שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    חור שחור

    מאוכזבים מהטרילוגיה החדשה של "מלחמת הכוכבים"? סוף סוף יש את מי להאשים. קוראים לו ג'ט

    "מלחמת הכוכבים, פרק 3: נקמת הסית" יצא כבר לפני שלושה שבועות, אבל המדור הזה מושק רק היום, אז סלחו לי אם אני מנצל את ההזדמנות כדי להשלים קצת פערים לאחור.

     

    זאת השאלה שהעסיקה מיליוני מעריצים ביקום כולו מאז 1999: איך יכול להיות שהאיש שברא את "מלחמת הכוכבים" ויצר את אחד מעולמות הפנטזיה הבלתי ספרותיים הנערצים ביותר, הלך ומוסס את המורשת של עצמו כשיצר טרילוגיה נוספת, שלא מתקרבת להישגיה של היצירה המקורית? האם זה עניין של גיל? זיקנה? שחיקה? האם להבדיל ממעריציו, שהמשיכו לחיות בראשם ביקום שנברא לפני המון זמן בגלקסיה רחוקה רחוקה, היוצר עצמו איבד עניין בבריאתו?

     

    אז הנה התזה שלי. ההבדל בין הטרילוגיה הראשונה והטרילוגיה השנייה הוא כזה: את הראשונה יצר לוקאס לילד שבו; את השנייה הוא יצר לילד שלו. כל מי שהוא הורה יודע על מה אני מדבר: למען הילדים שלנו אנחנו מוכנים להשתטות, לעשות מעצמנו צחוק, להתעלם מקיומו של העולם כולו, רק כדי לרצות אותם. וזה מה שלוקאס עשה למען הילדים שלו (והרוויח מזה עד כה כשני מיליארד דולר בהכנסות כלל עולמיות).

     

    לג'ורג' לוקאס תמיד היתה מנטליות של בן טיפש עשרה. שלושת סרטיו הראשונים כבמאי, THX1138, "אמריקן גרפיטי" ו"מלחמת הכוכבים", היו פנטזיות התבגרות של תיכוניסט השואף למרידה ולהתקבלות לחברה. למעשה לוקאס אחראי רק לסרט אחד המעיד על בגרות מסוימת, על התמודדות אמיתית עם החיים, והוא "האימפריה מכה שנית". אלא שבסרט הזה לוקאס היה רק המפקח, המפיק וממציא הסיפור: על התסריט ועל הבימוי היו חתומים אחרים. ואולי זה אומר משהו על האיש, שמצליח להפגין בגרות רק אם מישהו אחר חתום עליה במקומו.

     

    ב-1993 אימץ לוקאס בן, ג'ט. מאותו רגע הוא מקפיד לספר בראיונות שהאבהות היא הקריירה העיקרית שלו כרגע (הוא אימץ מאז שני ילדים נוספים). כשמספרים את סיפורה של הטרילוגיה השנייה חייבים לראות אותה לא דרך נקודת התצפית של מעריצי "מלחמת הכוכבים", אלא דרך נקודת התצפית של ג'ט. הטרילוגיה הזאת נועדה לרצות קהל של איש אחד, וזה מיד מסביר מה היה הקטע עם ג'אר ג'אר בינקס.

     

    "מלחמת הכוכבים, פרק 1" מ-1999 הוא סרט שמיועד לילד בן 6. נורא פשוט. ולילד בן 6, ג'אר ג'אר בינקס הוא יצור קורע מצחוק. עכשיו, עם "מלחמת הכוכבים, פרק 3", ג'ט כבר בן 12, כמעט בגיל המנטלי של אבא שלו כשיצר את הסרט המקורי. לכן בסרט החדש יש כמה הבלחות המזכירות שזה אותו לוקאס שפעם כה הערצנו, שמתנדנד בצורה מתסכלת בין ילדותיות ובגרות.

     

    אין ברירה אלא להיאנח. נכון, "נקמת הסית" הוא הטוב בסרטי הטרילוגיה הנוכחית; ונכון, יש בו רגעים בעלי עוצמה מפתיעה, רגעים שכבר חשבנו שלעולם לא נזכה לראות את לוקאס מנפק. ובכל זאת, אנחנו נהנים ומסתייגים, מרוצים אך נאנחים. כי "נקמת הסית" הוא סרט טוב באופן יחסי. הוא היה אמור להיות טוב בהרבה. לעזאזל, כל הטרילוגיה הזאת היתה צריכה להיות טובה יותר. לוקאס סיפק לנו תחליף סם, לא את הדבר האמיתי, ואני מודה שהיו רגעים שהאדרנלין סימא את עיניי.

