סבן: בזק היא נכס מצוין
הוא לא מוכן להגיד מילה על פיטורי עובדים, ולא מתחייב להוריד מחירים. אבל הבעלים החדשים של בזק מבטיח עתיד מזהיר לחברה, גם אם השומר בכניסה עדיין לא מזהה אותו. ראיון בלעדי
בשעת לילה מאוחרת, כשהכל כבר נגמר, חזר חיים סבן לסוויטה שלו בהילטון תל-אביב. הוא היה מותש. היום הזה שבסיומו הפך לשותף מרכזי בבזק, אימפריית התקשורת הגדולה במדינה, תבע ממנו הרבה יותר אנרגיות משתכנן. שלא לדבר על כך שהחמיץ את ההליכה היומית שלו, חטא כמעט בל יכופר בעיניו.
למחרת, לפני שפתח את הבוקר, התדפק סבן על דלתו של בני אלג'ם. רק כמה שעות קודם לכן היה אלג'ם יריבו הגדול בהתמודדות על בזק. סבן לא יכול היה להחמיץ את האירוניה בכך שדווקא אלג'ם היה האיש שהעלה בפניו את הרעיון להיכנס לעסקת הרכישה, יום בהיר אחד, לפני כשנתיים, בלוס-אנג'לס, מרכז חייהם של שני המיליארדרים יוצאי ישראל. "שמעת שהולכים להפריט את בזק?" התעניין אלג'ם אצל ידידו, "מה דעתך שנלך על זה?"
ב"סבנית" האופיינית שלו, העברית החברמנית שלא נטש גם אחרי 30 שנות גלות, נענה המיליארדר הבלתי מכופתר לאתגר. "יאללה, בוא חביבי", אמר לאלג'ם, מסלסל כרגיל בחי"ת ובעי"ן, "ואל תשכח להביא איתך את הבורקס והשש-בש". וככה, על פירורי הבורקס מייד-אין-אל-איי, ובין נקישות הקוביות על לוח העץ, החלה להירקם עסקת הענק שבסופה אמורים היו שני החברים מאמריקה להשקיע לראשונה כמה מהמיליארדים שלהם במולדת.
רק שמשהו קרה בדרך, כמו שקורה לא מעט בעסקאות ענק מורכבות כאלו. מחלוקת על כמה ישקיע כל אחד מהם, מבנה המימון, עניינים שכאלה. "אמרתי לו, או שנשכנע אחד את השני, או שנלך בדרכים נפרדות", נזכר סבן, ואומר שדווקא אלג'ם היה זה שהרים את הכפפה ופירק את הברית. בסוף הם גמרו את הסיפור הזה ראש בראש. אבל בלי משקעים אישיים, הוא אומר. ביזנס נטו. סבן והשותפים החדשים שלו הסכימו לשלוף ביום המכריע 4.2 מיליאד שקל. אלג'ם, שלא היה מוכן להתקרב אפילו לסכום הזה, נשאר בחוץ וארז את הפקלאות.
כשפתח את דלת חדרו בהילטון, חייך אלג'ם למראה האורח משכים הקום. "חיים, חיים, חיים. אני חושב ששילמת יותר מדי", הוא אמר לו. סבן צחק והשניים נפרדו בידידות, לא לפני שקבעו לשש-בש ובורקס. "אני מאמין שבני עשה טעות. אבל זו זכותו לחשוב ששילמתי יותר מדי. אני מאמין שאנחנו נרוויח. המדינה כבר הרוויחה מהעניין".
אבל סבן הוא הראשון שיודה היום שלא פעם היה מוכן לבעוט בעסקה הזו לעזאזל ולהסתלק, בלי חשבון למיליוני הדולרים שהוציא על ניתוח הלב הפתוח שעשו הוא ואנשיו לחברה הממשלתית עמוסת הבעיות כדי להחליט אם כל העסק שווה את הסיכון. כשני מיליון דולר התנדפו רק על הבדיקות. ואיך אומדים את שוויים של מאות השעות המשמימות שהשקיע בישיבות, טיסות טרנסאטלנטיות וקריאת אוקיינוס הנתונים? אלו שסבבו אותו בעסקה הזו הופתעו מעומק ההשקעה והדקדקנות של סבן, שיכול היה להעביר את שארית חייו ברביצה חסרת מעש באי אקזוטי. "הוא קרא ערימות של נתונים. ספרים ממש", סיפר אחד מחמ"ל היועצים והאנליסטים ונזכר בישיבה אחת טיפוסית שבועיים לפני קו הסיום. מרתון מתשע בבוקר עד שמונה בערב, שבמהלכו באו והלכו שלושה צוותי בדיקה. "אנחנו נפלנו מהרגליים, אבל הוא נשאר שם מהדקה הראשונה עד האחרונה. חד. עם שאלות ודפים מסומנים במרקר, שולט בפרטים בצורה מדהימה".
סבן אומר היום שלא היתה לו בעיה להתמודד עם אובדן השקעת הכסף, הזמן, המאמצים והאנרגיות של שנה וחצי כששבו ועלו אצלו הספקות לגבי כדאיות העסקה. "היו כמה פעמים שכמעט קמתי והלכתי". זה קרה בעיקר אחרי עוד אחד מהדיונים עם האוצר ומשרד התקשורת, שבהם התברר שהמדינה לא מוכנה לתת לבזק התחייבויות לפעול בחופשיות, אבל מתכוונת לסייע למתחרותיה, כמו בתחום טלפון האינטרנט ובטכנולוגיות חדשות אחרות. הטריף אותו ש"אנחנו קונים חברה במיליארדים, אבל עדיין לא מקבלים שליטה. ועדיין יש רגולציה. ועדיין מתכוונים להגביל אותנו". והטריד אותו הערפול. המדינה שרוצה לעודד תחרות בתחום הטלפונים הקוויים החליטה להעניק העדפות לכבלים, עד שינגסו לפחות ב-15 אחוז משוק המונופול העכשווי של בזק, אבל סירבה לדבריו להתחייב לשחרר את בזק מכבליה גם אחרי שזה יקרה.
באחד המשברים, רק לפני פחות מחודשיים, בעקבות עוד פגישה מתסכלת עם אנשי משרד התקשורת, התוודה בפני אחיו הצעיר אריה, ש"הסיכויים שאקח את החברה הזו הם לא יותר מעשרה אחוזים. זה לא ילך". הוא קרא ליועצו הבכיר ושותפו אדם צ'סנוב, האיש שעליו הוא סומך יותר מכולם. "אמרתי לו אדם, אם זה מה שעושים לנו לפני שלקחנו את המפתחות, תאר לך מה שיעשו לנו אחרי. גם הצוות שלי היה מתוסכל ואמר לי, יאללה בוא נצא מזה".
אז למה לא יצא? סבן "מאשים" בכך את שותפו הבכיר לעסקה רונלד כהן, יו"ר קרן ההשקעות אייפקס. סבן: "אלמלא רונלד לא הייתי חותם על עסקת בזק. לי היו הרבה עליות ומורדות, אבל הוא היה צוק גיברלטר. לא פעם הוא אמר לי חיים, צריך ללכת על זה גם אם זה יעלה יותר. גם אם נסתכן יותר".
