שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    הצל שלי ואני

    יעל בר זוהר, אלי יצפאן, גיא פינס ויגאל שילון לא זזים מטר בלעדיהם. אז איך זה שמעולם לא שמעתם על דנה אדרי, איריס גינדי או גיא וסרמן? נא להכיר: האנשים שמאחורי הטאלנטים

    שמות דנה אדרי, איריס גינדי או גיא וסרמן לא אומרים הרבה לאנשים שלא עובדים בטלוויזיה. אם תשאלו, לעומת זאת, את יעל בר-זוהר, אלי יצפאן, גיא פינס ויגאל שילון, הם יגידו לכם שבלעדיהם הם לא זזים לשום מקום.

     

    במשך שנים דאגו גינדי, וסרמן ואדרי להסתתר מאחורי הקלעים. גם השבוע חששו כל השלושה להתראיין ולהצטלם. כנראה שאחרי שנים לצידם של הטאלנטים הכי גדולים של הבידור הישראלי, מתחיל להיווצר סוג של פראנויה מעיתונאים.

     

    דנה אדרי אומנם לא תאמר את זה, אבל עושה רושם שאם היא תצא חלילה לגימלאות מתעשיית הסלבז (היום עדיין רחוק, היא רק בת 34), עלולים להיעלם איתה מחיינו גם אלי יצפאן ויעל בר-זוהר. כפי שהדברים נראים היום, כל צעד קטן בחייהם של שני הכוכבים עובר דרך מחשב כף היד שהיא מחזיקה.

     

    אדרי היא כיום מפיקת התוכנית של יצפאן והמנהלת הצמודה שלו. עם בר-זוהר נפסק הקשר הניהולי, אבל הקשר החברי נשאר. "היה לי שלב מאוד גדול בחיים", מתוודה אדרי בפניי, "שהיומן שלי היה מחולק לשניים, ליעל וליצפאן. ידעתי כל פרט על החיים שלהם, החל בשיעורי פילאטיס ועד לארוחת צהריים עם אבא, בטור של יעל, וכל תיאום הכי קטן בטור של יצפאן. רק היום אני מבינה שהדף היה אמור להתחלק לשלושה, אבל הוא לא. החיים שלי לא נלקחו בחשבון ביומן האישי שלי", היא אומרת בעצבות מסוימת. "זו הפעם הראשונה שאני קולטת את זה".

     

    "העיניים שלי מתמלאות דמעות של התרגשות כשאני צריכה לדבר על דנה", אומרת בר-זוהר. "היא האחות שלי, החברה הכי טובה שלי, האמא השנייה שלי, הנשמה שלי. להגיד עליה שאני אוהבת אותה, נשמע קטן לעומת כמות הרגש שיש לי אליה. היא היתה המורה שלי ולימדה אותי את כל מה שאני יודעת היום. באיזשהו שלב בחיים כבר נהיינו בן אדם אחד. אנחנו מדברות אותו דבר וקוראות אחת את השנייה כל כך טוב, שזה פשוט מושלם".

     

    אדרי סיימה את לימודיה במכון אבני, והחלה לחלק פליירים של הצגות ילדים. באיזשהו שלב היא הצליחה, בלא מעט חוצפה, לשכנע את מנחם גולן שהיא ולא אחרת תהיה מנהלת ההפקה של הצגת הילדים "עוץ לי גוץ לי". "אמרתי לו שאם הוא לא ייקח אותי הוא מפסיד", היא נזכרת. "הבעיה הקטנה היתה שלא היה לי מושג מה צריך לעשות". נדב סויסה, אחד מעובדי הבמה, נשאר איתה בסתר אחרי החזרות למערך לימודי במה.

     

    אחרי כמה הפקות היא הגיעה למשרדו של המפיק חיים סלוצקי, שם תפגוש לימים את האנשים שישנו את חייה.

     

    ספרי לי על המפגש עם יצפאן.

     

    "הגעתי לעזור לו מאחורי הקלעים בהופעה ביד אליהו. לא נפגשנו קודם מעולם. בלי היכרות רשמית הוא כבר אמר לי מה לעשות, ובמשך כל ההופעה תיזזתי שם מאחורי הקלעים. בסוף הערב הלכנו הביתה. למחרת אני מגיעה למשרד, ואני רואה אותו ממתין לי באוטו שלו. הוא שאל 'את רוצה לעבוד איתי?', ומאז אנחנו ביחד. רק אחרי הצעת העבודה עשינו היכרות נורמלית, ורק אז אמרתי לו את שמי".

