שלושה שירי חורף

"חֹרֶף. מַה לַעֲשׂוֹת בַּכְּפָר?" (1829)

חֹרֶף. מַה לַעֲשׂוֹת בַּכְּפָר? הִנֵּה מוֹפִיעַ

מְשָׁרֵת, שְסֵפֶל תֵּה שֶׁל בֹּקֶר לִּי מַצִּיעַ,

אֶשְׁאַל אוֹתוֹ: אֵיךְ, חַם? הַסְעָרָה שָׁקְטָה?

יֵשׁ שֶׁלֶג רַעֲנָן? לִנְטֹשׁ אֶת הַמִּטָּה

לְמַעַן הָאֻכָּף, אוֹ טֶרֶם צָהֳרַיִם

לִנְבֹּר בְּאֹסֶף שֶׁל ז'וּרְנָלִים בְּנֵי חָדְשַׁיִם?

יֵשׁ שֶׁלֶג. אָז קָמִים וְעַל הַסּוּס לִגְהֹר

טָפֹף עַל פְּנֵי שָׂדוֹת מִיָּד עִם בֹּקֶר אוֹר;

הַשּׁוֹט אָחוּז בַּיָּד, כְּלָבִים בְּעִקְּבוֹתֵינוּ ;

בַּשֶּׁלֶג הַחִוֵּר מְרֻכָּזוֹת עֵינֵינוּ;

סָבִים, סוֹרְקִים וּמַחְטִיאִים שְׁנֵי אַרְנָבִים,

עִם רֶדֶת חֲשֵׁכָה הַבַּיְתָה שָׁבִים.

מַה זֶּה שָׂמֵחַ כָּאן! כְּבָר עֶרֶב, נַהַם סַעַר;

הַנֵּר דּוֹלֵק עָמוּם; הַלֵּב נֶחְמָץ מִצַּעַר;

אַט-אַט נוֹטֵף כְמוֹ רַעַל שִׁמָּמוֹן מֵעִיק,

רוֹצֶה לִקְרֹא - הָעַיִן מִן הַדַּף תַּחְלִיק,

הַמַּחְשָׁבוֹת הַרְחֵק …סָגַרְתִּי אֶת הַסֵּפֶר;

הָעֵט בַּיָּד, יוֹשֵׁב; הַיָּד שֶׁלִּי חוֹטֶפֶת

מִמּוּזָה מְנֻמְנֶמֶת מִלִּים לֹא מִתְחַבְּרוֹת.

אֵין צְלִיל תּוֹאֵם לִצְלִיל… אָבְדָה לִּי הַמָּרוּת

לַחְרֹז, הַחֲרִיזָה ― אָמָה לִּי לֹא מוּבֶנֶת,

בְּלִי רוּחַ הַשּׁוּרָה , מְעֻרְפֶּלֶת וְצוֹנֶנֶת.

יָגֵעַ, קָץ אֲנִי בַּנֵּבֶל, מְוַתֵּר,

שָׂם לַטְּרַקְלִין פָּנַי; וְשָׁם דִּבּוּר אַחֵר:

עַל בְּחִירוֹת קְרוֹבוֹת, סֻכָּר שֶׁל בֵּית-חֲרֹשֶׁת,

הֵגְּבֶרֶת כְּמוֹ הַחוּץ: זוֹעֶמֶת האֲרֶשֶׁת,

זוּג מַסְרֵגוֹת פְּלָדָה בְּיָדֶיהָ מְהַבְהֵב,

אוֹ מְהַמֶּרֶת בַּקְּלָפִים עַל מֶלֶךְ לֵב.

עָצוּב! כָּךְ יוֹם חוֹבֵר לְיוֹם בְּטוּר מוֹגִיעַ!

אַךְ אִם לַכְּפָר הַנֶּעֱצָב פִּתְאוֹם תַּגִּיעַ -

בְּעוֹד יוֹשֵׁב אֲנִי לְדַמְקָה בַּפִּנָּה -

בְּמֶרְכָּבָה אוֹ בְּמִזְחֶלֶת וְחוֹנָה

אוֹרְחָהּ בִּלְתִּי צְפוּיָה: זְקֵנָה, בְּנוֹתֶיהָ שְׁתַּיִם,

( שְׁתֵּי אַחֲיוֹת בְּהִירוֹת-שֵׂעָר , דַּקּוֹת-מָתְנַיִם), -

אֵיךְ מִתְעוֹרֵר אָז הַנִּדָּח אֶל הַחַיִּים!

