שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    יום העצמאות: אליאב ועזאם מדליקי המשואות
    12 המשואות הודלקו ערב יום העצמאות בירושלים בידי מי שעוסקים בפעולות חברתיות ששותפים להן כל המגזרים בחברה הישראלית. במדליקים השנה: יחיאל קדישאי, נדיה כהן, עמאל נאסר א-דין, אב שכול ויו"ר יד לבנים הדרוזים, ומר סעדי זיאד, אב שכול ויו"ר יד לבנים הבדואים

    "ברית חיים - צו השעה לקירוב לבבות לגורל אחד ועתיד משותף" - זו כותרתו של טקס הדלקת המשואות שהתקיים הערב (יום ד'), ערב יום העצמאות, בהר הרצל בירושלים. מדליקי המשואות עוסקים ב"פעולות למען אחווה, נתינה והקרבה ששותפים לה כל המגזרים בחברה הישראלית ויהדות התפוצות, וזו מתוך סולידריות והבנה כי אנשים אחים אנחנו", כך הסבירו בוועדה הציבורית לבחירת מדליקי המשואות.

     

    אריה (לובה) אליאב הדליק את המשואה הראשונה, לאור תרומתו למדינה מאז ועד היום. אליאב הינו תושב תל אביב בן 84 שעלה לארץ ממוסקבה בהיותו בן ארבע. לימים חזר לשם כדיפלומט ישראלי. הוא היה חבר ב"הגנה", השתתף בהעלאת ניצולי שואה לישראל, השתחרר מחיל הים בדרגת סא"ל והשתתף בהצלת יהודי פורט סעיד בתקופת מלחמת סיני. בהמשך הקים את חבל לכיש וחבל ערד וכיהן כחבר כנסת וכסגן שר. היה מזכיר מפלגת העבודה והקים את מפלגת של"י. עבד כמורה וחיבר ספרים רבים. אליאב זכה בפרס ישראל וממשיך גם היום בפעילות חינוכית בכפר הנוער ניצנה שבנגב, שהוקם על ידו.

    צילום: בועז אופנהיים

     

    יחיאל קדישאי הדליק את המשואה השניה. קדישאי היה עוזרו האישי וראש לשכתו של ראש הממשלה מנחם בגין וליווה אותו בכל פעליו, לרבות שיחות השלום עם מצרים בקמפ- דיוויד. במסגרת תפקידו נענה לפניות הציבור ונודע בנכונותו לסייע לחלש ולנזקק מכל השכבות. בצעירותו היה איש מחתרת האצ"ל ונטל חלק במאבקים על הקמת המדינה. כחייל בבריגאדה היהודית רכש בחשאי נשק עבור המחתרת, והוא פעל באירופה להעלאת ניצולי השואה לישראל. קדישאי חזר ארצה באוניה "אלטלנה" והשתלב בפעילות בתנועת החירות ועמד בראש ארגון שסייע למשפחות השכולות של חללי האצ"ל. עוסק היום בהתנדבות בענייני ציבור ובהנצחת מורשתו של בגין.

      

    נדיה כהן, אלמנתו של אלי כהן שהועלה לגרדום בדמשק לפני 40 שנה, הדליקה אף היא משואה. כהן נושאת בדומיה ובכאב במשך 40 שנה את אלמנותה, מאז הועלה בעלה אלי כהן לגרדום בדמשק, בעוון ריגול לטובת ישראל. אלי עלה לארץ ממצרים ומילא תפקידים חשובים בזרועות הביטחון. ב-1965 נתפס בסוריה, אחרי שהצליח בחוכמה ובאומץ לב בלתי רגיל להעביר לישראל מידע חיוני. בשנות שירותו גידלה נדיה לבדה את שלושת ילדיהם, כשהיא נוצרת את עלילות בעלה בליבה. מאז הוצא להורג היא פועלת באמצעות ארגונים שונים, להעלאת עצמותיו לקבורה בישראל.  

