שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    בחורה בהכחשה

    יעל נצר, כתבת הפתיחות, המסיבות והאירועים של "Y בעשר", לא מבינה למה צריך לעשות עליה כתבה, אבל הגיע הזמן להכיר מקרוב את הבחורה שגרמה ליהודה לוי ולמילי אביטל להשתטות מול המצלמה ולוויקטוריה ואוולין מ"הדוגמניות" לשלוף מחדש ציפורניים, שהתגרשה בגיל 23, השתתפה בהצגות פוליטיות וארגנה ערבי שירה. המפורסמים כבר מכירים

    החודשים האחרונים בחייה של יעל נצר זימנו לה חיכוכי ברנז'ה, שכשוכי ביצה ונוכחות מוגברת בכל סגירה-פתיחה-השקה-נעילה שאפשר להעלות על הדעת. אך מתברר שכתבת השטח של "Y בעשר" טרם הפנימה לחלוטין את ההיגיון הפנימי של עולם הסלבז בו היא מתנהלת. כך, למשל, היא שואלת אותי למה בעצם אני חושבת שצריך לעשות עליה כתבה. "זו תעלומה בעיניי", היא מודה, "מה, החיים שלי מעניינים מישהו? הדבר הכי מסעיר שקשור אליי הוא שרק בגיל שלושים התחלתי לשתות קפה הפוך. הנה, בזה אפשר לגמור את הכתבה".

     

    שקר וכזב, כמובן. נצר היא אחד האנשים המרתקים ביותר שיוצא לעיתונאי לראיין. איפה עוד אפשר למצוא בחורה בת 31 שסוחבת בתוך הביוגרפיה שלה קריירה ענפה כספרית כלבים, עבר מחשיד כשחקנית קט-רגל, השתתפות במיזמי שירה צעירה, גירושין בגיל 23, ופטיש בלתי מוסבר לוואליד באדיר? שלא לדבר על העובדה שנצר היא פשוט אדם נורא מצחיק. מי שטרם ראה אותה מלחיצה את סלבריטאי ארצנו, בעודה חנוטה בחליפה עורכדינית וחמושה בהבעה רצינית ובחיתוך דיבור מלחיץ, מפסיד ביזאר משובח וקורע.

     

    לאחרונה היא הספיקה לסכסך בין אוולין וויקטוריה מ"הדוגמניות" ("אולי תצבטו אחת לשנייה בפטמות?"), לסחוט מדפנה רכטר וידוי מרגש (נצר: "איך קיבלת את התפקיד?" רכטר: "שכבתי עם הבמאי"), לדרוש מג'ייסון דנינו הולט שיכתוב לה מלונדון ("נתתי את הכתובת האמיתית שלי, העורך לא האמין שאני אומרת את זה בטלוויזיה"), ללמד את כוכבי "פלוריסיינטה" עברית תקנית ("יעל נצר היא האשה הכי יפה בעולם"), וכל זאת, כשהיא נושאת אג'נדה אחת ויחידה - נצר רוצה ששוכני הביצה יפסיקו לקחת את עצמם ברצינות תהומית, ואם היא צריכה לגרור אותם למטרה תוך הפעלת כוח, אין ברירה. "זו לא אני", היא מבהירה. "זו דמות שאני משחקת, שחברים שלי קוראים לה 'כאן יעל נצר'. לא היתה בחירה מודעת להשאיר את השם שלי, אבל זה פשוט יצא ככה. זו דמות של עיתונאית שמהווה הקצנה של דברים שיש בי".

     

    כמו מה?

     

    "כמו שאני הבנאדם האחרון שמתאים לו להיות בהשקות ובאירועים כאלה. את שמה אותי בין חבורת דוגמניות ושחקניות, ואני מרגישה הכי דבה ומכוערת. אני בכלל לא אוהבת לצאת מהבית ולהכיר אנשים חדשים. אבל דווקא בגלל זה אוהבים לשלוח אותי לאירועים האלה, כי זה יוצא מצחיק".

     

    היא נולדה ברעננה, הצעירה משלושה אחים, ומדווחת על ילדות בורגנית טיפוסית ללא נפגעים. בגיל 18, כשהיא מדלגת על השירות הצבאי, עברה לתל אביב.

     

    מה רע ברעננה?

     

    "אני אדם שקשה לו במסגרות, ואני מקווה שאני לא חוטאת לעיר, אבל אדם צריך לדעת לסגל את עצמו אליה. לא השכלתי לעשות את זה, מיציתי את הקטע של הריבוק די מהר".

     

    עבודתה הראשונה היתה כברמנית במועדון ה"רוקסן". בשלב מסוים הבינה שמה שהיא באמת רוצה זה להיות שחקנית. היא נרשמה ללימודים ב"בית צבי", וכעבור שנה נפרדה מהמוסד ועברה לסטודיו הירושלמי של ניסן נתיב. "'בית צבי' לא התאים לי, נפרדנו כידידים", היא נזכרת. "היה טוב ללמוד דווקא בירושלים, להתרחק קצת מתל אביב ולעשות את זה בסביבה נטולת גירויים חיצוניים. בכל מקרה באתי ללמוד, לא לעשות שמייח".

