שתף קטע נבחר

שתיקת הקרנפים

התקשורת השמאלנית מתעלמת מהשחיתות הגדולה מכולן: מכבסת המילים המכונה "התנתקות", שגם התוכנית הכלכלית תוקרב על מזבחה

אחד המאפיינים הבולטים של שלטון שרון הוא אהבה: הוא אוהב את פיני גרשון - וזה משיב לו בהצהרות אמונים; הוא מבצע את מדיניות השמאל - והתקשורת השמאלנית משיבה לו באהבה ובשתיקה רועמת. מרד אבשלום התחיל כשהבן הסורר עשה לו "מרכבה וסוסים וחמישים איש רצים לפניו" (שמואל ב' ט"ו, א'). אצל שרון מדובר בחמישים עיתונאים, הרצים לפניו, מאחוריו ומסביבו, משווקים את "התנתקותו", אבל שוכחים את מהות תפקידם: לשאול שאלות ולדרוש תשובות.

 

ה"התנתקות" החלה בראיון ליואל מרקוס, נהנית מרוח גבית של דן מרגלית, נשמרת כאתרוג על-ידי אמנון אברמוביץ'. איש מהם ומהדומים להם אפילו לא תוהה, התנתקות ממה? אם ישראל "המנותקת" תמשיך לספק תעסוקה, אנרגיה, תשתיות ושירותים הומניטריים לאויביה, ובמקביל תיאלץ להמשיך להילחם בהם, אזי "ההתנתקות" אינה אלא גירוש יהודים מבתיהם בארצם רק בשל היותם יהודים. אבל זה לא מפריע לפרשנינו להשתמש במטבע הלשון המכובסת. עמיתיהם בתקשורת ה"ממלכתית" - חיים יבין, אריה גולן ודומיהם - נותנים ביטוי לדעותיהם הפוליטיות באמצעי השידור שהועמדו לרשותם על חשבוננו, ושוב ושוב מצמידים את הכינוי "מורדים" או "ימין קיצוני" דווקא למי שנאמן למצעו ולמדינתו.

 

לאורך כל חייו הצבאיים והפוליטיים יצר שרון לעצמו תדמית של אדם חזק, כוחני, דורסני, בולדוזר. ה"חוזק" שלו הופך לעקב אכילס, שרק מגביר את התאבון: של בוש המקפיד איתו – ולא עם אבו-מאזן - על קוצו של יוד, בכל הקשור למלכודת מפת הדרכים; של האירופים, שהאנטישמיות הישנה-החדשה מביאה אותם לדרבן תהליך שסופו פירוק מדינת ישראל; של השמאל הקיצוני, המוחא לו כף ומאשר תקציב - בקולות "האופוזיציה" - ובלבד שיגשים מדיניות שמשמעותה שטחים תמורת טרור; של תקשורת מתקרנפת, המגויסת למענו כל עוד הוא הולך "בתלם".

 

שיחת היום בחוגי התקשורת עוסקת במאמרם המתוקשר של דנקנר את מרגלית ב"מעריב", שעסק בשחיתות השלטונית. ייאמר מיד: גם אם יש כאן מימד של קידום מכירות מצידם, יישר כוח לכותבים על ביקורתם החשובה והמראה שהציבו מול החברה. אבל ראוי לדון גם במה שאין במאמר - השחיתות הגדולה מכולן, שבה מצדדים הכותבים ועיתונם: הכוונה לפשע ה"התנתקות" וכל הנגזר ממנו. האם ראייתם של הכותבים הטהרנים כה סלקטיבית? האם טחו עיניהם מלראות את השחיתות שבגירוש יהודים מבתיהם בארצם רק בגלל היותם יהודים, ואת השקרים והדורסנות המלווים ומשמנים את מנגנון הגירוש?

 

מילים רבות נכתבו על שתיקת הקרנפים לנוכח הפגיעה בדמוקרטיה, וההתעלמות מהבוחרים ומהמצע שלפיו נבחר "המלך"; לנוכח הפגיעה בכבוד האדם ובחירותו, שהיא מאפיין עיקרי של תוכנית הגירוש; לנוכח ההחמרה הצפויה בביטחון כאשר תתממשנה תחזיותיהם המקצועיות של הרמטכ"ל וראש השב"כ, שסולקו משום שמילאו את תפקידם בנאמנות; לנוכח ערעור ההישג העיקרי של השלום עם מצרים - פירוז סיני - והקרבתו למולך "ההתנתקות". אבל הקרנפים ממשיכים בשתיקתם.

 

מעט מדי נכתב על שתיקת הקרנפים לנוכח הפגיעה בכלכלה ובחברה, הנובעת מהקצאת מיליארדים רבים - תחילה לגדר "הביטחון", שתכליתה החזרת ישראל לגבולות אושוויץ; בהמשך ל"התנתקות", המחייבת השקעות עתק בפליטים היהודים ששרון יוצר במו ידיו, ובביצור אשקלון ויישובי קו העימות לאורך גבול "השלום"; ואחר כך בהמשך הלחימה ברשות הטרור הפלסטינית, אם כי בתנאים קשים יותר, שיתבעו קורבנות רבים יותר.

 

איש מהקרנפים לא נענה לאתגר ולא בדק את עלותה הכלכלית האמיתית של "ההתנתקות". הם מאמצים ללא בדיקה את המספרים הרשמיים - כ-6 מיליארד שקלים - אף ששוב ושוב מתברר שתכנון רציני טרם נעשה, והעלויות תהיינה גבוהות בהרבה - כ-6 מיליארד דולר. האם מישהו מבין חמישים העיתונאים הרצים לפניו טרח להסביר לאזרחי ישראל, שעדיין מצדדים ב"התנתקות", כמה יותר מסים ייאלצו לשלם, כמה פחות שירותי בריאות ורווחה יקבלו, וכיצד התוכנית הכלכלית, שנותנת פירות ראשונים, תוקרב אף היא על מזבח "ההתנתקות"? שקט, מתנתקים.

 

ד"ר רון בריימן, יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים