שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    עתיד ורוד

    "סיפור ורוד" מאת אילנה זפרן, ספר קומיקס שמגולל את סיפורה של הקהילה ההומו-לסבית בישראל, הוא סוכריה מתוקה וצבעונית שנגמרת מהר מדי. לירז אקסלרד משבחת

    "סיפור ורוד" הוא כמו Lollypop, סוכרייה על מקל, מתקתק וורוד ונגמר מהר מדי ומשאיר זיכרון של מתיקות בחך. כמעט 142 עמודים מאוירים יש בספר היפה הזה, ועוד כמה נספחים משכילים ולא מאוירים בסופו, וכל עמוד בפני עצמו הוא חבילת

    סוכריות מתפוצצות: גדוש בפרטים, מפתיע, מגוון, צבעוני גם כשהוא שחור-לבן, עליז ואופטימי, מקורי לחלוטין, מדויק.

     

    הספר "סיפור ורוד" הוא רומן מאויר. הטקסט מלווה בציורים, והציורים מלווים בטקסט. ביחד הם פורשים או פותחים - קצת כמו קלפי טארוט - את הסיפור האישי של המחברת, אילנה זפרן, מלידתה דרך תחנות הגידול השונות ועד היום, ואת סיפור הקהילה הלסבית בישראל, מאז שלא הייתה קהילה לסבית בישראל ועד היום.

     

    איפה הן הבחורות ההן?

     

    החיבור הזה בין סיפור אישי וייחודי לסיפור של קהילה, שמדרך הטבע הוא סיפור של הרבה יחידים ביחד, הופך את האישי לכללי ואת הכללי לאישי. הגבולות בין העולם הפרטי והמעגל החיצוני מתערבבים, נחצים, מתבטלים. והעירוב הזה עושה את הספר לפוליטי במובהק, ובמפתיע.

     

    מפתיע כי ממבט ראשון אי אפשר לחשוד בזה. יש משהו תמים בעירוב הזה של ציורים וטקסטים קצרים. השפה של זפרן פשוטה וישירה, שפה שמתרכזת בלספר סיפור. הרצף הליניארי, מילדות לבגרות, מפעם להיום, מזכיר אגדה. כאילו הטקסט נפתח במילים הנצחיות "היה היה", למרות שהוא בכלל מתחיל ב"נולדנו שתיים". ובכל זאת, פוליטי לחלוטין.

     

    באדיבות אילנה זפרן והוצאת מפה

    הדמות של זפרן מופיעה ברבים מן הציורים והסיטואציות המאוזכרים ספר. והיא תמיד ילדה קטנה, תוהה, עם עיניים גדולות ופעורות ותחושת אחרות, קרניים ורדרדות חביבות כמו כתר על ראשה.

     

    כשהיא נולדה לא היתה קהילה לסבית בישראל. זה אומר שלא היו לסביות? כשלא מדברים על משהו הוא לא קיים? מן הסתם היו לסביות, הרי על הומואים אין וויכוח שהיו, מאז ומתמיד שם וגם כאן, וסביר שגם לסביות, נשים שאוהבות נשים, היו כאן. אבל לא דיברו על זה, לא נתנו לזה שם, לא הייתה קהילה או מסגרת, קבוצת התייחסות.

     

    זפרן מספרת את סיפור הקהילה ההומוסקסואלית כבדרך אגב. הדגש שלה הוא על הקהילה הלסבית. אבל אי אפשר לספר את הסיפור הזה בלי לספר את הסיפור ההוא, הראשון, זה שבתור סיפור היה שם קודם. ואי אפשר לספר על הקהילה ההומוסקסואלית בארץ מבלי לספר על הקהילה בעולם הגדול, בייחוד ארצות-הברית. הדברים קשורים זה בזה, מושפעים זה מזה. ההתרחשויות באימפריה חלחלו עד לפריפריה. מאמריקה לישראל. מגבר לאישה. מקהילה לפרט.

     

    חגיגה של צבעים

     

    הוויזואליה של הספר כובשת. זפרן עושה שימוש במגוון עצום של חומרים: איורים, קטעי עיתונות, ציטוטים מספרים, תמונות מסרטים, מילים של שירי פופ מתקתקים, צילומים של כתבות עיתונות, מסמכים רשמיים, עטיפות מגזינים, בועות של קומיקס. כל פינה בדף מנוצלת לטובת הסיפור. כולל המספור של העמודים, כולל ציון השנים בכל דף, כולל עמוד התוכן והעמוד שמפריד בין פרק לפרק. שכבות של אימג'ים שיוצרים שכבות של סיפור.

     

    הצבעוניות היא גם חלק מן העלילה. הפרקים הראשונים, הפרקים שבארון, בימים שלפני ביטול החוק האוסר על משכב זכר, צבועים בשחור-לבן ובגוונים של אפור. הצבע מופיע רק לאחר היציאה מהארון של המחברת, והוא הולך ונהייה עז יותר, צבעוני יותר, עד לחגיגה של צבעים כשהיא מתארת את תרבות המועדונים, החגיגות, וקליטת תרבות הטרנסג'נדר בתל-אביב.

     

    מדהים להיזכר שהחוק האוסר על משכב זכר בוטל רק ב-1988. זאת אומרת שהסרטים של עמוס גוטמן נעשו לפני כן. זאת אומרת שהטור של גל אוחובסקי ב"העיר" התחיל לפני כן. זאת אומרת, שלא כמו שלפעמים נראה היום, הקהילה ההומו-לסבית לא הייתה כאן מאז ומתמיד.

     

    "סיפור ורוד" מתאר את היווצרותה של הקהילה, במקביל לסיפור האישי של זפרן, סיפור של ועל רגע הגילוי. כשהגיע הרגע שלה להבין מי היא ומה היא אוהבת, כבר היו מילים לדבר על זה.

     

    "סיפור ורוד", אילנה זפרן, הוצאת מפה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    באדיבות אילנה זפרן והוצאת מפה
    עליז ואופטימי
    באדיבות אילנה זפרן והוצאת מפה
    לאתר ההטבות
    מומלצים