איך נכוון את ההרזייה לתאי השומן שלנו?

לזכותם של תאי השומן ייאמר, כי הם מאגר האנרגיה האולטימטיבי ביותר שיש, מכמה סיבות:

1. משום שתא שומן יכול להפוך את כל סוגי המזון לאנרגיה, ללא הבחנה בין פחמימות, חלבונים או שומנים.
2. משום שבניגוד ל"מקורות אחסון" שבהם עומס יתר מביא ל"פיצוץ" המחסן או ל"פליטה" של התכולה, תאי השומן יכולים לקלוט העמסת יתר של מזון. כאשר מתמלאים כל מחסני התפקוד השוטף (תאי הדם, השרירים וכו') ישמש "מחסן תאי השומן" לקליטת עודפי המזון וללא הגבלה.
3. משום שהגוף מפיק אנרגיה ממולקולה של שומן יותר מפי שניים מאשר הוא מפיק ממולקולת פחמימות או מחלבונים. זה אומר שאם היינו צריכים להתבסס בצריכת האנרגיה שלנו רק על פחמימות, היינו צריכים מחסני אנרגיה ענקיים שיכילו את כל האנרגיה הנדרשת, ואיזה מראה זה היה משווה לגוף?
4. משום שבזכות תאי השומן קיימים בגופנו מחסני אנרגיה בלתי נדלים: מות מרעב אינו נגרם בשל מחסור באנרגיה. מחסני השומן לא מגיעים למצב של התרוקנות. כשמורעבים ומגיעים למצב של התרוקנות מחסני הגלוקוזה בגוף, הגוף משתמש בחלבונים כחומר דלק (שאינם אידיאלים לפירוק כאנרגיה מאחר שהם מפיקים תוצר לוואי רעיל). מצב זה פוגע בפעילות של מרכיבים חלבוניים במערכת החיסונית, ומשבש את חסינותה. רעב גורם לאנשים להיות רגישים לווירוסים ולחיידקים, ולכן יותר סביר שייפגעו ממחלות.
   

1. תחזוקת תא שומן צורכת פחות אנרגיה מתא שריר, לכן צמצום מסת גוף במקום מסת שומן מקטינה את המטבוליזם, כלומר צריכת קלוריות יומית קטנה יותר.
2. תא השומן אינו חזק ומוצק כתא השריר והוא משווה לגוף מראה דליל.
3. תאי השריר שוקלים יותר מתא שומן (אם כי נפחם קטן יותר), לכן הרזיה הנובעת מצמצום תא שריר מתעתעת דרך המשקל אך הרזיה המבוססת על צמצום תא שומן דומיננטית יותר בצמצום היקפים.
   

לא מעט אנשים מאשימים את הגנים שלהם כאחראים על "קליטה" טובה של השומן ונותנים דוגמה של אחרים שאוכלים בלי סוף ונשארים רזים. אך "גנים" זו מילה כללית שיכולה לשמש תשובה לאלפי שאלות בנושאים שונים ומגוונים. לכן כדאי להבין את ההיגיון, שייתן מענה ל"אפליה" המיוחסת לשומן:

1. כמות תאי השומן הבסיסית נקבעת בזמן הילדות, כפונקציה של אורח החיים והתזונה. כמות זו לא יכולה להצטמצם אלא רק לגדול בזמן הריון או עם עלייה קיצונית במשקל (השמנת יתר).
2. אי אפשר להוריד את כמות תאי שומן. אך כאשר אנו "שורפים" שומן אנו בעצם מצמצמים את כמות השומן בכל תא, וזה מה שקורה בזמן ירידה במשקל.
3. ככל שכמות תאי השומן הבסיסית בגוף גדולה יותר, קיימת נטייה רבה יותר לעלות במשקל. מכאן החשיבות העצומה שבתזונת ילדים, בשמירה על משקל לאורך ההריון ובמניעת שינויים קיצוניים במשקל.
   

לכן, אנשים בעלי כמות בסיסית קטנה יותר של תאי שומן:

1. הם בעלי נטייה קטנה יותר בהוספת שומן לגוף.
2. יפיקו תוצאות מיידיות יותר מדיאטת ירידה במשקל.
3. יכולים להגיע למשקל נמוך יותר מאחר שכל תא צריך להכיל אחוז מינימלי של שומן, וככל שכמות התאים קטנה יותר, מצטבר פחות שומן. רק כדי לחדד את המשמעות: אדם עם משקל עודף יכול להגיע ל-75 ביליון תאי שומן, אבל עם עלייה קיצונית במשקלו הוא יכול להגיע ל 250 עד 300 ביליון תאי שומן. תאי השומן מכפילים את עצמם כפונקציה של הכמות הבסיסית, כך שככל שזו גדולה יותר, הנטייה להעלות אותה גדולה יותר.
   

אבל לא להתייאש: גם 300 מיליארד תאי שומן מרוקנים יכולים לשוות לגוף מראה חטוב.

התפלגות תאי השומן

1. דיאטה שתכלול רמת פחמימות מספקת: השומן בתאים נשרף כאנרגיה רק בנוכחות פחמימות. מחסור בפחמימות (בין אם דרך דיאטה דלת פחמימות או חוסר תזונה מתאימה לפני פעילות אירובית) יקטין ברמה משמעותי את יכולת הגוף להשתמש בשומן כמקור לאנרגיה.
2. כושר גופני: תנאי נוסף לשריפת שומן היא נוכחות של חמצן. כושר זה היכולת להשתמש באופן מקסימלי בחמצן המגיע לגוף. ככל שרמת הכושר גבוהה יותר כך מגיע יותר חמצן לתאים ועולה רמת שריפת השומן (בעלי כושר גופני נמוך שורפים יותר אנרגיה מפחמימות).
3. פעילות אירובית: הצורך בנוכחות חמצן לשריפת שומן מביא לגורם הבא: השומן בגוף נשרף באופן אופטימלי כאשר הגוף נמצא במצב של פעילות אירובית. פעילות היא אירובית כאשר הדופק נמצא בין 65 אחוז ל-80 אחוז מקצב הלב המקסימלי. פעילות מאומצת יותר או רגועה יותר תביא לקצב שריפת שומן איטית יותר.
4. דיאטה מאוזנת מבחינה קלוריות: מאחר שקצב שריפת השומן הוא סביב האחוזים שציינתי לעיל, דיאטה דלה מדי בקלוריות, כלומר בעלת פער גדול מקצב שריפת השומן, תשלים את פער הגרעון בקלוריות על ידי ירידה במסת השרירים והגוף.
   

הכותבת הינה מהנדסת ויועצת בנושאי תזונה, עיצוב וחיטוב. רוצים עוד? בקרו באתר של אוסנת הראל.