התחלתי מוקדם, גמרתי מוקדם

נכון, הוא היה ציני, הוא היה בועט, הוא היה סמל סקס אינטלקטואלי, אבל מי שיכול היום לשמש בקלות מדריך רוחני למנחי "אקזיט" ישמח יותר לשמש להם מדריך רוחני למדיטציות מאשר לענייני כוכבות. רפיק, 37, שהשיל מעליו את השם תמיר לפני מספר שנים, נפרד בדרך גם מהחומרים שהפכו אותו לשם נרדף ל"קוליות". "למזלי הייתי פעיל בתקופה הרבה יותר תמימה. לא היו עשרות עיתונים ולא הייתי צריך לייצר באזז כל יום. נפלה ברכה על ראשי. התחלתי מוקדם, גמרתי מוקדם. איכשהו קפצתי החוצה מהסיפור הזה. לצעירים האלה עוד ייקח זמן להבין את החארטה שבה הם חיים ולהפנים שחיי הסלב זה סבל אטומי. אתה עושה ים של שטויות בשביל הכסף".

מצד שני, סבתא שלי אומרת ש"עם אהבה לא קונים במכולת", וכידוע לך, טלוויזיה זה המקום לעשות בו כסף.

"למה אתה הולך לצד השני? יש את דרך האמצע, שזה מה שמלמדים בבודהיזם. אל תהיה קבצן אבל גם אל תמכור את נשמתך בשביל כסף, כי בסוף הוא הולך על קוק".

אם את הדברים האלה היה אומר טאלנט ערוץ שתיימי שנכשל ונקבר בבית הקברות לטאלנטים, אפשר היה לייחס לדבריו של רפיק תסכול ומרמור. אבל הדברים נאמרים על ידי אחד הטאלנטים הלוהטים של תחילת שנות ה-90, שיועד לגדולות כבר במהלך שירותו הצבאי בגלי צה"ל. למתבונן מהצד, פרישתו בשיא, אולי לפני שהשיא ממש הגיע, היא סוג של התאבדות מקצועית. מבחינתו, מדובר בשלווה גדולה.

"אחרי 'תוסס' חשבתי שאפרוץ ואהפוך לכוכב גדול. חיכיתי שמישהו יבוא ויגיד לי: 'תפרתי לך תוכנית. בוא תגיש אותה'. זה לא קרה", הוא אומר. "הייתי חבר של איילת זורר, הייתי מלך העולם, אבל משהו בקריירה לא התקדם. כל הזמן חייתי בתחושה שהנה עוד מעט יגלו אותי".

אתה שומע את עצמך? אתה היית כוכב ענק! "תוסס" היתה "אקזיט" של אז, והיה רק ערוץ אחד. היו פוסטרים שלך בעיתוני הנוער. מדורי הרכילות היו עמוסים באייטמים עליך.

"רק שלא הצלחתי לראות את זה. כשהייתי בן 24 פגשתי את דן שילון, ויוחנן צנגן שהכיר בינינו שאל את שילון אם הוא מכיר אותי. הוא אמר: 'בוודאי, תמיר קמחי'. באותו רגע הבנתי שהגעתי הכי גבוה שאי פעם אהיה, ובעצם לא עומד לקרות איתי שום דבר חדש. זו היתה טראומה נוראית עבורי, כי הבנתי שאני לא כזה סטאר ואני לא כזה מיוחד. הבנתי שההבטחה שהיתה צריכה להתגלם התגלמה, והפוטנציאל הוא כבר לא 'פוטנציאל', אלא משהו ממשי שקורה. היתה לי אכזבה נוראית מעצמי, התרסקתי והלכתי לראשונה למורה רוחנית".

לי זה נשמע כמו סימפטום קלאסי של אובר ביקורתיות. מי יודע, אם היית מחכה בסבלנות אולי היית יושב היום בכיסא של יאיר לפיד.

"זה מה שאמא שלי אומרת: 'אם היית מחכה בסבלנות היית יכול להיות איפה שהחברים שלך'".

והכוונה?

"לארז, אברי, טל ברמן וכל הדור הזה מגל"צ שהסתדר בתעשייה".

אז בעצם רצית את זה מהר מדי? זה היה החטא שלך?

