חוקת האיחוד האירופי – שאלות ותשובות
מהי חוקת האיחוד האירופי ומה מטרתה, למה רוב הצרפתים כה מתנגדים לה, האם היא בכל זאת יכולה לשרוד את משאל העם ומה יקרה אם כצפוי היוזמה לאשרר אותה תיכשל? מה יקרה לשיראק, מה יקרה לאיחוד האירופי וגם: איך זה ישפיע עלינו?
מהי החוקה ומה מטרתה?
החוקה היא פרי מאמצים של כ-400 מחוקקים אירופיים, שעמלו במשך כשנתיים בניצוחו של נשיאה לשעבר של צרפת ואלרי ז'יסקר-ד'אסטן על ניסוח מסמך מכונן לאיחוד האירופי.
המטרה העיקרית היא לייעל את תהליכי קבלת ההחלטות באיחוד, שהביורוקטיה היא אבן ריחיים לצווארו. דוגמא: אם עד עכשיו כל החלטה של מוסדות האיחוד דרשה אישור או דחיה פה אחד מצד המדינות החברות, כעת תקבע החוקה שהחלטות מסויימות יכולות לעבור גם באמצעות רוב אחר, נוקשה פחות.
החוקה שואפת גם לייעל את התנהלות האיחוד, בין השאר על ידי ביטול הנשיאות התורנית שעוברת בין המדינות מדי חצי שנה ומינוי נשיא קבוע, כמו גם מינוי של שר חוץ לאיחוד, כדי שידבר בקול ברור ויעביר מסר מגובש בסוגיות בינלאומיות.
החוקה מגדירה את קווי היסוד של האיחוד, את אופן פעילותו, את הקשרים בין המדינות ואת חלוקת הסמכויות בין ההנהגה בבריסל ובין הממשלות בבירות השונות. הצורך בחוקה נולד לאחר שבהנהגת האיחוד הבינו ששלל האמנות וההסכמים שעליהם התבסס האיחוד כשהיה מורכב מ-15 חברות אינם מתאימים עוד לאיחוד מורחב בן 25 מדינות, ששואף להתרחב עוד בעתיד, ושיש צורך במסמך כוללני ומפורט.
כדי שהחוקה תיכנס לתוקף צריכות כל המדינות לאשרר אותה עד אוקטובר 2006. עד כה אישררו אותה תשע מדינות: ליטא, סלובקיה, סלובניה, הונגריה, איטליה, יוון, אוסטריה, גרמניה (בסוף השבוע האחרון) וספרד, שהייתה המדינה היחידה עד כה שאישררה את החוקה במשאל עם. האחרות עשו זאת בהצבעה בפרלמנט.
אז למה החוקה עומדת למשאל עם בצרפת?
שיראק רק הכניס עצמו לצרות כשהחליט להעמיד את אישרור החוקה בצרפת למשאל עם. הוא יכול היה לאשרר את החוקה בהצבעה בפרלמנט וכנראה שהיה מצליח.
פרשנים סבורים ששיראק היה מונע משילוב של חזון ועורמה פוליטית. הוא רצה ליישב את המחלוקת בין האיחוד לתושביו, ורצה שצרפת תצטייר כדוגמה ומופת לשאר החברות. אבל הוא גם ידע שמדובר בנושא שנוי במחלוקת ושהוא נמצא בעמדת נחיתות פוליטית בארצו מזה זמן מה. לכן הוא קיווה לרכוב על רוח האירופיות הצרפתית ולשקם באמצעות אישרור החוקה את מעמדו לקראת התמודדות לכהונה שלישית ב-2007.
רבים בצרפת, בעיקר במגזר העסקי, כועסים עליו כעת על ההימור הגדול שלקח, שיעלה להם בהפסד השקעות.
מי תומך בחוקה בצרפת?
הממשלה הימנית-שמרנית בצרפת בראשות שיראק, ורוב אנשי מפלגתו, וכן הנהגת האופוזיציה הסוציאליסטית (למרות שגם שם יש כמה "מורדים" ובראשם מס' 2 במפלגה, ראש הממשלה לשעבר לורן פביוס).
מי מתנגד לחוקה בצרפת ולמה?
ההתנגדות לחוקה בצרפת גיבשה קואליציה מכל רחבי הקשת הפוליטית הצרפתית: מנהיג הימין הקיצוני ז'אן מארי לה-פן, מנהיג האנטי-גלובליזציה הכפרי ז'וסה בובה, מנהיגי האיגודים המקצועיים החזקים של צרפת וחלק מהסוציאליסטים.
השמאל טוען כי החוקה היא מזימה אנגלו-סקסית שרוצה להפוך את האיחוד לאולטרה-ליברלי, שהכסף – ולא החזון האירופי והאחריות החברתית - זורם בעורקיו. הם גם חוששים שהחוקה מחלישה את צרפת באיחוד ומעניקה על חשבונה כוח רב יותר למדינות האחרות, ותשלול ממנה את הכוח להתנגד לרפורמות חקלאיות למשל, שנועדו להיטיב עם הכלכלות החלשות של החברות ממזרח אירופה. (שיראק, אגב, אמר בדיוק ההיפך: ש"לא" צרפתי הוא שיחליש את צרפת באיחוד - ובעולם).
המגזר העסקי, שנוטה ימינה, והאיגודים המקצועיים חוששים שהחוקה רק תגביר את מעבר ההשקעות לאסיה או מזרח אירופה, שם עלויות הייצור נמוכות.
הימין הקיצוני סבורים שהחוקה היא מזימה שנועדה להבטיח את צירוף טורקיה לאיחוד – מהלך שהממשלה הצרפתית תומכת בו אך הציבור אינו רואה בעין יפה.
אם הממשלה עמדה מאחורי החוקה, איך הצליח מחנה ה"לא" לגרוף הצלחה כה גדולה?
מפני שמשאלי-עם (כמו בחירות מקומיות) הופכים לרוב מניסיון ברור ענייני של סוגיה בוערת למבחן פופולריות של הממשלה – כלומר למסע נקמה בשלטון. לציבור הצרפתי יש ממילא בטן מלאה על שיראק על רקע הצמיחה הכלכלית המדשדשת והאבטלה המתמשכת. בבחירות הקודמות סוציאליסטים רבים נאלצו לתמוך בו משום שהיריב שהתמודד מולו היה לה-פן. משאל העם הזה הוא הזדמנות מצויינת עבורם לשחרר מעט קיטור.
אבל סיבה חשובה נוספת היא שהציבור פשוט אינו מבין כלל מה רוצים ממנו, ולמה החוקה הזו טובה בשבילו. הממשלה הצרפתית ניסתה לתקן את המעוות ושלחה בדואר 46 מיליון עותקים של החוקה הישר לתיבות הדואר של כל בעלי זכות הבחירה. מעטים קראו אותה וסקרים הראו שאחרי המשלוח ההתנגדות לחוקה רק התגברה.
פרשנים ציינו שהלשון המשפטית המפתולת של הטקסט, והעובדה שההתנגדות לחוקה כה מפולגת (הסוציאליסטים חלקם בעד וחלקם נגד; הימין בעד אבל הימין הקיצוני נגד וכן הלאה) - רק בילבלה את הציבור והוא לא התמקד בטקסט אלא בקונטקסט – האם אני רוצה לעזור לשיראק או לא?
ואם במפתיע יהיה ניצחון לתומכי החוקה?
הסקרים מורים על פער של 6-8 אחוז למתנגדים אולם יש כ-5 אחוז שטרם החליטו - כך שזה לא דימיוני. אם זה יקרה, שיראק יגרוף לעצמו ניצחון מזהיר וצרפת תצטייר כמצילה של אירופה – בדיוק כמו שהוא רצה. אבל רוב הסיכויים שהחוקה תיפול בהמשך הדרך – במשאל בהולנד ביום רביעי, בדנמרק בספטמבר בבריטניה במאי 2006 או בצ'כיה חודש לאחר מכן.