טראנס רגשי
היה לו לסבן חיבור מושלם עם כהן, במיוחד לאחר שגילו את עברם המשותף. שניהם ילידי אלכסנדריה שבמצרים. שניהם נולדו לפני 60 שנה. אבל הם שונים בתכלית, אולי מפני שמאלכסנדריה כל אחד פנה לכיווון אחר. סבן לילדות של עוני בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב. רונלד כהן לאריסטוקרטיה הצוננת של לונדון. בטמפרמנט ובאופי הם אפוא שונים בתכלית. סבן טיפוס סחבקי לוהט ודעתן. רונלד ענוותן מאופק ומרוסן. אבל בשותפות עם בזק מצאו השניים את אותה תשוקה, להטביע את חותמם בארץ הזו שכה הרבה שנים בילו הרחק מגבולותיה. עבור כהן, שניהל בשנים האחרונות בהצלחה עצומה את אחת מקרנות ההשקעה הגדולות בעולם היתה עסקת בזק כמעט בבחינת עסקת פרידה. באוגוסט הוא מתכונן לפרוש לטובת תוכנית ענק יומרנית לגיוס קרן של חצי מיליארד דולר, כדי לקדם את מצבם הכלכלי של הפלסטינים ולהעניק להם חצי מיליארד סיבות טובות לבחור בשלום.
גם סבן תופס את עצמו הרבה מעבר ליצרן סופר-כישרוני של דולרים. "כסף ועשיית עוד כסף כבר מזמן לא מניעים אותי", הוא חוזר ואומר בשעות שבילינו בראיון הזה. הסיפוק הגדול שלו בא ממה שיכול לחולל הכסף שלו - המעמד, ההשפעה. בעיקר למען ישראל. זו הפריזמה שלו שדרכה הוא רואה את העולם. מה שטוב לישראל. מה שרע לישראל. "הבייבי" הגדול החדש והאהוב שלו היום הוא מכון סבן למדיניות המזה"ת שהקים בוושינגטון, כדי להשפיע על קובעי מדיניות כמעט אך ורק בנושא הישראלי.
אבל בשנתיים האחרונות הוא היה מוכן לתמורה נוספת, הרבה יותר דרמטית מבחינתו בקשר הישראלי שלו. "מחויבות רגשית" הוא קורא להחלטה להשקיע בארץ 350 מיליון דולר מכספו שלו בעסקת בזק לבדה, וליטול את האחריות הנלווית להשקעה בחברה כה מרכזית. אלו ששוהים קבע בסביבתו נותנים לה שמות אפילו דרמטיים יותר. הם מדברים על סוג של "חזרה הביתה" ו"סגירות מעגל" של האיש שלפני 30 שנה עזב כאמרגן כושל עם מטען חובות והקים אימפריה בעצם מכלום.
"יש כאן מוטיב של חזרה הביתה, בהחלט", אומר אחד מיועציו המרכזיים בארץ בשתי ההשקעות שלו: הראשונה הזעירה בערוץ 2 ("קשת"), ובשבוע שעבר בעסקת הענק בבזק. "הוא הגיע למסקנה שישראל אינה עוד רק בסעיף הפילנטרופיה שלו". אורי שנער, נשיא קשת, ששכנע את סבן לבצע את ההשקעה הראשונה שלו בארץ, וראה כיצד האיש מתגייס בלהט לעזור להם לזכות במכרז לערוץ (למרות שהשקיע סכום שלא עולה בהרבה על חשבון הדלק השנתי של מטוס המנהלים שלו), קורא למה שעבר על סבן "טראנס רגשי".
ואכן, לאורך כל המו"מ בעסקת בזק הרגישו הסובבים אותו שלמרות כל המשברים והמכשולים - האיש השתוקק לסגור עניין, היה מוכן ליטול יותר סיכונים ובעיקר - הרבה יותר אמוציונלי. "יש בזה הרבה", אומר סבן, "ברור לי שאם זו היתה חברת טלפוניה בספרד, לא הייתי הולך על זה".
אבל האם בנימין נתניהו לא מכר את החברה בזול? שר האוצר אומר השבוע שהמדינה "קיבלה מחיר פנטסטי", ומגלה ש"סבן והשותפים שלו שילמו יותר ממחיר המינימום שקבעתי לעצמי לפני שהכל התחיל".
