שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    פעמיים כי טוב

    האלבום החדש והכפול של ה"אילז" אמנם מרושל בחלקו, אבל עדיין מדובר ברוקנ'רול הכי משובח שיש בשטח

    ארבע שנים לאחר שהפציע בשמי המוזיקה האמריקנית שיחרר ב-1996 מארק אוליבר אוורט, האיש הידוע בשם E, את אחד האלבומים החשובים, הבועטים והמשובחים ביותר בתולדות הרוק. Beautiful Freak, אלבום הבכורה של הלהקה שהרכיב לעצמו, ה"אילז", היה יריקה מלאת ארס בפניה של ארצות-הברית של עידן קלינטון. לכאורה זה היה מסע אישי ופרטי של E בהתמודדות עם השדים שרדפו אותו, אבל מבלי משים הוא הצליח, בדיוק כמו קורט קוביין כמה שנים לפניו, לבטא קול של דור שלם, מאוכזב, רדוף, מסומם ומדוכא עד עפר.

     

    שנתיים אחר כך הוציאו ה"אילז" מאסטרפיס נוסף. הרוק הפרוע והסוער של האלבום הראשון פינה את מקומו למלנכוליה מחוררת נפש. Electro-shock Blues, בו התמודד E עם התאבדות אחותו ומות אמו, היה ונשאר אחד האלבומים הקשים והמורכבים ביותר שאני מכיר להאזנה. צלילה לתוכו מהווה קפיצה לתהומות של עצב, ייאוש ופחדים, שקשה להיחלץ ממנה.

     

    אחרי שתי יצירות המופת האלה החל E להתברבר קצת. הוא לא הפסיק לעבוד ולכתוב שירים בקצב מטורף למדי, אבל בפרוייקטים הבאים שלו נדמה היה שהמאמץ האדיר שהשקיע באלבומים הראשונים גבה את מחירו. לא שהוא הפסיק לכתוב שירים נפלאים, אבל העוצמה החד-פעמית שהיתה לו בתחילת הדרך הפכה לסוג של הפגנת גאונות נינוחה ועצלה משהו, לא תמיד ממוקדת.

     

    הרוח הזו מאפיינת גם את אלבומו החדש והכפול, BLINKING LIGHTS AND OTHER REVELATIONS. לא פחות מ-33 שירים נכללים בו, מה שהופך את העומס לקשה לעיכול. האלבום הכפול אינו משתווה להישגים המופלאים של E בשני האלבומים הראשונים, אבל הוא כולל מספר אדיר של שירים קסומים ונפלאים.

     

    זמן קסם

     

    אחרי מותו של אליוט סמית, נשאר E לצידו של בק האמן החשוב ביותר שפועל כיום בארה"ב. כמו שני עמיתיו, ל-E שליטה אדירה במגוון עצום של סגנונות מוזיקליים, אותם הוא מתיך לעולמו הייחודי, שמורכב מנבירה בלתי פוסקת בסיוטים, זוועות וחולשות, כשרק לעתים מפציעה מתוכם קרן אור. אבל אצל E כמעט תמיד יש איזה ניצוץ של אירוניה, של חיוך, של קסם - שמלווה את הדכאון הקיומי שלו.

     

    בניגוד לאלבום הראשון הזועם ולאלבום השני הקודר, E מתבסס כיום בעיקר על מלודיות זהובות-מתוקות, שכובשות את האוזניים מייד. יש לו את הטאץ' הנדיר הזה, שהופך גם את הרגעים הבינוניים שלו לכאלה ששווה להאזין להם. E אינו מקפיד באלבום הכפול על הגימור, וחלקים ממנו נשמעים כאילו נשארו בשלב הסקיצה. במידה רבה, ההאזנה לאלבום הכפול נדמית לעתים כקפיצה לאולפן הביתי של E, שם הוא טורח ועמל על רעיונות חדשים, ויש בכך משהו יפה דווקא, סוג של הצעת ידידות מצידו של E למאזיניו.

     

    לאוהביו של E - זהו אלבום חובה. יש לדגום אותו באיטיות, שיר פה שיר שם, להתרגל, למצוא את הפייבוריטים ולהקשיב להם שוב ושוב. E מספק פה שיר לכל עת: להתאהבות, לפרידה, לתקווה, לאכזבה, לחיים ולמוות. הוא מצייר את חייו במכחול עדין, והתמונה שנשקפת מהבהבת היישר אל הקרביים, ומאירה אותם באור כתום נוגה.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עטיפת האלבום
    אלבום כפול. חפשו את הפייבוריטים
    עטיפת האלבום
    לאתר ההטבות
    מומלצים