עדות מהכביש: "השוטרים והנהגים היו בעדנו"

"באנו מוכנים וידענו שיש אפשרות שניעצר, זה היה ברור. חלק מהשוטרים היו נהדרים והתנהגו יפה, היתה אפילו עזרה סמויה של שוטרים, שהעלימו עין ולא עצרו אותנו בדרך להפגנה. עזרה סמויה מצד השוטרים זו תופעה נפוצה ומבחינתנו הפתעה נעימה. הסדק במשטרה הוא ברור ויש שוטרים שבעדנו. יש שוטרים שעצרו נהגים שאיימו עלינו, עד כדי כך הם היו בעדנו. בלי העזרה הסמויה לא היינו מצליחים כל כך".

• מפגינים חסמו כבישים וצמתים בכל הארץ
• השר עזרא: המשטרה לא נכשלה
  

מ', תושב הגליל התחתון, השתתף אתמול (יום ב') ב"ניסוי הכלים" של תנועות הימין, המחאה בכבישים. מ' הגיע עם שני ילדיו, בני 19 ו-20, לצומת סומך שבצפון. "תיכננו מראש לחסום את הצומת ואכן חסמנו את הצומת בצמיגים בוערים", הוא מספר. "למעלה מחצי שעה הצומת היה סגור. לא רחוק מאיתנו היתה ניידת משטרה, אבל היו בה רק שני שוטרים והם לא יכלו לעשות כלום".

הנהגים שנקלעו למקום, מספר מ', לא הביעו זעם על החסימה. "גם הנהגים היו בעדנו ולא קראו קריאות גנאי. הצומת היה ממש רגוע", הוא אומר.

ומה באשר לאלימות השוטרים? "הבהרנו לשוטרים שהם לא חייבים להכות, הם יכולים

רק לעצור, כי אנחנו לא מתנגדים", אומר מ'. "אמרתי לשוטר: 'למה אתה מכה?' והוא צעק עלי 'אני אוציא לך את העיניים'. חלק מהשוטרים היכו, אבל בסופו של דבר הם הבינו שאנחנו לא מתנגדים". מ' מוסיף כי הנוכחים רשמו את שמות השוטרים האלימים ויגישו נגדם תלונות.

שני בניו של מ' נעצרו במהלך פעולת החסימה ומ' מוצף גאווה. "אני גאה בהם. הם נלחמים על עקרון מאוד חשוב. ראיתי איך הגדול חוטף מכות משוטרים, למרות שלא התנגד למעצר. זה בהחלט לא נעים לראות שמרביצים לילד שלך", הוא מספר. "דיברתי איתם מהמעצר. מצב הרוח שלהם דווקא בסדר גמור".

מ' סבור שהמשטרה עוסקת בדברים הלא נכונים. "לצערי זו החלטה של ראש הממשלה, שמעדיף שמדינת ישראל תתעסק בגירוש במקום לעסוק בדברים החשובים. המשטרה מבזבזת זמן, כח אדם ותקציבים, במקום לתפוס עבריינים. אני מצפה מהמשטרה שיגידו שהם לא בעסק הזה. העבודה שלהם זה לשמור על האזרחים, לא לקחת חלק בגירוש. הם צריכים לטעון שזה 'לא אכיף'".

ומה לגבי הנזק בקרב הציבור? "אני בטוח שמעשים כמו אלה עוזרים למאבק שלנו", משוכנע מ'. "התמיכה בתוכנית ההתנתקות הולכת ויורדת. אנשים מבינים שזה אסון למדינה. היום היה רק ה'פרומו' והמשטרה לא השתלטה. אפשר רק להניח מה יהיה ביום פקודה.

"הראינו למדינה מה אנחנו יכולים לעשות. אין לי בעיה להיעצר ויש עוד הרבה אנשים כמוני. אנחנו נשגע את המדינה עד שהתוכנית הזו תבוטל. מדובר בעשרות אלפים ואני חושב שלא יוכלו להתמודד איתנו. ביום פקודה אני ואשתי וכל ילדינו, יחד עם עשרות אלפי אנשים מכל רחבי הארץ, נגיע לגוש קטיף ונמנע את הגירוש".