     

    עד כמה החיים שלך משולבים בחיים של מי שאת מנהלת?

     

    "אני יכולה להגיד לך שאצל יצפאן אני מרגישה שמקצועית אני מסדרת אותו כל יום, אבל מבחינה אישית אני חבה לו את חיי ואת המתנה הכי גדולה שקיבלתי בזכותו, הבת שלי רוני. ליצפאן מאוד חשובה המשפחה, והוא דאג לי ועודד אותי לקחת פסק זמן ולהביא את רוני לעולם. אני לא חושבת שאנשים מודעים לדאגה ולהתערבות שיש ליצפאן בחיים של העובדים שלו. אני יכולה לומר שאצלי הוא מעורב בכל פרט, עד הפרט האחרון. הוא אפילו יקרא את החוזה של הדירה שלי לפני שאני אעבור אליה".

     

    "דנה היא כמו אחותי", מודה יצפאן. "מלבד העובדה שהיא פרפקציוניסטית, ראש גדול והעובדת הכי נאמנה שלי, היא גם ממש משפחה. אנחנו יוצאים ביחד, אוכלים ארוחות שבת, הכל ביחד. מבחינתי, לכל מקום שאני אלך דנה תהיה שם לצידי".

     

    לא מבאס קצת להיות בצד ולראות את כל התהילה הולכת למישהו אחר?

     

    אדרי: "אני מרגישה שגם במותג יעל בר-זוהר וגם במותג יצפאן יש לי חלק. לטוב ולרע. לפעמים, כשתוקפים אותם, אני מרגישה שאני גם סופגת חלק מהמכות. אבל טוב לי איפה שאני, למה שאתבאס?".

     

    אולי בגלל שהם מרוויחים הרבה יותר כסף?

     

    "במקצוע שבחרתי אני מרוויחה פחות משניהם, אבל זה לא עושה אותי פחות כישרונית. יצפאן הוא אולי קומיקאי מספר אחת, אבל אין לו מושג בלנהל ובלהפיק. כל אחד עושה את מה שהוא טוב בו".

     

    בכל זאת זוכרים את יצפאן ולא את דנה אדרי.

     

    "טוב מאוד. אם היתה לי טיפה של חשק לחשוף את עצמי, הייתי יכולה להידחף למערכונים פה ושם. אבל אין סיכוי, אני פשוט גרועה בזה ולא רוצה את זה. מעולה לי איפה שאני"

     

    במשך 1,500 תוכניות וקצת משמשת איריס גינדי כמנכ"ל של "גיא פינס תעשיות סלבז בע"מ". ביחד עם העורכת הראשית מיכל מונצ'ז, ועם פינס עצמו, כמובן, הם מרכיבים את אחד הצוותים הכי ותיקים שפועלים כיום בתעשייה.

     

    הרומן בין גינדי למדיום הטלוויזיוני החל עם סיום לימודיה בחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. "עשיתי כל מיני הפקות קטנות וגדולות", היא נזכרת, "אבל את בית הספר האמיתי אני חייבת ל'תוסס', בערוץ הראשון, שם עבדתי בתור תחקירנית עם משכורת של 500 שקל בחודש".

     

    איך פגשת את גיא בפעם הראשונה?

     

    "עבדתי אז בתוכנית שנקראה 'שעון קיץ', עם ספיר קאופמן ומיכאלה ברקו. ההפקה היתה די סיוטית, והכל היה ממש לא מאורגן. אבל בכל הכאוס הזה היה דבר אחד טוב שנקרא גיא פינס, שהגיש פינה יומית שנקראה 'בידור הערב'. הוא היחידי שם שהיה רגוע, שקט, עבד על החומרים שלו לבד. היה בינינו חיבור ממש טוב, כי ראינו ששנינו יכולים ליצור דברים בצורה רגועה, בניגוד לטאלנטים שהיו אז".

     

    מכאן הדרך לתוכנית יומית די ארוכה.