"בדיעבד הבנתי שיש לי נפש מסובכת ומורכבת. אני מתייחס לעבודה בטלוויזיה לא כאל פרנסה, אלא כאל יצירה. הכוחות שמניעים אותי שונים מרוב התעשייה ומהרגע שפניתי לדרך רוחנית, הסתדרו לי החיים. הפגישה עם דן שילון אולי קטעה קריירה של 'יאיר לפיד 2', אבל התחילה קריירה בעולם הרוחני, שאגב מאוד נחשבת בקרב אנשי הרוח".

יש בדברים שלך משהו מאוד נוגע.

"נורא עצוב, אתה מתכוון?".

כן.

"זה עצוב למי שמאמין שלעלות זה הדבר הכי חשוב. אני לא מרגיש פספוס. ב'תוסס' חוויתי איבוד פרטיות נוראי, ואני לא רוצה לחזור לזה לעולם. התפכחתי. פעם הייתי אלוף מגישי הפיילוטים בתעשייה, ובתקופה שבה הייתי מעורב במפלגת 'עלה ירוק' (רפיק שימש שם כאחראי על התעמולה - י.א) והתחלתי עם הקטע הרוחני, הייתי מחוק בתעשייה, I was a dead man walking. בהתחלה כעסתי, אבל בשלב מסוים למדתי לקרוא את המפה. הבנתי שאם שישה פיילוטים שלי לא התקבלו אז יש פה מסר, ונסעתי להודו. ויתרתי על הכל לתקופה".

הרגע המחולל של רפיק (אז עדיין תמיר) הוביל אותו לחיפוש עצמי בחיים האישיים ובקריירה. לפני כעשור הוא קנה כרטיס בכיוון אחד להודו, ושהה באשראמים של פונה. לפני שנטש הכל הספיק להגיש תוכניות כמו "קופסת הרעש" בערוץ 2 ו"טלסקופ" בערוץ 8. בפונה העניק לו אושו את השם רפיק, שפירושו "חבר", וכשחזר אחרי שנתיים החל לשמש מדריך מדיטציות, הקים את אתר הטנטרה הישראלי, כתב את המדריך לגבר "להזדיין בסבלנות", המבוסס על תורת הטנטרה, והקים קומונה בשיטים הדרומית ("המקום נולד מצורך של אנשים שנפגשו באינטרנט להיפגש במקום פיזי").

כיום הוא חולק את חייו עם בת זוגו, רישיקה, אם בנו בן החמש שמתגוררת בשיטים, בעוד הוא מתגורר בהוד השרון בדירה צנועה ונטולת אנטנת טלוויזיה ("אני קולט את ערוץ 2 עם שלג"). המשפחה מתאחדת בסופי שבוע מדבריים ("איחוד טוב נוצר על ידי הפרדה טובה. המסתורין, שהוא בסיס הרומנטיקה, נעלם כשחיים יחד"). במקביל, החל רפיק לחזור בהדרגתיות וברגוע לעבודה טלוויזיונית, כשבתוכו פועם מנגנון יצירתי אחר, ספקני ותוהה. "אני עושה תוכניות ספקניות ומנסה לגרום לאנשים להרהר", הוא מסביר. "אני הכי שמח שנפטרתי ממאניית הפריים טיים ועברתי לעבוד בערוצי נישה. אני חי היום טלוויזיה בצורה הרבה יותר טובה, ולא כמו חבריי שכלואים בפריים טיים. תראה כמה שנים אברי גלעד ניסה להיות בפריים טיים עם כל התוכניות שלו, שחלקן היו מדהימות אבל חלקן היו נפילה. המחיר הנפשי שהוא שילם היה לא הגיוני. עכשיו אני רואה אותו בבוקר והוא פשוט נהנה. זה כיף לראות מישהו שנהנה בעשייה שלו".

עקרונות ההנאה והרוחניות הם אלה שמנחים את רפיק בשנים האחרונות. למעט הבלחה לא ברורה לתוכנית הייעוץ "Y בלילה" ששודרה בערוץ yes Y, כשעוד קראו לו YTV ("הופעתי שם בהתחלה עם פאה. לא רציתי שיזהו אותי"), הוא מתעסק בשנים האחרונות בסדרות מסע עמוסות תובנות והרהורים.

