי פשתן ושמן פשתן.

     

    מזונות עשירים באומגה 6 הם שמן חריע, שמן חמניות, שמן תירס, אבוקדו, אגוזים וזרעים שונים. יש להדגיש שהתזונה המערבית בכלל והישראלית בפרט מכילה כמות מספקת של אומגה 6 וכמות מועטה מדי של אומגה 3.

     

    נדרשים מחקרי רגישות אינדיבידואלית

     

    הקשר בין תזונה להפרעת קשב וריכוז נחקר במהלך 30 השנים האחרונות, ואף שיש מחלוקת בנוגע להשפעת רכיב מסוים (כמו צבעי מאכל או סוכר) על התנהגות ילדים עם ADHD, מצטברות עוד ועוד עדויות לכך שקיימים ילדים עם בעיות התנהגות שרגישים למזון או לחומרים שמוספים למזון שתורמים להיפראקטיביות או מזרזים אותה.

     

    כמו כן ייתכן שהעשרת התזונה בחומצות שומן חיוניות תוכל לסייע, אם כי יש להמשיך לחקור את הנושא. מהמחקרים ניתן להסיק שאין טעם לנסות לזהות רכיב ספציפי שגורם לתגובה שלילית באופן גורף אצל כל הילדים, ויש לבצע מחקרים שיקבעו רגישות אינדיווידואלית, את המנגנון שלה ואת הטיפול עבורה.

     

    חוקרים רבים מאמינים שנושא התזונה צריך לתפוס מקום נכבד יותר במכלול הטיפול שניתן לילדים עם ADHD, ובכל מקרה הוצאת כימיקלים שונים וסוכר מהתפריט והעשרה בחומצות שומן חיוניות לא יכולות להזיק, ואולי אף יועילו.

     

    הכותבת היא דיאטנית קלינית, עמותת הדיאטנים הקליניים בישראל - עתיד.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: סי די בנק
    גם שוקולד יכול לגרום אלרגיה לילד
    צילום: סי די בנק
    ד"ר רק שאלה
    מומלצים