שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    מישהו ראה פצצת אטום?
    על קרקעית האוקיינוס, לא הרחק מחופי מדינת ג'ורג'יה, נחה לה כבר 46 שנה פצצת אטום שמשקלה יותר משלושה טון • בארה"ב דואגים מהקרינה שהפצצה פולטת, אבל בעיקר חוששים מתסריטי אימה של ממש (אולי יום אחד היא תתפוצץ, אולי טרוריסטים ינסו לשלות אותה ממעמקים) • איפה ג'ק באואר כשצריך אותו

    זה נשמע כמו פרק מהסדרה "24", אבל מדובר במציאות מאיימת, שכנראה תמשיך לאיים עלינו עוד הרבה שנים. חיל האוויר האמריקני הודה בשבוע שעבר סופית כי נכשל במאמציו לאתר פצצה גרעינית, ששקעה באוקיינוס מול חופי מדינת ג'ורג'יה בשנת 1958, בשיאה של המלחמה הקרה בין ארה"ב לברה"מ לשעבר.

     

    ההערכה היא כי הפצצה מונחת תחת שכבת חול בקרקעית הים, והמומחים חלוקים בדעתם לגבי הסיכון הטמון בה. אבל את התושבים באיזור מדינת ג'ורג'יה הוויכוח המדעי לא מעניין. הם חיים באימה. הסיפור המוזר והמפחיד הזה התחיל בחודש פברואר 1958, כאשר מפציץ אמריקני מדגם בי-47 שיחרר את הפצצה האטומית מעל הים, מול חופי ג'ורג'יה, אחרי שהתנגש באוויר עם מטוס קרב. הפצצה הגרעינית מדגם מרק-15 צללה בים, במרחק של כ-15 ק"מ מהעיר סאבאנה.

     

    אבל הסיפור הפך למוזר עוד יותר לאור התגובה של הצבא האמריקני לאירוע: אחרי חיפוש קצר מיד אחרי התקרית הופסקו החיפושים אחרי הפצצה, שמשקלה יותר משלושה טון. יותר מזה: במשך 46 שנה איש בצבא ארה"ב לא טרח לחדש אותם. במשך השנים האלה היא התכסתה, לדעת המומחים, בשכבת חול עבה, ולכן קשה לאתר את מיקומה המדויק.

     

    חיל האוויר האמריקני שומר בסוד את פרטי הפצצה, אולם ממקורות שונים נודע שהיא מכילה כמות לא קטנה של אורניום וכ-200 ק"ג חומר נפץ רגיל. לטענת חיל האוויר, אין בפצצה פלוטוניום – מרכיב הנדרש לייצור פיצוץ גרעיני. האם המידע הזה אמין? האם מישהו מנסה להרגיע את התושבים באיזור? רבים בארה"ב מטילים ספק במהימנות האינפורמציה שמסר הצבא.

     

    הדגימות מצאו קרינה

     

    בחודש יולי 2001 הכריז חיל האוויר על הפצצה כבלתי ניתנת לחילוץ. למרות זאת, כנראה, נמשכו הניסיונות לאתרה. בשבוע שעבר פורסם, כאמור, הדו"ח הסופי. לטענת חיל האוויר, הפצצה שקועה בקרקעית הים תחת שכבה של כחמישה מטרים של חול ולא ניתן יהיה להוציאה.

     

     האיום הגרעיני בתחתית האוקיינוס הטריד את מנוחתו של דרק דיוק, קולונל בדימוס וטייס לשעבר בחיל האוויר האמריקני. בסוף שנת 2004 אירגן דיוק צוות חיפוש מקצועי, שהצטייד בין השאר במוני גייגר לאיתור קרינה גרעינית. אחרי חיפוש ממושך באיזור שבו שקעה הפצצה, כתב דו"ח שקבע כי בסביבה התגלו רמות גבוהות מהרגיל של קרינה.

     

    בוושינגטון, כך נראה, לא אהבו את היוזמה הפרטית של הטייס לשעבר. אך בעקבות הדו"ח נאלץ הממשל להיכנס לתמונה. מדענים ממשלתיים מדדו את הקרינה באיזור ונטלו דגימות מקרקעית האוקיינוס. גם הם גילו רמות קרינה בלתי שגרתיות, אולם בניגוד לדיוק ייחסו אותן לגורמים טבעיים המצויים בקרקעית הים באיזור.

