שתף קטע נבחר

איך שופטים רמטכ"ל?

משה (בוגי) יעלון לא רצה להיות פוליטיקאי, אבל הוא שימש בתפקיד פוליטי מאוד. התבטאויותיו בימים האחרונים מוכיחות כי הוא ממשיך לראות את את עצמו כמי שתפקידו לא רק לפקד על הצבא, אלא גם להכשיר את הלבבות למאבק המתמשך, שהוא בעיניו מהותה של הציונות

התבטאויותיו של בוגי יעלון ערב סיום תפקידו ביחס לרמת הגולן והעתיד לאחר ההינתקות, משקפות היטב הן את תפיסת עולמו לגבי המצב במזרח התיכון והן את תפיסתו את תפקיד הרמטכ"ל. יעלון, שהיה האיש המרכזי שניסח עברנו את הראייה לפיה מה שאירע פה בספטמבר 2000 היה השלב השני של מלחמת העצמאות, מאבק טרור יזום ומאורגן למטרה מדינית, ממשיך לראות את הדברים כך גם היום, כשהרשות הפלסטינית היא צל מפורק מתוכן. את הרמטכ"ל הוא ממשיך לראות כמי שתפקידו לא רק לפקד על הצבא, אלא גם להכשיר את הלבבות למאבק המתמשך, שהוא בעיניו מהותה של הציונות.

 

מעבר לוויכוח על תוכן הדברים, האמירות של יעלון, במיוחד כשהן באות על רקע אי-הארכת כהונתו, משקפות את הבעייה המשמעותית ביותר בה נתקל במהלך שלוש שנות כהונתו. עד תפקיד סגן הרמטכ"ל ועד בכלל, קציני הצבא הם אנשי מקצוע בלבד. אפילו אם הם מתבטאים בפומבי, הם נתפסים אך ורק במובן של מי שעושים את עבודתם – ובעבודה הזו רוב הציבור אינו מבין ואינו רוצה להבין. יש לנו, באופן בלתי נמנע, צורך עז לחשוב שהצבא בסדר, כי הוא מגן עלינו מפני האיום הקיומי הסובב אותנו. אנחנו מתגוללים עליו במקרים שבהם נדמה שהוא מטייח או נכשל, אבל גם ההתגוללות הזו באה מאותו מקום של אמונה, לפיה רוב מה שקורה בצבא, רוב הזמן, קורה כמו שצריך.

 

ואז הופך הקצין לרמטכ"ל, ובבת אחת – אחרי עשרות שנים במדים, שלא הכשירו אותו למצב הזה כלל – הוא מחזיק באחד משני התפקידים הפוליטיים החשובים ביותר במדינת ישראל. מה פתאום פוליטי, אתם שואלים? מי שאנחנו רצים אליו כדי לדעת אם הסדר ברמת הגולן או נסיגה חד-צדדית הם מהלך טוב או רע, הוא בהגדרה פוליטיקאי; מי שמנהל את המערכת השואבת אליה מכוח חוק את רוב האזרחים הישראלים בני ה-18, ומפעילה אותם בתנאי מערכה סבוכים ושנויים במחלוקת, הוא בהגדרה פוליטיקאי; מי שהגוף שהוא עומד בראשו מאבטח מאחזים לא חוקיים, מפנה יישובים בכוח וכובש את הקסבה של שכם הוא בהכרח פוליטיקאי, ירצה או לא ירצה.

 

יעלון לא רצה. בעיני עצמו, בוגי היה תמיד פקיד ציבור נאמן וחסר פניות, שאמר את דעתו בכל פעם ששאלו אותו. העולם מסביב עשה לא אחת בדברים האלה שימוש ציני ומלא ספינים, ופגע לא רק בו עצמו אלא גם בצה"ל ובמדינת ישראל. העמדה הזו זכתה לשבחים רבים, במיוחד משום שבישראל כל מעשה של פוליטיקאי מוצהר נחשד מראש בהטייה ואינטרסים, ואילו המערכת המקצועית נתפסת כישרה. בפועל, היא גרמה ליעלון קשיים במילוי תפקידו.

 

בשלוש השנים בהן כיהן יעלון כרמטכ"ל זכה צה"ל, יחד עם השב"כ, בהישגים טקטיים מרשימים בלחימה בטרור. במקביל, גרמו דווקא ההישגים האלה לרבים

 לפקפק בתועלתה ארוכת הטווח של הטקטיקה. המלחמות שצה"ל נתון בהן הן פוליטיות ושנויות במחלוקת; המשימות שהוא ממלא משיקות לתחומים מסובכים, שאין בהם הסכמה. בתנאים האלה, מה שעשה יעלון בתחום המבצעי ובבניית הכוח – תחומים שבהם הציבור אינו מתעניין לעומק, בין השאר משום שהוא רוצה להניח שהכל טוב – מחוויר בזכרון ליד הפן הציבורי של הצהרותיו ומעשיו.

 

צה"ל המשיך להתקדם במהלך כהונתו בכיוונים שבהם נגזר עליו להתקדם: הוא צבא מקצועי יותר, טכנולוגי יותר, מתרחק מיום ליום ממודל צבא העם שהגה בן-גוריון. הוא צבא שחלק קטן והולך של הציבור הישראלי משרת בו בסדיר ומילואים, וקציניו כבר תופסים את עצמם במונחים של אנשי קריירה. כל זה בלתי נמנע, ולזכותו של יעלון ייאמר שהספינה שטה בימיו באותו כיוון ללא זעזועים של ממש. את ההתמודדות עם ההשלכות של המגמות האלה נצטרך לעשות במגרש אחר, זה של הזהות האזרחית בישראל, שבו עוד לא התחלנו לשחק.

 

כל זה לא ישתנה במהלך כהונתו של דן חלוץ. להיפך: הדברים שחלוץ רוצה לעשות, שחלקם הלא קטן משלימים ומחזקים מגמות שהחלו בימי יעלון וגם לפניו, מושכים עוד יותר באותו כיוון. במובן הזה, זהותו של הרמטכ"ל משנה פחות ממה שחושבים: צה"ל הוא ספינה כל כך גדולה, כל כך כבדה, שקברניט כזה או אחר אינו מחולל בה מהפכות. התדמית של כהונת חלוץ תיקבע, יש להניח, דווקא בפן הציבורי שלה. כמי שמיטיב להסיק מסקנות, יש להניח שינסה להימנע מחלק מהמכשולים שהיקשו על יעלון.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אורן אגמון
עפר שלח
צילום: אורן אגמון
צילום: איי אף פי
בוגי. פורש ויורה
צילום: איי אף פי
מומלצים