     

    "עשינו בהתחלה תוכנית שבועית עם יעל אבקסיס, שלתקופתה היתה פורצת דרך. היינו הראשונים לראיין סלבז שמגיעים לארץ, להסתובב בפסטיבלים בעולם. אף אחד לא צפה בתוכנית. היא זזה כל הזמן, ככה שגם אם רצית לעקוב לא היית מצליח. אבל בשבילנו זה היה בית הספר הכי טוב שיכול להיות. אחרי שהתוכנית ירדה, לקח זמן עד שיוסי עוזרד (מנכ"ל חברת התוכן של הכבלים, ICP, דאז - ש.פ) הרים את הכפפה, והחליט לעשות מגזין יומי שמתעסק בבידור. כשניתנה ההחלטה, ישבנו אני וגיא בחדר קטן ובתוך חודש המצאנו תוכנית".

     

    "אני רואה באיריס קודם כל משפחה. עברנו חתיכת דרך הן מקצועית והן אישית", אומר פינס. "היא באמת היתה שם מתחילת הדרך, ואני מרגיש איתה כמו שמרגישים ותיקי הסיירת, כי יש לנו כל כך הרבה זיכרונות משותפים. היא בנתה מערכת מאוד לחוצה, עם דד-ליינים מטורפים, שמנוהלת בצורה שלווה ורגועה. עצם העובדה שאיריס, מונצ'ז ואני שורדים כל כך הרבה זמן ביחד, מוכיחה שהנוסחה שלנו עובדת".

     

    שניכם המצאתם את התוכנית, אבל גיא פינס הפך למותג, ואת איריס גינדי אף אחד לא מכיר.

     

    גינדי: "מצוין. אני לא סובלת חשיפה. יש מחיר מאוד גדול שטאלנט כמו גיא צריך לשלם. הוא שייך לכולם, הוא חייב להיות נחמד כל הזמן, הוא ממלכתי. אז נכון שהוא מזוהה עם המוצר יותר ממני, והוא גם מרוויח יותר, אבל אני לא מוכנה לשלם מחיר כזה. גם אני מקבלת את התהילה. מי שצריך לדעת יודע. אני אתן לך לדוגמה את 'מסך הזהב'. בפעמים הראשונות מיכל ואני עלינו על הבמה, ואז כשראינו את זה שוב, הבנו כמה דביליות יצאנו. מאז אנחנו שולחות את גיא".

     

    תוכנית כמו "ערב טוב עם גיא פינס" מזמנת לעובדיה לא אחת נסיעות מסביב לעולם. פסטיבל קאן הוא רק דוגמה אחת. אלא שמאז שילדה את בנה, לפני שנתיים, הפסיקה גינדי להסתובב מסביב לגלובוס כמו שנהגה בעבר. "זו כבר הפעם השלישית שאני לא נוסעת לקאן", היא מספרת. "אחרי שבע פעמים אתה מבין שאתה נמצא במקום תיירותי, והכל נראה לי היום דוחה. המסעדות, המלונות, הכל".

     

    בשנה האחרונה הקים פינס ביחד עם המפיק אביב גלעדי את "גיא פינס תקשורת", חברת הפקות, שמלבד תוכנית הדגל עוסקת גם בהפקות נוספות. גינדי התמנתה למפיקה הראשית של החברה.

    להפיק תוכנית בידור יומית זה נשמע טירוף.

     

    "בתוכנית ה-1,500 כבר רציתי לברוח לאי בודד. אבל אין מה לעשות, אני חולה על העבודה שלי, ואם מישהו אחר יפיק את התוכנית אני אשתגע. פשוט אשתגע".

     

    כבר שש שנים יושב גיא וסרמן, המפיק והעורך של "פספוסים", בחדר הבקרה ששולט על העולם הפיקטיבי שהוא ממציא ביחד עם יגאל שילון וחברים.