כשנציג האוצר במכרז בזק, אייל גבאי, הודיע לו שאלג'ם הסתלק מהמירוץ אבל המדינה דורשת מחיר חדש, גבוה ב-127 מיליון שקל, סיפר לנו סבן שהיה בהלם. "אמרתי לו, מה זה צריך להיות. הגשנו את ההצעה הכי גבוהה. אז הוא אומר: 'אני מבין אותך, אבל זכותי לא למכור. זה מה שהמדינה רוצה. ואם לא, אז לא מוכרים'. בראש חשבתי לי, יא ממזר. לא אהבתי את זה. ידעתי שזו זכותו, אבל חשבתי שזה לא הוגן".
אם זה היה קורה בעסקה בגרמניה או בספרד, הוא היה קם ועולה על המטוס שחיכה לו בשדה. במו"מ על עסקת הענק שלו בגרמניה, שבסיומה הפך לאיש התקשורת הגדול במדינה, זה קרה לא פעם. עכשיו, בחמ"ל בזק של סבן נותרו השותפים עם הצורך להכריע. סבן: "זה היה מדהים. קיימנו הצבעה בין האנשים שלנו והיה ממש תיקו. שבעה אמרו 'לא לשלם. הם באוצר משחקים איתנו פוקר'. ושבעת האחרים אמרו 'זה ביזנס. עזוב עקרונות וכבוד. בוא נשלם להם'".
אדם צ'סנוב, היועץ הקרוב מכולם, נמנה על חזית הסירוב. החושים של צ'סנוב חדים לעילא והוא נחשב עקשן לא קטן. לפני שנתיים היה זה צ'סנוב שהציל את עסקת רכישת רשתות הטלוויזיה בגרמניה, כשסבן כבר הרים ידיים. סבן: "רונלד כהן הסתכל עליי ואמר: 'חיים, זה הזמן להחלטת מנהלים'. מורי ארקין, השותף הישראלי שלנו אמר שהוא משאיר לנו את ההחלטה. אמרתי לרונלד: אני יודע מה אתה חושב, ואתה יודע מה אני חושב. יאללה, בוא נצלצל אליו. התקשרתי לאייל גבאי ואמרתי לו: ניצחת".
אולי זה היה הרגע שבו שב סבן הביתה.
"יכול להיות שזו הגדרה נכונה לומר שלפחות ברגל אחת חזרתי הביתה. רגל אחת נשארה עדיין באמריקה. רגל פה רגל שם. אבל לא ברוחי. ברוחי ובנשמתי מעולם לא עזבתי את הארץ. בעסקים, כן. חזרתי הביתה. ויש פה גם את האמא של סגירות המעגלים. תראה, אני הבן אדם שלפני 30 או 40 שנה חיכה שלוש שנים עד שסידרו לי קו טלפון בבית".
אז מה, בעסקה הזו תרמת למדינה?
"חס וחלילה. בזק היא נכס מצוין. אבל אם אתה שואל אם נכנס אלמנט אמוציונלי לשיקולים שלי, אז בהחלט כן. ואם אתה שואל אם נכנסתי לעניין בשביל הכסף, אז בהחלט לא. אתה חושב שאני סופר את הכסף שלי? שזו המטרה שלי, לעשות עוד מיליארד או שניים? אין סיכוי. מזמן זו לא המטרה הראשית שלי. אשתי ואני כבר הסכמנו מזמן שאנחנו משאירים סכום מסוים לכל אחד מילדינו (יש לו ארבעה ילדים ושלושה נכדים), ואת כל השאר נתרום בחזרה לחברה. הסיפוק שלי בעסקת בזק יגיע אם בעוד שלוש או ארבע שנים של עבודה העסק יעבוד יותר יעיל, שירותים יהיו יותר טובים, המניה תכפיל את עצמה וכולם יהיו מבסוטים. זה יהיה משהו ששווה את ההשקעה. אם בדרך נרוויח כמה גרושים, אז על הכיפאק".
הראיון המלא בגליון "7 ימים" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
גרעין השליטה תמורת 4.237 מיליארד שקל
מומלצים
