"אל תתקרבו לקבר של בני"

משה גובי זוכר היטב את הרגעים ההם, למרות שחלפו 3 שנים. "זה היה במרס 2002. בועז, הבן שלי ששירת בנח"ל, שב הביתה לחופשת שבת אחרי שהשתתף בפעולת צה"ל במחנות הפליטים. במוצאי שבת קראו לו לשוב ליחידה. הייתי אמור לקחת אותו, אבל אלקנה אמר שיסיע אותו ואלעד, שהיה בן 18 הצטרף. כשנסעו על ציר כיסופים, מחבלים פתחו באש לעברם מאחד הבתים ליד הציר. שלושת הבנים שלי ירדו מהרכב והשיבו אש לעבר המחבלים". חיילים בג'יפ שהגיעו למקום חשדו כי השלושה הם המחבלים - ודרסו בשוגג את אלקנה החייל, שלא היה במדים. הוא נפצע אנושות ומת מפצעיו בדרך לבית החולים. למחרת נקבר בבית העלמין בגוש קטיף.

רב טוראי אלקנה גובי, בן 21 במותו, היה תצפיתן ביחידת דובדבן. ביום הזיכרון הזה יגיעו הוריו ו-6 אחיו ואחיותיו להתייחד בבית העלמין בגוש ליד קברו. אולי בפעם האחרונה. "אנחנו אישית לא צריכים יום זיכרון, לנו כל יום יש יום זיכרון", אומר האב משה. "אבל יום הזיכרון היום שונה כי יש בו מסרים עמוקים יותר. ביום הזיכרון הזה צריכים לזכור כולם, ובמיוחד ראש הממשלה, מה שהבנים שלנו עשו - ועל מה נפלו".

עשרים ושתיים שנים גרים משה ומירי גובי עם ילדיהם בנווה דקלים. הם היו בין עשר המשפחות שהקימו את היישוב. משה עובד במשתלת עצמונה,

 ואשתו גננת בישוב. "העוצמה שלנו היא שאנחנו ממשיכים בשגרה", הוא אומר, "וכבר זורעים לעונה הבאה". כיום הם בין המתנגדים התקיפים לתוכנית ההתנתקות. וביום הזיכרון הזה, הכל מתחבר. האבל על מות הבן, החשש מכך שייעקר מקברו - והכעס על ראש הממשלה שרון.  

משה מספר כי הוזמן לפגישה עם ראש הממשלה על רקע תוכנית ההתנתקות - אך בחר שלא ללכת. על כך הוא אומר: "מי שהביא אותנו לפה זה הוא, ראש הממשלה, מה אני דומינו? פאזל? שהוא יכול לזרוק אותי ממקום למקום? אני אומר לשרון: זה לא יקום ולא יהיה. אם הוא עושה מעשים לא נורמליים ולא מוסריים, אז זה ייגמר בצורה לא נורמלית ואנחנו מקווים לניסים גדולים. זה לא ימית ולא יהיה ימית".

הכתובת במחברת של אלקנה

החדר של הבן אלקנה נותר מסודר בבית, ולהורים קשה עד היום להיכנס. משה מספר: "רק לפני מספר שבועות אשרת, הבת הגדולה, נכנסה לחדר ובין כל החפצים של אלקנה מצאה מחברת שלו מהצבא ושם המשפט האחרון שכתב אלקנה היה: 'פקודה בלתי-חוקית בעליל אסור לבצע'. את זה למד אלקנה בצבא, וזה צו לכל ישראל, לצבא ולמשטרה, את זה השאיר אלקנה לנו, כאילו ידע לפני 3 שנים מה הולך לקרות לנו וכבר כתב את זה במחברת".

כל עיסוק בסוגיית הוצאת גופת הבן מהקבר גורר תגובות זועמות ונרגשות אצל בני המשפחה. "לא הייתי מעז בתור צבא או משטרה להתקרב

 לקבר של הבן שלי", מזהיר משה. "הם רוצים להוציא את הבן שלי מהקבר שלו? אין להם שום מוסר? מה שרון רוצה? לתקוע לי סכין נוסף בגב ולסובב אותו? מה הוא רוצה, שזה יעבור בשקט?"

את הצפירה המבשרת את תחילת יום הזיכרון הערב (יום ג') יעשו בני משפחת גובי ליד קברו של אלקנה. משה יאמר קדיש, אולי קדיש אחרון בגוש קטיף על בנו.

"אני מקווה שיום הזיכרון הזה יזכיר לאנשים למעלה שאי אפשר לעשות גירוש של יהודים", הוא אומר. "אם למישהו יש לב יהודי - הוא לא יהיה מסוגל לעשות את זה".