שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    פרידה לאין קץ

    אילנה דיין ראיינה אמש את הרמטכ"ל היוצא בסוג של הערצה מאוהבת. איפה "עובדה" כשצריך אותה?

    עובדה, שבת, 20:40

     

    מנגנון ההפקה של הפרידה מהרמטכ"ל היוצא, רב אלוף משה בוגי יעלון, עובד כמו לפי ספר הפעלה לבניית קמפיין לכוכב רוק. בהתחלה הוא בקושי מתראיין, אחר כך יוצא למסע הופעות בערי השדה, ולבסוף, אחרי שהשתפשף כהלכה במופעים סגורים בפני קהל מצומצם, הוא מגיע לעיר הגדולה, אל לב הפריים, מול התותחים הכבדים: "ידיעות אחרונות", "הארץ" ואמש גם אצל אילנה דיין.

     

    מה שמצחיק בכל הקטע הוא כמובן, שכולם אוחזים בבוגי בבלעדיות. לזה היתה בלעדיות על הנחשים, לזה על סילוק הדמעה מזווית העין. וכעת, אצל אילנה דיין, שראיינה אותו במין סוג של הערצה מאוהבת. מה זה ראיון מאוהב? זה בדיוק כמו בהתאהבות. גם המגרעות של אהובך נתפסות כמעלות.

     

    גם אם היו מרימים על אולפן עובדה בליל אמש מאה טון של תאורה לא היו מצליחים לגלות שם סקופ, בלעדיות, רמז או עקבות ל"עובדה". מה כן היה שם? אולי חצי אמירה על התאמתו של שאול מופז לתפקיד שר הבטחון.

     

    קונספירציות? אף אחד מהמעורבים ומהמושכים בחוטים של המהלכים שהובילו לאי הארכת כהונתו של הרמטכ"ל יעלון איננו מתעלה למעלת אישיות פוליטית שמסוגלת להנפיק קונספירציה מסעירה במיוחד.

     

    ומה עכשיו? דממה תקשורתית מוחלטת, לפחות לשלושה חודשים. אחרת, בראיון הבא, לא יוכל אף כלי תקשורת להתהדר בפרומו: בוגי יעלון מתראיין כאן לראשונה (מאז התראיין לאחרונה) וכו'.

     

    סופרנני באמריקה, שבת, יס וויקנד, 19:15

     

    אמש נחתה "סופרנני" הבריטית (הפקה מקורית של צ'אנל 4) בארצות הברית. לאומנת העגלגלה שלום. גם הפורמט שרד היטב את המעבר ליבשת הטראש הגדולה, ואפשר להגיד בשקט, ש"סופרנני באמריקה" היא לא רק תוכנית ריאליטי טובה (נס בפני עצמו) אלא היא גם תוכנית מבדרת, מעניינת, ושהצפייה בה מרתקת בטירוף בהנחה שמתקיימים בצופה לפחות שני התנאים הבאים: א. יש לו ילדים בגיל הרלוונטי למושגים כמו חינוך ומשמעת. ב. הילדים האלה גזרו על עצמם שתיקה מרצון, שעה קלה של מדיטציה, לקחו את עצמם לארוחת ערב בחוץ וגם קפצו לבד לאמבטיה, וכך התאפשר לצופה לצפות בשבת, מוקדם בערב, בתוכנית טלוויזיה המוקדשת למבוכת ההורות ולאשליה, שיש מישהו בעולם שיכול ללמד אותך איך לחנך את ילדיך על פי דרכו וטוב ממך.

     

    אבל, למה לבלבל את הריאליטי עם עובדות ותהיות, הזרות לרוח הז'אנר? "סופרנני" היא חתיכת פיפ-שואו מעולה. כמה מרגיע היה לראות, שיש בתים ובהם ילדים שמתנהגים כאילו הם באודישן ל"מגרש השדים 4". כמה נפלא היה להיווכח, שהפלא ופלא, את לא האמא הכי גרועה בעולם, וכי יש אי שם בערבות קנזס אמא אחת, פי אלף יותר מבולבלת ממך. ואיך בכלל, תוך שלוש דקות של צפייה, חייך וילדיך נראים לך כמו תשדיר שירות בחסות אולפני דיסני.

     

    אם נתעלם לרגע מהעובדה, שכל המתרחש בתוכנית קשור למציאות בערך כמו שאני קשורה לבראד פיט, מדובר בהישג טלוויזיוני נאה, בחזקת אסור להחמיץ לחלוטין, וגם בחיזוק מיידי, ממש זריקת אדרנלין לאגו. ההורה הצופה בסופרנני איננו יכול להתעלם מהמסר העיקרי שלה והוא: היי, אתה, שם בבית. תן חיוך, הכל לטובה. סופרנני לא תבוא אליך בחיים, כי אתה, איך להגיד את זה בעדינות, פשוט מושלם מדי בשבילה.

     

    צריך להגיד:

     

    • לתורן לוח המשדרים בטלעד: תקשיב טוב. אפילו המאפיה האיטלקית לא הייתה מצליחה לקבור את "הסופרנוס" יותר עמוק בלוח המשדרים. תזיז אותם מייד בחזרה לאיזשהו מקום שמתקרב למושג השפוי של "פוסט פריים טיים". קפיש? 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים