איפה הם היום - בילי תומפסון
שחקנה לשעבר של הפועל ירושלים התקרב לדת ופצח בקריירה חדשה: אב כנסיית ג'יזס פיפל בפלורידה והכומר של מיאמי היט. תומפסון: "אולי אארגן איזה משחק בעתיד עם ירושלים, אביא איתי את שאקיל ואז נוכל אפילו לנצח את מכבי"
דווקא בעיר הקודש, דווקא במדי קבוצת הכדורסל המזוהה הירושלמית, המזוהה יותר מכולן עם הציונות הדתית, ממשיך להדהד שמו של בילי תומפסון, אפילו היום - שמונה שנים אחרי שעזב את ישראל. למה דווקא? מכיוון ש"כומר" הוא אינו רק בגדר כינוי מבחינת תומפסון בן ה-42. מזה שנים לא מעטות, משמש שחקן הכדורסל המעולה כאב כנסיית 'ג'יזס פיפל פרוקליים אינטרנשיונל' בעיר בוקה ראטון שבפלורידה. ואולי בעצם אין להתפלא על כך. כששומעים את תומפסון מדבר, ניכרת האהבה הגדולה שלו לירושלים, ישראל וליהדות ואלה הפכו למוטיבים מרכזיים בפעילות הכנסייה בראשה הוא עומד.
"ככומר בכיר, אני מנהל טקסים בקהילה שלי, הולך לבתי חולים ומתפלל עבור חולים, וכמובן עורך וידויים" מספר תומפסון בשיחה עם ynet. "בכנסייה שלנו אנו גם חוגגים את השבת. אני משקיע הרבה בחקירה ולמידה של השורשים היהודיים של הדת שלנו - הנצרות. יש גם הרבה יהודים שמגיעים לאירועים האלה ואנו שרים ביחד בעברית".
תומפסון. נאה דורש, נאה מקיים (צילום באדיבות כנסיית jpproclaim)
למרות שהכמורה, הפכה למקצוע עבור תומפסון, הוא לא מוכן לזנוח עדיין את עולם הכדורסל. למרות שהוא נקשר אליו בדרך שונה לגמרי. תומפסון, שנמנה על קבוצת האקספנשן של מיאמי היט בין השנים 88-91, שומר עדיין אמונים לקבוצה ומשמש ככומר שלה. "אני עורך תפילות עם השחקנים לפני המשחקים. התפללתי שייקחו את האליפות השנה, אך זה לא עזר הפעם" מספר תומפסון. "זה נהדר להיות ליד שחקנים כמו שאקיל או'ניל ודוויין ווייד. רק לראות אותם משחקים ומגיעים להישגים כאלה, גורם להתרגשות רבה".
גם היום רואה תומפסון את ירושלים כציון דרך משמעותי בקריירה הנוכחית שלו, אך הוא התחיל אותה הרבה לפני, עוד בימיו באוניברסיטת לואיוויל, איתה זכה באליפות ה-NCAA ב-1986 (ביחד עם מילטון ואגנר). זה קרה לטענתו בהוראת האל עצמו. "המהפך בחיי קרה ב-1985. הייתי שותה הרבה, יוצא למסיבות ומרבה לחטוא. התנתקתי מהחינוך הנוצרי שנתנו לי הוריי. ואז לפתע, היתה לי התגלות והבנתי שאלוהים רוצה שאחזור לדרך הנכונה - דרך הדת. הפסקתי עם החטאים והתמקדתי בלימודי הדת ובכדורסל".
- דת וכדורסל. הם לא התנגשו אף פעם?
"השניים מעולם לא עמדו בסתירה. להיפך, האמונה נתנה לי ביטחון. אפילו בימים קשים, ידעתי שאלוהים עוזר לי, גם על המגרש ושהכל אפשרי בזכותו".
למרות שלטענתו, מעולם לא נתקל בקונפליקט בין שתי אהבותיו, תומפסון בחר להתמקד בלימודי הדת, אחרי ששוחרר ב-1991 מגולדן סטייט ווריורס קבוצתו האחרונה ב-NBA - שלוש שנים לפני בואו ארצה. "התחלתי ללמוד להיות כומר כשנתיים לפני שהגעתי לירושלים, ואז עשיתי הפסקה. אחרי שעזבתי את ישראל ופרשתי מכדורסל המשכתי ללמוד כשלוש שנים נוספות. נכנסתי לפעילות בכנסייה וכעבור שנים ספורות הפכתי להיות כומר".
התומפסונים. משפחה ישראלית טיפוסית? (צילום באדיבות jpproclaim)
תומפסון הוא איש מאמין ואדוק לדתו ולמרות זאת, ב-1994 הפסיק כאמור את לימודי הדת ויצא לישראל בגיל 31 כדי לחזור ולשחק כדורסל. לטענת תומפסון מדובר בעוד החלטה שנתקבלה בהוראת האל, שהתגלה אליו בשנית ופקד עליו לשוב למגרשים. העובדה שהזדמן לו לעשות זאת בישראל היא בגדר נס מבחינתו.
"כשהפסקתי לשחק כדורסל והתחלתי בלימודי בכנסייה, היתה לי התגלות נוספת - אלוהים אמר לי שעלי לחזור לשחק כדורסל עוד כמה שנים. אמרתי לסוכן שלי שייבדוק אפשרויות מעבר לים וזה היה כמו נס, כי הקבוצות היחידות שהיו מעוניינות בי היו מישראל. בהתחלה פנו אלי גליל עליון והפועל תל אביב. רציתי לשחק עם ואגנר באוסישקין, אך ביקשתי שהות למחשבה והם החתימו את באק ג'ונסון בינתיים.