זה התחיל עם הסידרה "חוצה ישראל" (ערוץ 2) ששחזרה את עליית הרגל של פעם, עם כל המשפחה, להר הבית, המשיך ב"אופטימיות קוסמית" (ערוץ 2) שבחנה את סוד הקסם שמפעילה הודו על הישראלים, והמשיך בסידרה גנוזה בשם "ימי חול" שבדקה את מצב החופים בישראל. הרעיון המקורי לתוכניתו הנוכחית, "הדיבר ה-11", היה לקיים מסע בן שבועיים בסיני ודרכו לגלות את סוד הקסם של המקום, שמושך אליו מאות אלפי ישראלים מדי שנה. הפיגוע בטאבה ואיסור של המצרים לצלם בשטחם שינה את ייעוד התוכנית ל"בחינת הרלוונטיות של עשרת הדיברות לימינו".

"שאלתי אנשים מה הם זוכרים מהדיברות, ומה שזכרו היה בעיקר 'לא תרצח', 'לא תגנוב' ו'כבד את אביך ואת אמך'", הוא מסביר. "הנושא נראה לי שווה בחינה רלוונטית לימינו. בדיעבד, התברר שעוד מישהו חשב על זה ("עשרת הדיברות" של רונאל פישר - י.א). ההחלטה של ישראל 10 היתה ללכת על זה, כי אני אחר והחיפוש שלי הוא שונה, בעיקר יותר רגשי וחווייתי, בעוד שהסידרה של 'קשת' מאוד שכלית".

אל המסע בעקבות הדיברות הוא יצא מלווה בחבורת נשים צעירות בשם "בנות מואב", רב נון-קונפורמיסטי ורבנית שהיא בעצם דראג קווין. החבורה חרשה את הארץ, ביקרה אצל מתנחלים, נשות חב"ד, אוהדי כדורגל, בדווים, פלשתינים, וכמובן לא שכחה לפזז עירומה בפסטיבל רוחני - הכל במטרה לבחון את אותם עשרת הדיברות ולחפש את הדיבר ה-11 החמקמק, הדרוש לאורח חיינו המודרני.

"הדיבר ה-11 מתגבש לאורך כל הסידרה, ומגיע בפרק האחרון. מדובר בעיקרון חשוב, ששכחו לתת לנו אותו ושהגיע הזמן שנאמץ אותו, בעיקר בימים אלה שאנחנו בפתחה של מלחמת אחים".

שתף אותנו בתובנה.

"אני מעדיף לא להעביר את הדברים בצורה לקונית בעיתון, ושאנשים יראו את הסידרה. אני רק יכול לרמוז שמה שחסר לנו בכמויות זה אהבה וסבלנות לזולת".

העיסוק שלך בחומרים רוחניים, אידיאולוגיים וספקניים בוודאי מקשה עליך להגיע למסת צופים גדולה. אתה עוסק בנתוני הרייטינג?

"כמו כל אמן אני רוצה שהיצירה שלי תגיע לכמה שיותר אנשים, אבל לא בכל מחיר. אני מאוד נאמן לעבודה שלי, וזו אחת הסיבות שאני נמצא הרבה מחוץ לתעשייה. קשה לי להתפשר על העבודה שלי. אני מאוד חריג. אני עובד על עצמי להיות יותר...".

קליל?

"כן. אני כבד ראש. יש לי חירות אמנותית שאני דורש ממנהלי התוכניות, ולא בכל מקום אני מקבל אותה, ולכן לוקח הרבה זמן עד שאני עושה סידרה. אני לא מוכן להיות כלי שרת של כוחות השוק. הרבה פעמים השיקולים של מנהלי הערוצים מוכתבים מכל מיני ג.יפיתיות, שממליצות על עוגיות 'סוף'. אני מניח שאם לא היתה לי העבודה השנייה שלי, כמדריך רוחני, אז היה לי יותר קשה. אני עובד עם מי שמעריך את העבודה שלי. בשנה הבאה אני מסכם עשרים שנה של עבודה במדיה, כך שיש לי מספיק קשרים עם אנשים שהתגייסו איתי, והיום הם בראש המערכת".