     

    פטסי לנדא היא עולה ותיקה שמייצגת את התעשייה התורמת רבות לפרוייקטים חינוכיים לצמצום הפערים החברתיים. לנדא עלתה מקנדה ב-1970 והקימה עם בעלה בני, מייסד חברת "אינדיגו", את "קרן לנדא", התומכת בקידום שיוויון הזדמנויות באמצעות חינוך. היא משמשת דוגמא לתעשיינים ולאנשי הון המכירים בחשיבות תרומתם לצמצום פערים וללכידות חברתית בישראל, ומקדישה מזמנה ומהונה במטרה לאפשר לאלפי בני נוער מוכשרים אך מעוטי יכולת, ביניהם עולים וערבים, לרכוש השכלה גבוהה בעזרת מלגות אוניברסיטאיות. כמו כן, תומכת בתכניות "עתידים" ו"קדם- עתידים", הקשורות לצה"ל ומיועדות לעודד תלמידים מערי פיתוח להצטיין בלימודיהם ולהשתלב בעתודה האקדמית של צה"ל.

     

    עמאל נאסר א-דין, אב שכול ויו"ר יד לבנים הדרוזים, ומר סעדי זיאד, גם הוא אב שכול ויו"ר יד לבנים הבדואים, הדליקו יחד משואה אחת. נאסר א-דין הינו תושב דלית אל כרמל בן 78. לאחר שחרורו מצה"ל בשנות ה-50, פנה לפעילות ציבורית וכיהן במשך שנים כח"כ מטעם הליכוד. בפעולותיו, הן לקידום זכויותיהם של בני עדתו והן בנושאים כלל ישראלים, חיזק את קשרי הידידות ושיתוף הפעולה בין דרוזים ויהודים. ב-1969 נפל בנו לוטפי בקרב באזור הערבה. ב-1996 פקד את ביתו אסון נוסף: בנו סאלח נחטף בג'נין על ידי פלסטינים חמושים ועקבותיו נעלמו. מאז נפילת בכורו הוא מכהן כיו"ר יד לבנים הדרוזי ובמשך 25 שנה היה חבר במועצה הציבורית להנצחת החייל.

    צילום: בועז אופנהיים

     

    סעדי זיאד הינו תושב בסמת טבעון בן 46. בצעירותו שרת כשוטר במשך שבע שנים. ב- 1972 נהרג אביו, סאלח סעדי, שהיה קצין במשמר הגבול, בקרב עם מחבלים. זיאד יזם הקמת אתר הנצחה לנופלים הבדואים וסייע בבניית בית יד לבנים. הוא מכהן בתפקיד יו"ר יד לבנים הבדואי וכחבר המועצה הציבורית להנצחת החייל. ברוח צוואת אביו הוא מעודד צעירים בדואים להתגייס לכוחות הביטחון ומשתתף בארגון מפגשים של בני נוער בדואים ויהודים, המיועדים לבסס ולטפח קשרי ידידות וכבוד הדדי.

     

    חיליק מגנוס הוא תושב דקל שבנגב, ושרת בצה"ל כקצין צנחנים. לפני 11 שנה הקים יחידה מיוחדת לאיתור ולחילוץ מטיילים ישראלים ברחבי העולם. אנשיה פועלים בתעוזה ובתחכום, תוך הסתייעות במומחים בתחומים שונים. עד כה הצילו את חייהם של כ-7,000 ישראלים שהיו מעורבים בתאונות, חטיפות ואסונות טבע. כמו כן הם מחזירים לארץ צעירים נפגעי שימוש בסמים, בשיתוף משרד החוץ והרשות למלחמה בסמים, ומעבירים אותם לטיפול ב"כפר איזון".

     

    רותי גיליס, אלמנתו של ד"ר שמואל גיליס שנרצח בדרכו מבית החולים בו עבד, היא ילידת ירושלים, בת 43 ואם לחמישה. נישאה לד"ר גיליס שעלה לארץ מאנגליה בגיל 11. גיליס נודע במסירותו הרבה למטופליו והציל את חייהם של יהודים וערבים כאחד, לרבות פלסטינים. בפברואר 2001 נרצח הרופא מאש מחבלים בדרכו מבית החולים הדסה עין-כרם בירושלים אל ביתו בגוש עציון. רותי גילתה תעצומות נפש והיתה מקור של חיזוק ותמיכה לילדיה הצעירים. היום היא עוסקת בהוראת אמנות לנוער במסגרת ייחודית ומסייעת בהתנדבות לחיילי צה"ל ולנפגעי טראומה.