וְהַחַיִּים, הוֹ, אֱלֹהִים, אֵיךְ מִתְמַלְּאִים!

תְּחִלָּה מַבָּט אֲלַכְסוֹנִי נִפְגָּשׁ, בּוֹלֵעַ,

אַחַר מִלִּים מִסְפָּר, הַשִּׂיחַ כְּבָר קוֹלֵחַ,

וּכְבָר הַצְּחוֹק חָפְשִׁי, הַזֶּמֶר, אֲרוּחָה,

וּוַלְסִים סְחַרְחָרִים וְלַחַשׁ סְבִיב שֻׁלְחָן,

מַבָּט עָנֹג וְרַךְ, דְּרָשַׁת לָצוֹן מֻפְרֶכֶת,

בְּגֶרֶם מַדְרֵגוֹת פְּגִישָׁה שֶׁמִּתְאָרֶכֶת;

עִם דִּמְדּוּמִים הַחוּצָה יוֹצֵאת לָהּ הַיָּפָה:

צַוָּאר גָּלוּי, חָזֶה, הָרוּחַ מַצְלִיפָה!

אַךְ שׁוֹשַׁנָּה רוּסִית בַּסַּעַר לֹא נִפְגַּעַת.

חַמָּה הנְשִׁיקָה בַּכְּפוֹר, מָה רַב הַלַּהַט!

כַּמָּה צֶחָה עַלְמָה רוּסִית כְּסוּפַת שְׁלָגִים!

בֹּקֶר שֶׁל חֹרֶף (1829)

קָרָה וְשֶׁמֶשׁ; יוֹם שֶׁל חֶסֶד !

אַתְּ אֲפוּפָה שֵׁנָה שֶׁל קֶסֶם-

אַךְ דַּי, יָפָה שֶׁלִּי, לִישון:

פִּקְחִי שְׁמוּרוֹת לֵאוֹת מֵעֹנֶג,

אֶל שַׁחַר שֶׁל צָפוֹן הִכּונִי,

הוֹפִיעִי כְּכוֹכָב צָפוֹן!

וְרַק אֶתְמוֹל זַעַם הַסַּעַר,

אֶת פְּנֵי רָקִיעַ אֵד כִּסָּה אָז;

לְבָנָה, כְּכֶתֶם חִוָּרוֹן

בְּעַד עֲנָנִים קוֹדְרִים הִצְהִיבָה,

וְאַתְּ יָשַׁבְת לָךְ נֶעֱצֶבֶת -

הַיּוֹם… הַבִּיטִי בַּחַלּוֹן:

תַּחַת הַתְּכֵלֶת הַנּוֹהֶרֶת

הַשֶּׁלֶג בִּשְׁטִיחֵי תִּפְאֶרֶת

בּוֹהֵק בַּשֶּׁמֶשׁ, מְנַצְנֵץ...

צָעִיף שָׁקוּף עַל שְׁחֹר הַחֹרֶשׁ,

מִבַּעֲדוֹ מוֹרִיק הָאֹרֶן,

וְנַחַל קַרְחוֹנִי נוֹצֵץ.

בְּאוֹר עִנְבָּר מוּצָף הַחֶדֶר

וּמְלֹהָט. הָאֵשׁ רוֹקֶדֶת,

רוֹחֵשׁ תַּנּוּר בְּנֶפֶץ קוֹל.

נָעִים לִשְׁכַּב בְּמִין עֲצֶלֶת.

תַּגִּידִי: לְהַזְמִין מִזְחֶלֶת

רְתוּמָה לְסוּס אַדְמוֹן וְקַל ?

עַל דֶּרֶךְ שֶׁלֶג צַח, נוֹצֶצֶת,

נַחְלִיק, יַקִּירָתִי, לְקֶצֶב

שֶׁל סוּס קְצַר-רוּחַ וְנִמְהָר.

נָתוּר שָׂדוֹת רֵיקִים שֶׁל חֹרֶף,

סִבְכוֹ הַמְּדֻלְדָּל שֶׁל חֹרֶשׁ

וְחוֹף, שֶׁלִּי כָּל- כך יָקָר.

שֵׁדִים (1830)

אָץ הַסַּעַר, חַג הַסַּעַר;

עַל הַשֶּׁלֶג בִּמְעוֹפוֹ

מִסְתַּתֵּר-מֵאִיר הַסַּהַר ;

אֹפֶל שַׁחַק, לֵיל אָפֵל.

עוֹד וְעוֹד רֵיקָה הַדֶּרֶךְ;

פַּעֲמוֹן יָדִין, דִין, דִין…

פַּחַד, פַּחַד בְּעַל כֹּרַח

בֵּין שָׂדוֹת נֶאֱבָדִים!

"הֵי, תָּזוּז, עֶגְלוֹן! .." --" אֵין כֹּחַ:

לַסּוּסִים, אָדוֹן, קָשֶׁה;

מְסַמְּאָה אוֹתִי הָרוּחַ;

כָּל הַדֶּרֶךְ מְכֻסה;

שֶׁאָמוּת, אִם יֵשׁ לָהּ זֵכֶר!

אֵין מוֹצָא. מַה לַּעֲשׂוֹת!

זֶה הַשֵּׁד מוֹבִיל אֵין-שַׁחַר

מְסוֹבֵב מִצַּד לְצָד.

תִּסְתַּכֵּל: כָּאן, כָּאן נוֹשֵׁף הוּא,

וְיוֹרֵק, שׁוֹרֵק, הוֹלֵל;

כָּאן― כָּעֵת לַתְּהוֹם דּוֹחֵף הוּא

אֶת הַסּוּס הַמִּשְׁתּוֹלֵל;

שָׁם עַל דֶּרֶךְ -לְלֹא- דֶּרֶךְ

הִזְדַּקֵּר וְהִתְרַחֵק;

שָׁם נִצְנֵץ בְּזִיק לְהֶרֶף

וְאָבַד בְּאֹפֶל רֵיק".

אָץ הַסַּעַר, חַג הַסַּעַר;

עַל הַשֶּׁלֶג בִּמְעוֹפוֹ

מִסְתַּתֵּר-מֵאִיר הַסַּהַר;

אֹפֶל שַׁחַק, לֵיל אָפֵל.

כֹּחַ אֵין לָסֹב בְּלִי הֶרֶף;

צְלִיל הַפַּעֲמוֹן נָדַם.

נֶעֱצַרְנוּ." מַה בַּדֶּרֶךְ?"

" עֵץ אוֹ זְאֵב הוּא? מִי יֵדַע? "

רוּחַ זַעַף, רוּחַ בֶּכִי,

הַסּוּסִים צוֹנְפִים חֲשָׁשׁ;

כְּבָר דּוֹהֵר מַרְחִיק הוֹלֵךְ לוֹ;

רָק עֵינָיו בַּחֹשֶׁךְ אֵשׁ;

שׁוּב נִתְּרוּ סוּסַי לַדֶּרֶךְ ;

דִין-דִין-דִין… רוֹאֶה אֲנִי:

הרוּחוֹת עוֹרְכוֹת עֲצֶרֶת

בַּשָּׂדוֹת הַמַּלְבִּינִים.

לְלֹא סוֹף וּלְלֹא סֵדֶר,

בְּמִשְׂחָק סָהוּר -מוּעָב

סְחַרְחָרִים שֵׁדִים בְּעֵדֶר

כְּעָלִים סָבִים בַּסְּתָו …

כַּמָּה הֵם! לְאָן בּוֹרְחִים הֵם?

וְעַל מַה מְּיַלְּלִים?

הַלְוָיָה שֶׁל שֵׁד עוֹרְכִים הֵם,

מְחַתְּנִים אֵיזוֹ לִילִית?

אָץ הַסַּעַר, חַג הַסַּעַר;

אֶת הַשֶּׁלֶג בִּמְעוֹפוֹ

מִסְתַּתֵּר-מֵאִיר הַסַּהַר;

אֹפֶל לַיְלָה, לֵיל אָפֵל.

נְחִיל בִּנְחִיל שֵׁדִים יָאוּצוּ

עַד אֵין קֵץ בִּמְחוֹל עִוְעִים ,

בִּיבָבוֹת נְהִי וְעֶצֶב

הֵם קוֹרְעִים אֶת לְבָבִי…

• מתוך "הקמתי לי גלעד - מבחר שירים ליריים" מאת א.ס. פושקין, מרוסית: רנה ליטוין, הוצאת הקיבוץ המאוחד
  

• עוד על פושקין מתוך האנציקלופדיה