     

    בעקבות פרסום הדו"ח של דיוק התעורר שוב הוויכוח על חימוש מפציצים בארה"ב בפצצות גרעין, כחלק מכוח הכוננות המיידי של חיל האוויר. אין הרבה פרטים על הכוח הזה, אבל מקורות אמריקניים אומרים כי מטוסים חמושים בפצצות גרעיניות מבצעים טיסות קבועות מעל האוקיינוס. אמנם אחרי סיום המלחמה הקרה ובעקבות הסכמי פירוק החימוש שחתמו ארה"ב ורוסיה, הכוננות פחתה – אך רבים טוענים כי פצצות גרעיניות מצויות באוויר באופן מתמיד.

     

    האם השמירה על הכוננות במציאות העכשווית שווה את הסיכון שפצצה גרעינית נוספת תגיע לקרקעית הים, או גרוע יותר – לאיזור מיושב? הוויכוח הזה מלהיט את הקהילה המדעית והביטחונית בארה"ב. יש הטוענים כי פצצה גרעינית בלתי חמושה אינה מסוכנת, גם אם היא נופלת ממטוס או יחד איתו לקרקע או לים. אחרים טוענים כי הסיכון קיים בכל מקרה וכי יש לבטל כליל את הטיסות של מטוסים חמושים בפצצות גרעיניות.

     

    חשופה לכל טרוריסט?

     

    בינתיים, התושבים באיזור סאבאנה מודאגים. הם יודעים כי מתקן גרעיני מונח על קרקעית הים כמה עשרות ק"מ בלבד ממקום מגוריהם. בימים האחרונים הועלה רעיון לארגן מבצע חיפוש פרטי בעזרת תרומות, אבל נראה שמדובר בסכומי כסף גדולים מאוד שקשה יהיה לארגן.

     

    האם מתקן גרעיני כזה, המונח על קרקעית הים, עלול להוות מטרה לארגוני טרור, שינסו לשלות אותו כדי לעשות שימוש במרכיביו? בעידן איום הטרור הגלובלי דווקא אפשרות זו נראית המאיימת ביותר. החיפושים אחר ה"טיטאניק" ואחרי הצוללת "דקר" חשפו את היכולות הקיימות בביצוע חיפושים מדויקים של עצמים על קרקעית הים. האם מישהו עם משאבים גדולים יכול לגייס את מיטב הציוד הזה כדי לחפש את הפצצה האבודה? נראה כי התשובה חיובית מאוד.

     

    מאז ה-11 בספטמבר עוקבים גופי המודיעין האמריקניים אחרי המאמצים של ארגוני טרור בינלאומיים, דוגמת אל-קאעידה, להשיג יכולת לפעולת טרור באמצעות "פצצה מלוכלכת". פצצה מסוג זה מכונה על-ידי רבים "פצצת אטום לעניים", אך הכינוי הזה אינו מעיד על רמת הנזק שהיא יכולה לגרום. מומחים אומרים כי פיצוץ של פצצה כזו עלול לגרום לאלפי נפגעים בנפש, הן ישירות והן בעקיפין כתוצאה מקרינה.

     

    "פצצה מלוכלכת" היא פצצה המורכבת מחומר נפץ רגיל, שאליו הוצמדה כמות מסוימת של חומר רדיואקטיבי מהסוג המצוי במכל החיצוני של הפצצה האבודה. פיצוץ של פצצה כזו גורם לפיזור החומר הרדיואקטיבי ברדיוס גדול.

     

    דרוש ידע בסיסי בלבד בהרכבת מטעני חבלה כדי לייצר "פצצה מלוכלכת". "כל מי שישיג כמות של חומר נפץ וחומר רדיואקטיבי כלשהו יכול להכין פצצה כזו תוך זמן קצר", אומר אחד המומחים. החומרים הרדיואקטיביים בהם ניתן להשתמש להכנת פצצה כזו מצויים בהרבה מקומות, החל מדלק המשמש בכור גרעיני וכלה במתקנים תעשייתיים שבהם נעשה שימוש בחומרים רדיואקטיביים.

     

    העובדה שפצצה גרעינית מונחת על קרקעית הים, חשופה כמעט לכל מחפש בעל יכולת טכנית וכספית, מעוררת דאגה בקרב רבים. הממשל האמריקני הודיע כי לא ישקיע מאמץ נוסף בחיפוש. האם זה סוף הסיפור? כמו בפרקים רבים של הסדרה "24", נראה כי התשובה שלילית.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים