"אולי חלק מהסבל שעברתי היה יכול להימנע"

שלושה חודשים לאחר שחלתה בקדחת הנילוס, עדיין מאושפזת יפעת אלידע בבית חולים. אלידע, בת 33 מהוד השרון, שהמחלה גרמה לה לשיתוק, כבר מצליחה לצעוד כמה צעדים, אבל ידה השמאלית עדיין משותקת לחלוטין, ורוב הזמן היא מרותקת לכיסא גלגלים.
הרופאים בבית החולים השיקומי "רעות", שם מאושפזת אלידע, מעריכים כי ייתכן שתיאלץ לעבור ניתוח בכתפיים, ואולי תוך שנה וחצי עד שנתיים תחזור לעצמה.
לאחרונה, במקביל למאמצי השיקום, פנתה אלידע למשרד עורכי הדין כספי את סרור, המתמחים בתביעות רשלנות רפואית, כדי לבדוק אפשרות להגשת תביעה על רשלנות רפואית נגד משרד הבריאות וקופת חולים לאומית. לדבריה, עם פרוץ המחלה, לא ידעו הרופאים לומר לה במה מדובר. בקופת חולים אמרו לה ש"זה משהו ויראלי", ובבית החולים פטרו אותה במשפט: "באת לפה כדי לבדוק אם יש לך דלקת קרום המוח, וזה לא זה", ואז שיחררו אותה לביתה.
היום, לאחר שחייה השתנו מהקצה אל הקצה, מקננת בה המחשבה שאולי מצבה היה פחות חמור, אם מישהו היה בודק אותה כמו שצריך ומזהה את המחלה בזמן. "אני יודעת שאין תרופה לקדחת הנילוס המערבי, אבל אולי חלק מהסבל שאני עוברת יכול היה להימנע", היא אומרת.

"הרגשתי זוועה, אבל כולם אמרו לי שאני בסדר"

מסע הייסורים של אלידע החל באמצע אוגוסט, כאשר חשה חולשה בכל חלקי גופה, סבלה מגלי חום, מכאבים ומנפיחות בצוואר והפסיקה לאכול. לאחר כמה ימים, ניגשה לקופת חולים, שם אמרו לה כי מדובר בווירוס ואין מה לעשות מלבד לשכב בבית ולנוח. לאחר שהתחושה הרעה לא חלפה, באה שוב לקופה, אך לדבריה, איש לא הקשיב לה שם. רק בביקורה השלישי במקום, הבין הרופא התורן, שבמקרה היה נוירולוג, כי לא מדובר בוירוס, והיפנה אותה לבית החולים כדי לבדוק אפשרות שלקתה בדלקת קרום המוח.
בבית החולים "תל השומר" דקרו את אלידע שש פעמים בגבה כדי להוציא נוזל מעמוד השדרה, ובעקבות בדיקתו הודיעו לה שאין לה דלקת קרום המוח. ואז, אף על פי שהיה לה חום גבוה והיא חשה ברע, שלחו אותה לביתה.
"חזרתי מבית החולים, ובמשך יומיים שכבתי בבית כשאני קודחת מחום וחלשה מאד", מספרת אלידע. "פשוט נפלתי על המיטה ולא יכולתי לעשות כלום. הייתי פגר. אחרי יומיים כאלה, שבהם חשתי מתוסכלת מאוד, כי מצד אחד הרגשתי זוועה, ומצד שני אמרו לי שאני בסדר. הלכתי למלר"מ (מרכז לרפואה מיידית) והרופאה שם לא הסכימה לתת לי הפניה לבית חולים, ורק כתבה שאם אני רוצה לגשת לבית חולים, אני עושה את זה על דעת עצמי.
"חזרתי הביתה ישר למיטה, ויום לאחר מכן הזמנתי רופא הביתה. הרופא נבהל כשראה אותי, ומיד הזמין אמבולנס שהעביר אותי לבית החולים, כשאני מעולפת, עם 41 מעלות חום".
אלידע אושפזה בבית החולים במצב קשה. בימים הראשונים לא ידעו הרופאים ממה היא סובלת, ולבני משפחתה נאמר כל יום, כי לא ברור אם תצליח לעבור את הלילה. "היום אני לא יודעת איזה נזק נגרם לי עקב העובדה שבקופת החולים התעלמו ממני במשך שבועיים ובבית החולים שלחו אותי הביתה", היא אומרת.

צרות ביורוקרטיות

מעבר לכך, צריכה אלידע להתמודד עתה עם בעיות ביורוקרטיות. לפני שבועיים, למשל, היא פנתה למוסד ביטוח לאומי בבקשה לקבלת הבטחת הכנסה, כיוון שאינה מקבלת משכורת ממקום העבודה שלה, לאחר שכבר ניצלה את כל ימי המחלה המגיעים לה. אבל אז נודע לה שלא תקבל את הכסף מהיום שבו אושפזה, אלא רק מהיום שבו פנתה למוסד. "זה אומר שעל חודשיים וחצי שהייתי בבית חולים ולא יכולתי לזוז, אני לא אקבל הבטחת הכנסה. אותם זה לא מעניין שהייתי משותקת במיטה, ובקושי ידעתי אם אני חיה או מתה".
עד היום אף לא קיבלה אלידע את הסיעוד לו היא זכאית במסגרת הביטוח המשלים של קופת החולים. היא אינה יכולה לצאת מבית החולים, אלא אם מישהו מבני משפחתה יוכל לסעוד אותה 24 שעות ביממה.
ואולם למרות כל זאת, אלידע משתדלת לשמור על אופטימיות. עתה מה שהיא רוצה יותר מכל הוא להשתקם ולחזור לעצמה - להתלבש לבד, להתרחץ לבד ובעיקר לחזור לתפקד כאם.

תגובות

מקופת חולים לאומית נמסר בתגובה ל-ynet, כי היא עמדה מאחורי יפעת אלידע במשך כל תקופת אשפוזה בצורה המקסימלית, שכללה התחייבות לאשפוזים, צילומים, בדיקות וכל הטיפולים הנדרשים: "לא היתה כל חריגה מנהלית או רפואית בטיפול בגב' אלידע".
באשר לביטוח הסיעודי מסרה הקופה, כי אלידע לא עשתה את הביטוח הזה אצלה, אלא ביטחה עצמה בחברת הביטוח הסיעודי של הפניקס, "קו הבריאות", ועל חברה זו מוטלת האחריות לספק את השירות.
ממשרד הבריאות נמסר כי פרטי המקרה אינם מוכרים לו. "כשיוגש כתב תביעה, נוכל ללמוד אותו ולהתייחס לטענות", אמר הדובר.