מה ההשלכות של ניצחון למתנגדי החוקה בצרפת?
הנשיא התורן של האיחוד האירופי, ראש ממשלת לוכסמבורג, כינה מצב שכזה "אסון"; ראש נציבות האיחוד לשעבר רומנו פרודי אמר כי כישלון אישרור החוקה בצרפת עלולה אפילו להביא להתמוטטות האיחוד.
זה מעט מוגזם - אבל לא מופרך. האיחוד האירופי ימשיך להתקיים, כמובן, אבל יספוג זעזוע קשה שיכניס אותו לתקופה של בילבול וקיפאון מדיני וכלכלי. פרשנים סבורים שגם האירו יספוג זעזוע ותקופה של אי-ודאות ובוודאי הדחיה של החוקה תגרום להתחזקות כוחם של אלה השואפים לראות מודל שונה של אירופה – שהחוטים המאחדים אותה דקים ורופפים יותר.
בצרפת - יוקרתו של הנשיא שיראק תספוג מכה אנושה, כזו שתטיל בספק התמודדות שלו בבחירות לנשיאות ב-2007. אבל עוד הרבה קודם לכן, בניסיון לשקם מעט את כוחו הפוליטי, הוא יפטר בוודאי את ראש הממשלה הלא פופולרי שלו, ז'אן פייר ראפרן, ויחליף אותו במישהו אהוד יותר.
זו תהיה גם פגיעה קשה במעמדה הבינלאומי של צרפת, שדוחה כעת את החוקה של האיחוד שהיא אחת מהמדינות המייסדות שלו.
האם גם אחרי כישלון החוקה המדינות האחרות ימשיכו בתהליך האישרור?
זה תלוי בשיראק. אם הוא יכריז ביום ראשון בערב שהחוקה מתה, אפשר שהליך האישרור המתוכנן במדינות האחרות יוקפא. קרוב לוודאי שהולנד, שהולכת למשאל עם ביום רביעי, בכל זאת תצביע. אם גם שם יהיה רוב למתנגדים – וזה מה שצפוי – זה באמת הסוף של החוקה, לפחות בינתיים.
אם שיראק יקרה למדינות האחרות להמשיך בתהליך האישרור, אפשר שבעתיד יהיה ניסוח מחודש של הטקסט ומשאל נוסף, או שהצרפתים יחליטו לאשרר את החוקה בפרלמנט.
בכל מקרה, יהיה זה מבחן גם עבור בריטניה, שמקבלת את נשיאות האיחוד ביוני. טוני בלייר היה רוצה לראות "כן" במשאל בריטי אבל הוא יודע שהציבור שלו ממש לא סובל את האירופים. השאלה היא איך דווקא הוא, עם כל כך הרבה התנגדות מבית, יצליח להקים את האיחוד מהרצפה.
איך זה ישפיע עלינו?
זו שאלה שגובלת בספקולציה אבל אפשר להמר בבטחה שאיחוד אירופי מבולבל ומפולג, ששרוי באי-ודאות, שהליך קבלת ההחלטות שלו קפוא ושאינו מדבר בקול אחד וברור, לא יוכל להתבלט בכשחקן משמעותי בזירה הבינלאומית נוכח משברים כמו התגרענות איראן, האיום של צפון קוריאה, המלחמה בעיראק, הרעב והמלחמות באפריקה והסכסוך הישראלי-פלסטיני שנכנס בקרוב לשלב גורלי כידוע.
הנשיא שיראק. הכניס עצמו לצרות?
צילום: איי אף פי
התעמולה
צילום: איי פי
רוב קטן למתנגדים בסקרים
צילום: רויטרס
מומלצים