"באורח פלא, הקבוצה הבאה שפנתה היתה ירושלים וקפצתי מיד על ההזדמנות, הלכתי לשם והתקרבתי לישו. זו כנראה היתה התערבות שמימית. זה היה כמו חלום בשבילי, ללכת לארץ כל כך יפה. ממש כמו שכתוב בתנ"ך ובברית החדשה. גם החששות שלי מפיגועים התבדו. יותר בטוח בירושלים בלילה מאשר בערים בארצות הברית. אני זוכר שאשתי (סינתיה, שותפה מלאה לפעילותו בכנסייה) ובתי יצאו לריצה בשעות הלילה ועכשיו זה לא ממש מומלץ לעשות זאת במקום מגורינו הנוכחי".
מלבד המשמעויות הרגשיות של המסע לארץ הקודש, איך התרשמת מהכדורסל בישראל. "האוהדים אוהבים כדורסל ומבינים את המשחק וזה מה שעושה את הקבוצות הישראליות להכי טובות בעולם מחוץ לארצות הברית. זה מדהים שמכבי תל אביב זכתה פעמיים ברציפות ביורוליג והפועל ירושלים עשתה זאת בגביע יול"ב. זה מוכיח את התמיכה של אלוהים בהן".
את החדשות על החיבור בין מאמנו בירושלים פיני גרשון לדת, מקבל תומפסון בברכה. "אני שמח לשמוע שגם פיני מצא את האלוהים. הוא תמיד היה מדבר הרבה ומתבדח ואני אוהב אותו מאוד. אני אוהב גם את דורון שפע ועדי גורדון - אני חושב שאלוהים חיבר ביננו ועשה אותנו לקבוצה מנצחת. כך למשל, אני זוכר בבהירות איך ניצחנו פעמיים את מכבי ת"א בגמר ובמיוחד את הקליעה הנהדרת של גורדון בשנייה האחרונה".
"כך היינו עושים תמיד" משחזר תומפסון, "מפנים לגורדון את הדרך כדי שייקלע את הסלים המכריעים. הוא היה השחקן הכי טוב ששיחק איתי בישראל. ראדיסאב צ'ורצ'יץ' היה היריב הכי קשה שלי בישראל, כששיחק במכבי - הוא היה קשוח. לצערי, לא הצלחנו להגיע לאן שהיינו צריכים להגיע באירופה. אמנם הגענו לחצי גמר גביע קוראץ', אבל לרוע המזל הפסדנו לקבוצה יוונית. לא רציתי להיעצר שם וחשבתי שיכולנו לזכות בגביע".
בניגוד לשחקנים רבים שמתוודאים על אהבתם לישראל ולא ממש חוזרים לכאן, אצל תומפסון מטבע הדברים, וידוי הוא דבר מחייב. הוא אוהב את ישראל בכל מאודו ואף ישוב לכאן בחודש נובמבר עם כמה מחברי הקהילה שלו בבוקה ראטון, ל"ביקור שורשים" בארץ הקודש. בעזרת השם, הוא גם יערוך ב-15 בנובמר אירוע המוני באולם הכדורסל במלחה - כינוס אמנון יצחק סטייל.
הכומר תומפסון. מוכן לשיר בשבילכם (צילום באדיבות jpproclaim)
"אני מתגעגע לישראל כל כך ומתגעגע לאוהדים" אומר תומפסון. "אני רוצה שהם יבואו בהמוניהם לכנס - אירוע הצדעה לישראל. אנו נחגוג את קיומה של המדינה ונתפלל עבורה. תהיה מוזיקה ושירה. היי...מי שיבוא ישמע אפילו אותי שר. אני כל כך רוצה לדבר על האהבה שלי לישראל. זה מרכז העולם בשבילי. זה הבסיס להכל. אני הייתי רוצה להקים בישראל סניף של הכנסייה שלי ולעזור להאכיל את הרעבים".
- נראה שאתה יותר ציוני מכל ישראלי טיפוסי?
"הייתי רוצה להיות ישראלי ומקווה שיום יבוא ויאפשרו לי לעשות כן. תגיד לכנסת שאני שגריר נהדר למדינה ומגיעה לי אזרחות. אני מקווה שזה אפשרי למרות בניסיון העבר. הדרך בה התייחסו אלי בתקשורת אחרי שפורסם על קבלתי לכנסייה - זה היה הזכרון השלילי היחיד שלי מישראל".
עד נובמבר, הסכים תומפסון להשאיר אותנו עם דרשה נרגשת ומבטיחה לקראת הבאות: "אני מקווה לפגוש בקרוב את כל החברים הטובים שלי מישראל. את פיני גרשון, דני קליין, אורי מנצור ומוריס אוחיון וכמובן עדי גורדון. מקווה שגם אהוד אולמרט, ראש העיר לשעבר שתמך כל כך בקבוצה יגיע, וכמובן האוהדים שתמכו בי כל כך לאורך השנים. הלב שלי יוצא אליהם ואני מתגעגע. שמחתי מאוד כשהם זכו בגביע יול"ב, הם ראויים לו. היי, אני חושב שאוכל להשתלב בקבוצה מחדש, כמאמן, או אפילו כשחקן. אולי אארגן איזה משחק, ואביא איתי את שאקיל. אז נוכל אפילו לנצח את מכבי".
לפנייה לכתב/ת 