      

    מתוקה בנג'מין וצ'ארלס ברונפמן הדליקו משואה כנציגי התפוצות הפעילים למען קרוב לבבות, קליטת עליה ושילוב בני נוער עולים בקהילה.

     

    בנג'מין הינה אישיות בולטת בתחום החינוך היהודי בארצות הברית, המטפחת בתלמידיה את הזיקה למדינת ישראל. רכשה תואר שני מאוניברסיטת קולומביה ומהסמינר התאולוגי היהודי, ומ-1964 מנהלת ארבעה מוסדות חינוך המשתייכים לבית הכנסת "סטיפן וייז" בלוס אנג'לס, מהגיל הרך ועד לבית הספר התיכון. בנג'מין מפעילה תכנית של חילופי תלמידיה עם תלמידים מבתי ספר בארץ, ובעקבות הצלחתה התהדקו קשרי הקהילה כולה עם ישראל. היא מעורבת גם באיסוף תרומות לפרוייקטים מיוחדים, ביניהם "עתידים" של צה"ל.

     

    צ'ארלס ברונפמן נולד במונטריאול, קנדה, בן 74. הוא איש עסקים, פילנטרופ ומנהיג יהודי בולט, שהקים עם רעייתו אנדריאה קרנות לטיפוח מנהיגות יהודית צעירה ולהעמקת הזהות התרבותית בקרב הנוער. יזם פרוייקטים ליצירת קירבה והזדהות בין יהודי התפוצות לבין מדינת ישראל. הידוע שבהם הוא "תגלית", שבאמצעותו הגיעו לביקור ראשון בארץ בחמש השנים האחרונות כ-80,000 צעירים יהודים. כמו כן הקים, בשיתוף משרד החינוך והתרבות, את קרן "קרב", המעניקה אמצעי עזר לילדים בפריפריה. הוא השקיע סכומי עתק בתעשייה בארץ כדי לבססה ולקדמה, ומכהן כיו"ר "כור תעשיות", הקשורה לחברות ישראליות בעלות אוריינטציה בינלאומית.

      

    עזאם עזאם זכה אף הוא להדליק משואה. עזאם, ישראלי דרוזי בן 43, תושב הכפר מע'ר. נעצר במצרים ב-1996 באשמת ריגול לטובת ישראל, וטענתו כי בא להדריך עובדים במפעל הטקסטיל "טטרון" בקהיר לא התקבלה. הוא נידון ל-15 שנות מאסר. משפחתו של עזאם משולבת בהוויה הישראלית, הבן הבכור, רמזי, נפל במלחמת ההתשה. האב היה שוטר במשמר הגבול. גם עזאם שרת בצה"ל ובסיום שרותו השתלב בעסקי המשפחה ואחר כך הועסק כטכנאי במפעל "טטרון". סבלו הרב בכלא וסבלם של בני משפחתו זעזעו את הציבור, ומאמציהם של ראש הממשלה ושל אישים בכירים להביא לשחרורו נכשלו. רק אחרי שמונה שנים נעתר נשיא מצרים לבקשה ובדצמבר 2004 שב לביתו.

     

    ציון בר-יצחק, שליח המוסד באזורים נידחים, הדליק משואה כמצטיין בפועלו הרב שנתי בתחומי החברה. בר-יצחק, תושב בית אריה בן 66, עלה לארץ מאיראן ב-1957. לאחר שחרורו מצה"ל פנה לעבודה ציבורית, אותה הקדיש להצלת יהודי איראן. ב-1974 הגיע לאירן כשליח ההסתדרות הציונית ועודד יהודים לעלות לישראל. ב-1978, ערב מהפכת חומייני, יצא לשליחות נוספת ופקד יהודים במקומות נידחים, תוך מאמץ וסיכון עצמי כדי להכין את יציאתם, והצליח-יחד עם אנשי המוסד להביא לפינויים. על פועלו זכה להערכה רבה. בשנות השמונים החל לעבוד ברשות שדות התעופה. 