     

    היציאה לעולם אחרי שלוש שנים של לימודי משחק, לא היתה קלה. "זה כמו דיכאון לאחר לידה, כשהתינוק שלך הוא הכישרון שלך ואתה שואל, מה לעזאזל אני עושה איתו עכשיו?", היא מספרת.

     

    יעל וחבריה הקימו קבוצת תיאטרון בשם "כל העולם ואשתו", שהופיעה באופן קבוע בירושלים. "זה היה מופע קאלט סאטירי במועדון 'הסינדרום'. כולנו החלפנו שם דמויות בקצב. זה היה בימים של פיגועים מטורפים בכל הארץ, כשלא היה מנוס מללכת לכיוון הפוליטי, לדבר על מה שקורה במדינה. היה לנו קטע של משפחה ערבייה שעושה ליל סדר, קראנו לזה 'ליל הסגר'. קוראים את כל המכות, והמכה האחרונה היא אריק שרון".

     

    היא השתתפה בהצגות פרינג' נוספות, ובמקביל התפרנסה מכתיבה תסריטאית לערוצים השונים. לאחרונה קיבלה תפקיד בסרט קולנוע, הפקה אמריקאית עצמאית בשם "הר הזיתים", שם היא מגלמת פקידת דרכונים קשוחה. את טבילת האש שלה על המסך הקטן עברה ככתבת שטח בתוכנית "הבילויים" עם יונה אליאן, וכן בפרסומת של "אלדן", בה היא מוציאה בחורים נחמדים מתא המטען ומעמידה אותם בחנייה.

     

    הייעוד של נצר בחיים הלך והתבהר כשלתמונה נכנס מקצוע חדש ומפתיע. נצר, אמא גאה לכלב וכלבה, החליטה להיות ספרית הכלבים הטובה ביותר שהיא יכולה להיות".

     

    מה הפרוצדורה?

     

    "הייתי באה לבית הלקוח, ודבר ראשון מתחברת עם הכלב. להיות ספרית כלבים זה להיות קצת פסיכולוגית. את צריכה לקרוא את הכלב, להבין מה הקטע שלו. אם צריך, להיות תקיפה, אם צריך, להיות רכה יותר. הכי חשוב להיות עם הכלב בגובה העיניים".

     

    כיף?

     

    "נורא. זאת המדיטציה שלי. עשיתי את זה בכל קיץ עד הקיץ האחרון, והייתי ממשיכה אם היה לי זמן. כשאת מתעסקת בעצמך כל הזמן, את צריכה איזו הפוגה, שעה שבה את כל כולך של הכלב. חוץ מזה, גם ככה אני צריכה להתעסק עם כלבים במקצוע הזה, אז לפחות שיהיו מהסוג שמחזיר לך משהו".

     

    כשהחבר הטוב מיכאל הנגבי הציע ליעל לעשות פינה בתוכנית החדשה שהוא עומל עליה, היתה לה שאלה אחת. "אמרתי לו שאני מקווה שהוא לא מחפש כוסית מגניבה. אז הוא אמר לי, 'היי, אם הייתי מחפש כוסית מגניבה הייתי פונה אלייך?'".

     

    את מחקה אותו לא רע.

     

    "נכון? גם אני חושבת. וזהו, יצאנו לדרך. הרעיון הוא להביא משהו אחר מכל המסיבות האלה, שבינינו מעניינות לכולם את התחת. ליצור שם סיטואציות משעשעות, שזה מה שקורה כשאת שמה אותי בחדר עם חבורת דוגמניות".

     

    משימתה הראשונה של נצר היתה סיקור תצוגת אופנה של רשת "מתאים לי". "לפני שיצאתי שאל אותי העורך, עודד קרמר: 'יעל, מה את חושבת על איך שאת נראית?'. אז עניתי לו: 'מה זאת אומרת, קרמר, אני דוגמנית, אז ברור שאני נראית מעולה'. ואז הם הבינו עם מי יש להם עסק, שהבחורה נמצאת בהכחשה".

     

    את בטוחה שאת לא כוסית?

     

    "כן, אבל זה בסדר. כל הקומיקאיות הכי טובות לא היו פצצות עולם. את צריכה משהו כדי לצחוק על עצמך. אם אני נראית לך בחיים יותר טוב מעל המסך, זה מספיק לי. שם אני לובשת ז'קט לא בדיוק סקסי, אבל זה עושה לי חיים קלים, כי במקום להתעסק באיך אני נראית, הצופים רק צריכים להחליט אם אני מצחיקה אותם או לא".

     

    יוצא לך לראות את "ערב טוב עם גיא פינס"?

     

    "לא, אבל גם את עצמי אני לא רואה, כי התקלקלה לי הטלוויזיה ואני כבר חצי שנה בלי. מוזר לי שמשווים אותנו לגיא פינס. אנחנו משדרים באותה שעה, אבל ממש לא באותה משבצת. הם עושים תוכנית פנאי ובידור, אנחנו עושים תוכנית הומור. אי אפשר להשוות אותנו לכלום, כי עוד לא היה כזה דבר בכלל".