     

    וסרמן, בוגר גל"צ, המשיך להימנות עם כוחותיה של התחנה הצבאית גם אחרי שהשתחרר. במשך עשר שנים הפיק וערך תוכניות לגדולי הטאלנטים שיצאו מהתחנה, ביניהם ארז טל, אברי גלעד וטל ברמן. גם המעבר שלו לטלוויזיה, כמו המעבר שלהם, היה טבעי ביותר. בין הפקות העבר שלו נמנות "העולם המופלא" עם ארז טל, "קטן עלינו" ו"יהיה טוב" עם אברי גלעד ו"פרפר לילה" עם טל ברמן. המינגלינג בשכונה הקטנה שנקראת "אולפני הרצליה", שם הכיר את שילון, הוביל אותו לעמדת המפיק-עורך של "פספוסים". "הפקה של מתיחה היא הפקה מאוד מורכבת", אומר וסרמן. "היא תלויה בהמון גורמים בלתי צפויים, שאתה בתור מפיק צריך לחזות. בנוסף אתה צריך ליצור סביבה נעימה ואוהדת לנמתח, כי אתה רוצה להוציא אותו סבבה".

     

    אתה רואה שינויים שאתה הבאת לתוכנית?

     

    "אני חושב שמאז שבאתי המתיחות נהפכו יותר לסיטואציה מתמשכת, סוג של סרט. הן בנויות פחות על גאגים של זבנג וגמרנו. אתה גם מתחיל לפתח הזדהות עם הנמתח".

     

    "הוא הצליח לעשות סדר בתוכנית", מעיד שילון על וסרמן. "הכל אצלו מאוד מדויק. הוא נושא על גבו את כל לוחות הזמנים, אפילו שלי. הודות לו היומן שלי ריק. הוא מאזן אותי, בגלל שהוא צעיר ממני ומחבר אותי יותר לבני הנוער. אחד הדברים שבאמת ראוי לציון הוא עמדת העורך שהוא יצר בקרב כל גורמי החוץ, שהתוכנית אמורה לדבר עימם. החל במותחים-נמתחים, עד קשר ישיר עם הזכיינית. הוא רכש בכבוד את עמדת העורך האולטימטיבי".

     

    איך ההרגשה, כשאת כל התהילה מקבל שילון?

     

    וסרמן:"אני כבר 15 שנה בתקשורת, ואף פעם לא עניין אותי להיות בפריים. אני אוהב את העבודה מאחורי הקלעים. לפעמים רואים אותי בקונטרול (חדר הבקרה - ש.פ) וזה נחמד. אבל זה מספיק. לא צריך יותר מזה. למרות שיגאל בטוח שטמון בי כישרון של שחקן קומי, והוא מת לדחוף אותי למתיחות. פעמיים השתתפתי וסבלתי מאוד".

     

    פיתחת עם השנים איזו ציניות אלוהית, כאילו אתה שולט באנשים?

     

    "אני לא אוהב את ההגדרה הזו. יש לנו כמה חוקים מאוד ברורים ששומרים על כבוד הנמתח. לא נוביל אותו לעשות משהו לא מוסרי, לא נשדר דברים שהוא לא ירצה שנשדר, כי במהלך מתיחה יוצא המון לכלוך על אנשים, על זיונים, על סודות פרטיים. לא נצחק על מוגבלים, ולא ניגע בנושאים של מוות".

     

    אתה לוקח ללב ביקורות נגד התוכנית?

     

    "ברור, זה חלק ממני. יש ביקורת לגיטימית, ואני לא מתבייש להיות 'תוכנית עממית', כמו שהרבה פעמים נוטים לרדת עלינו. אבל אם יש משהו שמרגיז אותי, זה שאומרים שהמתיחה מבוימת. זה מטריף אותי. אל תצחקו, תגידו שזה מטומטם, שזה אידיוטי, אבל אל תגידו שזה מבוים. זה מוציא אותי מדעתי".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: חנוך גריזיצקי
    "יצפאן הוא אולי קומיקאי מספר אחד, אבל אין לו מושג בלנהל". דנה אדרי
    צילום: חנוך גריזיצקי
    היא הנשמה שלי. יעל בר זוהר
    צילום: אייל נבו
    כמו אחות. אלי יצפאן
    צילום: חנוך גריזיצקי
    "בתוך חודש המצאנו תוכנית". איריס גינדי
    צילום: חנוך גריזיצקי
    צילום: גבי מנשה
    כמו ותיקי סיירת. גיא פינס
    צילום: גבי מנשה
    צילום: חנוך גריזיצקי
    "לא עניין אותי להיות בפריים". גיא וסרמן
    צילום: חנוך גריזיצקי
    צילום: דן לב
    "היומן שלי ריק". יגאל שילון
    צילום: דן לב
    לאתר ההטבות
    מומלצים