"בשביל המשטרה, העולים הם אזרחים סוג ב'"

"צילמו אותנו, לקחו עדות, ואחרי שסיימו שלחו אותנו הביתה. היינו בשוק, בטראומה וביקשנו שייקחו אותנו הביתה - אבל השוטרים אמרו שהם לא יכולים. אפילו לא נתנו לנו להתקשר להורים, ולא לכולנו היו שיחות יוצאות בפלאפון. נאלצנו ללכת ברגל מתחת המשטרה בראשון עד לרמת גן. ידענו שפואד במצב קשה, כולנו היינו מלוכלכים, החולצות קרועות, חלקנו היינו עם דם, הלכנו בכביש מהיר ברגל חמש שעות. הגענו בבוקר הביתה, מחמש בבוקר עד עשר רק הלכנו. אצלי כל הרגליים היו יבלות, והיו גם בנות על עקבים שהן בכלל כמעט נפלו".

כך סיפר ל-ynet ואסילי (שם בדוי), אחד מחבריו של פואד מליקוב בן ה-16, שנרצח לפני כשלושה שבועות במועדון "אמנזיה" בראשל"צ, על היחס שקיבלו מהמשטרה. עמותת "צדק לעולים" הגישה שלשום (ב') תלונה למח"ש בגין יחס לקוי לבני נוער עולים חדשים.

בשיחה עם כתבת ynet במועדון הנוער "בית צ'כנוב" של עיריית רמת גן, שם נוהגים בני הנוער להתאסף, סיפרו שמונה מחבריו של מליקוב על שאירע

באותו ערב, שבו ראו איך נרצח חברם הטוב מול עיניהם.

בעברית ורוסית הם שוטחים טענות קשות כלפי המשטרה, שנהגה בהם לדבריהם כאזרחים סוג ב', ועל המאבטחים במועדון, שיכלו לטענתם למנוע את הרצח.

הנערים חשים, שאם הם היו "צברים", הם היו זוכים ליחס טוב יותר מצד כל הגורמים: "תמיד חושבים שעולים חדשים הם אלימים ויש סטיגמה שלא עוזבת אותנו. מכלילים את כולנו ותמיד מזלזלים בנו. צברים היו ישר הולכים לעורך דין, אבל יודעים שאנחנו לא מתלוננים ומנצלים את המצב. רובנו רוצים להתגייס לקרבי, להגן על המדינה שלנו, לסכן את החיים שלנו. אבל אחרי שמקבלים יחס כזה, זה מוציא את כל החשק".

החברים בחרו לא להיחשף בשמם האמיתי ולכן מרבית השמות בכתבה בדויים. זאת, בגלל שלטענתם הם מפחדים מהמשטרה, מהרוצח של מליקוב ואף מהתקשורת, "שתמיד כותבת עלינו פרטים לא נכונים".

"אחרי הרצח כתבו בעיתונים שהמריבה החלה בגלל שהתחילו עם אחת הבנות שהיתה איתנו. כתבו אחת מהכנופייה", טוען ואסילי בן ה-16, "אנחנו לא כנופייה ולא מאפיה רוסית, אנחנו רק בני נוער שרצו לצאת לבלות קצת. אם היינו חושבים שדבר כזה יכול לקרות, אף פעם לא היינו באים".

ואסילי, שקיבל מכה בראש במהלך התגרה, מתקשה לסלוח לשוטרים בתחנת המשטרה בראשון לציון, על היחס שהפגינו כלפיו באותו ערב: "היינו כולנו בטראומה. ראינו חבר טוב מת - אבל למשטרה זה לא הזיז. לקחו את כל מי שהיה באזור הרצח לתחנה. פשוט הושיבו אותנו במכוניות בלי לשאול אם הכול בסדר. אני לא הרגשתי טוב, כי קיבלתי מכה רצינית בראש וירד לי דם. אמרתי את זה לשוטרים אבל לא היה אכפת להם".

"המאבטחים הוציאו אותנו החוצה"

עם הרבה עצב בעיניים, שיחזרו החברים את אותו לילה נורא בו איבדו את חברם: "רקדנו, שתינו ובילינו. ואז מישהו דחף את החבר שלנו על החבר'ה שדקרו בסוף את פואד. אותו אחד שנדחף אמר לחבר'ה שלנו, תגיד סליחה, אבל הוא אמר לו 'זה לא אני הייתי, למה שאני יגיד סליחה'. אז הם אמרו, בוא נצא נדבר בחוץ ואז כבר התחלנו לריב בתוך המועדון. המאבטחים הוציאו אותנו החוצה כאילו זה כבר לא הבעיה שלהם.

"היינו בחוץ, כמעט השלמנו עם החבורה השנייה שהיו בני אותו גיל כמונו, ואז אחד מהם התקשר לאח שלו, שבא עם מכונית שנראית כמו מיניבוס וממנה יצאו בערך עשרה בוכרים. הם היו גדולים יותר מאיתנו התנפלו עלינו. על כל אחד מאיתנו היו איזה שלושה או ארבעה, שהרביצו לנו. פואד וזורה היו אלה שרצו לדבר ועמדו ליד אותו ילד שהתקשר - ובגלל זה הם נדקרו".