"רק פרומו למאבקים הבאים"

כינרת רוזנפלד, תושבת שדרות נשואה ואם לחמישה ילדים, השתתפה בהפגנה ברישיון שהיתה גם היא חלק מניסוי הכלים של אנשי הימין. האישור שניתן להפגנה מסביר כנראה מדוע מוכנה רוזנפלד, אחת הפעילות הבולטות במאבק נגד ההתנתקות, להזדהות בשמה - בניגוד למ'.

"חברנו למבצע הארצי, אבל ברקע צריך לזכור שלשדרות יש יחוד משלה במאבק הזה, קול עצמאי שיישמע. המאבק שלנו היום הוא הפרומו לקראת המאבקים הבאים", היא מספרת.

"במוצאי שבת התכנסנו עם עוד כמה חברים בכדי לחלק את הפעילות לקראת ההפגנות היום, דרכי המאבק, גיוס התושבים וכדומה. ואכן, המאבק שלנו נושא פירותץ. לצומת ניר-עם הגיעו כ-400 תושבים מגובים בתושבי כפר דרום ותלמידי ישיבת ההסדר בשדרות.

"הגענו לצומת עם חולצות כתומות, משרוקיות ושלטים שבהם נכתב 'יהודי לא מגרש יהודי'. עמדנו על המדרכה בצומת ובכל פעם שהרמזור התחלף לירוק צעדנו בצומת וחזרנו למקומנו. ההפגנה היתה ברישיון של המשטרה ואז, בשבע בערב בערך, התחילה הצעידה לכיוון אשקלון. סמוך לכניסה לניר-עם התחילו חסימות קלות של הכביש, ניסיונות לשבש את התנועה בכביש. בהתחלה היו שוטרים כחולי המדים הרגילים, הנחמדים יותר. אחר כך הגיעו שוטרי היס"מ וכאילו מלא-כלום צצו אופנוענים שנראו מאיימים וכעוסים מאוד. נראה היה שהם מחפשים לעצור מישהו להיכנס בנו, הם רצו להפחיד אותנו.

"השוטרים טענו שהבערנו צמיגים אבל אף צמיג לא בער. זה פשוט לא נכון. ואז התחילו המעצרים כשהחבר'ה המשיכו לחסום את הכביש והתחיל הבלגן והאלימות של השוטרים. ראיתי למשל בחור שנעצר. דווקא אחד שלא שיבש את התנועה. והיה אחד ששוטר עצבני מאוד רדף אחריו ותפס אותו, הפיל אותו ארצה, והתחיל להכות אותו. ואז הגיעו השוטרים עם הניידת והכניסו אותו פנימה".

רוזנפלד מספרת כי במהלך ההפגנה דווקא שוחחו עם השוטרים. "דיברנו על ליבם. ראש הישיבה בשדרות, הרב דוד פנדל, קרא לשוטרים במגפון ושאל אותם איך הם יכולים לחיות עם המטלה הנוראה הזו. איך הם יכולים לישון בלילה ואיך הם ילכו לביתו של דוד חטואל, ששכל את משפחתו בפיגוע, ויפנו אותו מביתו.

"אבל כל זה היה רק הפרומו לקראת הבאות. בשדרות יש עניין נוסף מבכל מקום אחר בארץ מעבר לעניין האידיאולוגי והמוסרי. יש פה עניין פרקטי. אלה אבוקסיס שנהרגה מהקאסם היתה תלמידה שלי באולפנה, שני הילדים עולי אתיופיה שנהרגו גרים לידינו. בעלי, מתנדב בזק"א, טיפל בילד אפיק אוחיון שנהרג. כל זה נוגע בנו ברמה האישית ולכן כאן, בשדרות, לא נשב בשקט ונמתין לירי הקאסמים. לכן נמשיך ונסלים את המאבק, נהפוך אותו לקשה יותר. יצירתי יותר".