ובכל זאת, עם כל הכבוד לחבריך בברנז'ה העליונה, אנחנו חיים בעידן של רייטינג. לא תביא רייטינג, לא יקחו אותך.

"לשמחתי יש כמה מנהלי תוכניות שחושבים שמה שאני מביא הוא בעל איכות תדמיתית ששווה להשקיע בה".

בטח היית מאוד מחוזר בתקופה האחרונה, עם ההכנות למכרז והפיכת ערוץ 2 לסוג של ערוץ 8?

"להפך. אני טאלנט בעייתי. אני שומר על רמה מסוימת של אנרכיזם שמקשה על המנהלים להתהדר בי, וטוב שכך. הגאווה שלי היא על זה שאני שומר על חירות אמנותית".

קראתי כמה ביקורות על הסידרה, והמבקרים התקשו לקבל את המסע הנוכחי שלך, את השיחות המתפלספות, את הנבירה...

"אני קראתי רק אחת. היו יותר מאחת?".

אתמול קראתי ביקורת בעיתון "אנשים".

"גם שם חתכו אותי?".

משהו כזה...

"אני מת לקרוא פעם מישהו שייתן לי ביקורת טובה. הביקורת הטובה היחידה שקיבלתי בשנים האחרונות היתה של מבקר שכבר מת. אתה מבין, הבן אדם היחיד שאהב את היצירה שלי והעז להגיד את זה בקול רם, מת. אוהבים לא לאהוב אותי, ואני מקווה שהטרנד הזה יתחלף ושאפשר יהיה גם לאהוב אותי. אני לא חושב שאני כזה גרוע. עובדה שתמיד יש מי שכן רוצה לעבוד איתי".

הביקורות השליליות מפריעות לך?

"אשקר אם אומר שזה לא מפריע לי. הייתי רוצה קצת יותר פרגון, אבל אני מבין שיש משהו בעייתי בדמות שלי. אני עוף מוזר שמחליף שמות, תמך בעלה ירוק, מאמין בסמים קלים ועושה מדיטציות. לצערי, הביקורות שאני קורא באות מתוך הצורך של המבקרים למלא 150 מילה למדורי סוף השבוע. 'שני גברים שמנים' (מבקרי הטלוויזיה בעיתון "תל אביב") סיימו את הביקורת שלהם עליי ב'אם הרחתם ריח, זה לא עשן המדורות אלא ריח הזיוף'. אין לי מה לומר על זה. העבודה שלי הרבה יותר אמיתית מ'הדוגמניות'".

אגב, בשביל מישהו שיש לו בבית מכשיר טלוויזיה שקולט בקושי ערוץ 2, אתה מאוד בעניינים.

"אני משלים את החסר אצל החברים וב'הארץ'. קשה לי עם פרסומות, עם רוע לב ועם אלימות בוטה. הדבר היחיד שאני רואה זה חדשות, כי מאוד אכפת לי מה קורה במדינה. אתה יודע, השבוע ראיתי בפעם הראשונה 'כוכב נולד'".

ומה דעתך על התוכנית?

"זה מקצועי להפליא, אבל מוכר אשליה. בתור מי שראה המון כוכבים עולים ויורדים, אני יודע כמה שזה אשליה. לא ככה אתה נהיה כוכב. כוכב זו למידה איטית של האמת האמנותית שלך.

מי שיש לו באמת דרך אמנותית זה יצפאן או דודו טופז. הם אולי נראים ליצנים, אבל יש להם אג'נדה. אני מאחל לנינט הרבה הצלחה, אבל 'כוכב נולד' מטיל עליה משהו שאין לה סיכוי להתמודד איתו. תבין, לנסוע מאפס למאה בארבע שניות מביא אותך בסוף להתרסקות. כוכבות סתמית זה עונש, אני לא מתגעגע לזה, והיום אני חופשי ומשוחרר מזה. 'לא תחמוד' זה בדיוק הסיפור של החברה שלנו. כולם רוצים להיות מפורסמים, וכשמגיעים לזה מהר מדי ובלי הצדקה, כולם רוצים לברוח מזה".

"הדיבר ה-11", ישראל 10, שבת, 23:45.