     

    איך מגיבים אלייך הסלבז שאת מראיינת?

     

    "יש כאלה שמבינים את הקטע וזורמים איתי בכיף. יהודה לוי היה על הכיפאק, הוא בחור מצחיק עם אחלה קריצה. גם מילי אביטל, כשהיא קלטה שאנחנו לא עושים ראיון רציני, ממש שמחה ודיברה איתי על שטויות במשך שלוש שעות. ויש גם כאלה שלא יוצאים מהרצינות שלהם. הם יכולים להיעלב מהשאלות שלי או להפסיק ראיון באמצע, וזה חבל, כי אני לא באה להשפיל אף אחד, סתם לעשות כיף. שמתי לב שהנעלבים הם אלה שיודעים שזמנם שאול. שנמצאים כאן דקה וחצי וחיים בחוסר ביטחון ובחשש שמחר אף אחד לא ידע מי הם".

     

    יש דברים שלא תשאלי?

     

    "אני לא אוהבת צהוב, זה לא מעניין אותי. אם אתה פוגע בפרטיות של בן אדם, זה יכול ממש לפגוע בו. מה, אני אשאל אותו על הפרידה מהחברה שלו, כשהוא בטח ישב אחר כך בבית ויבכה על זה?".

     

    תזמון מצוין לשאול את נצר על חיי האהבה שלה. למרות פאסון של רווקה תל אביבית טיפוסית, נצר מפתיעה עם הצהרה שכבר בגיל 23 הספיקה להתחתן ולהתגרש. "הנישואין היו צעד אימפולסיבי, ולקחתי את כל העניין די בקלות. היה לי חבר, ורצינו לחסוך כסף לטיול בחו"ל, אז בסוף אמרנו בוא נתחתן, נרוויח מזה משהו. הוא אדם מדהים, לא מישהו מוכר, והיתה לנו פרידה מאוד נעימה ואוהבת".

     

    ולמה זה לא הלך?

     

    "הייתי צעירה מדי, זה פשוט לא התאים. בסך הכל, אם מותר לי לתת טיפ לקוראותינו, אני ממש ממליצה להתגרש בגיל צעיר. סימנת וי על חתונה, היה לך יופי וכיף, ועכשיו הלחץ ירד. כבר אין לי ז'ורנלים של 'מתחתנים' בראש, היום אני רוצה את הדבר שבגללו מתחתנים, למרות שבכלל לא ברור לי שחייבים להתחתן. אפשר לעבור ישר לשלב הבא".

     

    עכשיו יש לך לחבר?

     

    "עזבי, לא חשוב".

     

    מי הגבר האידיאלי מבחינתך?

     

    "אריק זאבי. ובכדורגל וואליד באדיר, הוא הכי פוליטיקלי קורקט. אני בעניין של גברים אמיתיים, לא מישהו שיתגנדר יותר מדי. והכי חשוב שיהיה מצחיק".

     

    את הימים האלה נצר מקדישה לא מעט לאמנות. היא שוקדת על תסריט משלה, ושותפה לקבוצת השירה הצעירה "מעיין". לאחרונה החלה ליזום ערבי שירה של הקבוצה, במסעדת "פרונטו" בתל אביב. "אני לא רוצה לקטלג את עצמי כמשוררת, ולא דחוף לי להוציא ספר. הרבה יותר מעניין אותי להקריא את השירים שלי כשחקנית, להעלות מופע יום אחד. יש המון הומור בשירים שלי, וגם פוליטיקה. המון דברים מעצבנים אותי ואני חייבת להגיב אליהם".

     

    דברים כמו מה?

     

    "כמו הכיבוש, הדברים שהצבא שלנו עושה".

     

    היום היית הולכת לצבא?

     

    "לא. הסיבה שלא התגייסתי היתה מוצדקת ולא קשורה לסרבנות, אבל אם זה היה היום הייתי מסרבת וגם הולכת לכלא על זה. אבל עזבי, הנושא מורכב מדי בשביל לפתוח אותו לדיון בקונטקסט של הכתבה הזו. זה לא לכבודם של הסרבנים ושל החיילים ושל אחינו הפלשתינים, וחוץ מזה אני מנטרלת ככה חצי עם. גם ככה רק חצי מכירים אותי, אז אני צריכה שעכשיו עוד יגידו שאני שמאלנית מסריחה?".

     

    למה רק חצי מכיר אותך?

     

    "כי מבחינתי המדינה מחולקת למנויי HOT ו-yes. מי שאין לו yes לא מודע לקיומי, בטח יש ערים שלמות שאני יכולה להסתובב בהן ואף אחד לא ידע מי אני. בכל מקרה, אם אמשיך לדבר, אני אנטרל עוד ועוד קבוצות מהאוכלוסייה, עד שכולם יעזבו אותי. נישאר כאן רק אני והכלבים, לא חבל?"

     

    "Y בעשר", א'-ה'22:00, yesY

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: יקי אסייג
    יעל נצר. ספרית הכלבים הטובה ביותר
    צילום: יקי אסייג
    לאתר ההטבות
    מומלצים