     

    ד"ר חיים פרי הדליק משואה כמי שעושה רבות למען קרוב לבבות, קליטת עליה ושילובם של בני נוער עולים בקהילה. פרי, בן 64, מנהל משנת 1979 את כפר הנוער הדתי "ימין אורד" שבכרמל. גיבש תפיסה חינוכית המתמקדת בזיהוי צרכיהם הריגשיים של מתבגרים ובמתן מענה המנתב אותם לכוח בונה. בכפר מאות תלמידים, מגן ילדים ועד בית ספר תיכון, ורובם עולים ממדינות חבר העמים, מאתיופיה ומדרום אמריקה ולצידם ילדים ישראלים מרקע של מצוקה. הם חיים בכפר, מהווים קהילה חמה וחזקה התומכת בצעירים בתקופת הלימודים ואחריה ופועלים ברוח "עליית הנוער" ההסטורית, שהפכה ילדים עולים למובילים בחברה. 

     

    רס"ן אדי טריגר, בן 27 הינו קצין בשירות קבע, שעלה לארץ לבדו בגיל 15. נולד במולדובה ובגיל 14 הודיע להוריו המופתעים שהצטרף ל"נעל"ה"- נוער עולה לפני ההורים, תוכנית של משרד החינוך. אחרי מאמצי שכנוע נתנו הוריו את הסכמתם ושנה לאחר מכן הגיע לארץ. הוא התאקלם היטב, סיים את לימודיו התיכוניים ואז עלו גם הוריו ואחותו. לאחר שהתגייס לחיל התותחנים, נשלח לקורס קצינים ובסיומו הועבר לאגף תקשוב (בעבר חיל הקשר). בתפקידו כמ"פ תקשורת דרום בגדוד 858 הוא זוכה לשבחים רבים.

      

    איציק צרור, בן 19 תושב נתניה, החל לעסוק בפעילות חברתית כחבר במועצת התלמידים בבית ספרו, התקדם ומונה לסגן יו"ר המועצה העירונית. עזר עם חבריו למשפחות נזקקות וטיפל בפניות תלמידים ובקידום נוער העוסק במוסיקה ובאמנות. צרור נמצא בימים אלה במסגרת שנת שירות בערד, ועיקר פעילותו בהקמת מועצת תלמידים ובארגון גרעין נח"ל קהילתי, שבחלק מתקופת שירותם הצבאי הם שוהים באזורי פיתוח ועוסקים בפעילויות העשרה לילדים, בהכנת הנוער לגיוס ובסיוע לקהילה.

     

    יירוסלם אלמו, בת 18 תושבת ראשון לציון, עלתה ארצה בגיל 9 מאתיופיה עם אמה ואחותה. בולטת בעשייתה החברתית במתנ"ס נווה אליהו, וסיימה קורס מנהיגות צעירה. עיקר עבודתה ההתנדבותית בחינוך ילדים ונוער למניעת אלימות ולהידברות בין קבוצות המגיעות מרקע תרבותי שונה. השתתפה גם בפעילות עם מבוגרים בעלי צרכים מיוחדים. למרות קשיי הקליטה, היא התערתה בחברה בהצלחה, תורמת לקהילה וממזגת את התרבות הישראלית עם מורשת משפחתה.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: בועז אופנהיים
    עזאם עזאם. שב מהכלא
    צילום: בועז אופנהיים
    צילום: בועז אופנהיים
    נדיה כהן. פועלת להעלאת עצמות בעלה
    צילום: בועז אופנהיים
    צילום: בועז אופנהיים
    אדי טריגר. עלה לבדו
    צילום: בועז אופנהיים
    צילום: בועז אופנהיים
    עמאל נאסר א-דין. יד לבנים הדרוזים
    צילום: בועז אופנהיים
    צילום: בועז אופנהיים
    חיים פרי. בני נוער בקהילה
    צילום: בועז אופנהיים
    צילום: בועז אופנהיים
    יירוסלם אלמו. עשייה חברתית
    צילום: בועז אופנהיים
    מומלצים