     

    מה שבעיקר מעצבן זה עומס הטעויות שלוקאס עשה ביקום שהוא עצמו ברא. ב-22 השנה שחלפו מאז "שובו של הג'דיי" (סרט שתמיד חיבבתי יותר מידידיי) אני חושב לא מעט על הנראטיב האפשרי שגרם לאנאקין סקייווקר להפוך לדארת ויידר מבלי שיידע שיש לו שני צאצאים, תאומים. שני אלמנטים היו ידועים, מספרים ומקומיקס: שאמם של לוק וליאה מתה בלידה ושאנאקין הופך לדארת ויידר אחרי טבילה לא נעימה באגם לבה. בין שתי הנקודות האלה ניסיתי לשרטט כל מיני צירים של סיבה ותוצאה. 22 שנה, לא מעט שעות מחשבה הושחתו על זה. והנה מביא לוקאס את מה שאמורה להיות הגירסה הרשמית, ואני אומר: בולשיט. לא יכול להיות. הוא המציא את זה על המקום. פאדמה (נטלי פורטמן) מתה בלידה כי "היא איבדה את הרצון לחיות"? אתה צוחק.

     

    הדבר הכי מצער בטרילוגיה הנוכחית של לוקאס - ואלוהים, עשה שהאיש לא יביים יותר סרטים, שרק יפיק - הוא שהיקום המופלא שלוקאס ברא בטרילוגיה הנוכחית התכווץ בכביסה. במקום להמציא דמויות חדשות ועולמות אחרים, הוא משום מה מצא לנכון לשבץ בטרילוגיה הזאת לא מעט מדמויות הטרילוגיה המקורית (שעלילותיה מתחילות כ-19 שנה אחרי סוף הטרילוגיה הנוכחית). אם הוא כבר הלך והמציא דמות חדשה, זה היה ג'אר ג'אר בינקס.

     

    כבר ב"אימת הפאנטום" לא הבנתי מה הקטע עם צמד הרובוטים סית'ריפיו ואר-טו-די-טו. על פי איזה היגיון עלילתי מתבקש ששני הרובוטים שהתניעו את העלילה ב"מלחמת הכוכבים" המקורי נמצאים גם בטרילוגיה הזאת?

     

    אם חושבים על עלילת ששת סרטי "מלחמת הכוכבים" בסדר כרונולוגי מבעד לעיניו של רובוט הפרוטוקול המוזהב, מקבלים סדרת אירועים מופרכת לחלוטין: אנאקין בן ה8- בונה את סית'ריפיו במו ידיו כתחביב ואז אותו רובוט - אחרי שמוחו נמחק - מגיע במקרה אחרי שאבד במדבר לידיו של לוק סקייווקר, בנו של אנאקין, ומזעיק אותו להציל את אחותו התאומה מידיו של אביו? אוקיי, אני מבין שלוקאס רוצה ליצור מיתולוגיה מודרנית ולדבר על גורל. אבל האם גם לאנדרואידים יש קארמה? או אולי אנדרואיד כתב את התסריט לטרילוגיה החדשה?

     

    ואת אותו דיון מתסכל אפשר לעשות עם בובה פט, עוד ניסיון מסכן של לוקאס לקחת דמות משנה נערצת מהטרילוגיה הראשונה ולנסות להוכיח שהיא היתה שם תמיד, ושהתפקיד שלה במפלת הג'דיי היה מכריע. הנה זה יוצא שוב: בולשיט. ומה עם צ'ובאקה? רגע אחד הוא גנרל גדול בצבא הווקי ומי שעוזר ליודה להימלט על חייו, וכעבור 20 שנה הוא טייס המשנה של האן סולו, מבריח סחורות בין-גלקטי? עשה לי טובה.

     

    במקום להתרחב, החזון של לוקאס נורא הצטמצם. נדמה לרגעים שהאיש פשוט מעולם לא חי. ראו איזה כוכבים הוא בורא ביקום שלו: טאטואין הוא כוכב מדבר. קורסנט כוכב עיר. נאבו כוכב אגמים. אנדור כוכב יערות. דאגובה כוכב ביצות. ויש כוכב וולקני. וכוכב צוקים ומערות. וכולם כוכבים המאפשרים חיי אדם. מה, הוא לא הסתובב אף פעם בכדור הארץ וראה שיש גם ערים וגם צוקים וגם יערות וגם ביצות וגם הרי געש, הכל על כוכב אחד? אז כן, אני כועס על לוקאס. משחרר להגיד את זה. הוא חיבל ביצירה של עצמו ובמיתולוגיה שעליה גדלתי. הוא הזיק לה. ובכל זאת, "נקמת הסית" הוא סרט מספק. ולו מהסיבה שלא נצטרך לקטר על לוקאס יותר.

     

    מתוך "סינמסקופ", מדור הקולנוע של יאיר רוה. המדור המלא מתפרסם מהיום ב"פנאי פלוס"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ג'ורג' לוקאס. קהל של איש אחד
    צילום: איי פי
    לאתר ההטבות
    מומלצים