החיים הטובים

אלבומיה של להקת "שבע" נעו תמיד בין רגעים סוחפים, חזקים וכובשים לבין בנאליות קלישאתית ומשמימה. בעוד שעל הכישרון המוזיקלי הרב של חברי הלהקה לא ניתן לערער, הרי שהדרך שלהם למרכז הבמה כללה יותר מדי פשרות מוזיקליות וקריצות לקהל הרחב. את עיקר המוניטין שלה רכשה "שבע" לא באלבומי האולפן הבינוניים, אלה בהופעות החיות שלה, שבמסגרתן הרשתה לעצמה להפגין יותר תעוזה ופתיחות.

האנרגיות הטובות של הלהקה, שהלכו לעתים קרובות לאיבוד באולפן, באות הרבה יותר לידי ביטוי בחללים פתוחים, כשמתקיים דיאלוג ישיר בין המוזיקאים היוצרים לבין הקהל. לא שבהופעות שלה אין רגעים מביכים לעתים, אבל הכנות הרגשית של חברי הלהקה מצליחה על-פי רוב לחפות על כך.

"שבע" היא להקה נעדרת ציניות, עם הרבה רוח טובה, הומור ורגישות. הרוח הזו עוברת מצוין באלבום החדש שלה "חי באוסטרליה", שמתעד מסע הופעות משנת 2004. כשהקהל באוסטרליה - שחלק לא קטן ממנו מורכב כנראה ממטיילים ישראלים - פוצח בשירה המונית של "סלאם - עלינו ועל כל העולם", אי אפשר שלא להתחבר לעוצמה הפשוטה שנובעת מ"שבע", בלי הרבה מורכבות מוזיקלית או תחכום, אבל עם המון כוח ואנרגיה.

האלבום כולל בסך הכל עוד שישה קטעים לצד "סלאם": "אייוואסקה", שפותח את האלבום, הוא קטע אינסטרומנטלי איטי, מהורהר ומרשים; "אשרי האיש" מציג את הקשר ההדוק של הלהקה למקורות בעיבוד אגרסיבי לקטע מתהילים; "שיר חדש" נותן טעימה מהצד היותר פופי-מסחרי של הלהקה; "שלום ועוד יום" היא בלדה ארוכה ומרגשת שמתפתחת באיטיות עד לשיא; "תורכים בחלל" הוא קטע קצבי ומרקיד; ו"עקידה" - השיר הטוב ביותר באלבום בביצוע משובח. בסך הכל 52 דקות מגוונות וסוחפות, שמציגות להקה מנוסה ומיומנת במפגן כוח.

הטאץ' של מוש

ההופעה המוצלחת של הלהקה ב"זאפה" בתל-אביב בשבוע שעבר הציגה אותן יכולות, אבל גם הראתה ש"שבע" עדיין לא הצליחה להיפטר מכל מיני שטיקים וגימיקים, שעשויים להרחיק ממנה קהל שאינו נמנה באופן טבעי על חוגי השאנטי. למרבה המזל, על הרגעים האלה מפצה הכריזמה האדירה של מוש בן ארי, שהוא אמנם חבר שווה זכויות ב"שבע" (לצד אהוד בן כנען, אמיר פייס, גיל רון שמע, אחמד טאהר, אבישי בר נתן, ליאור שולמן ויונתן אופנהיים), אבל אי אפשר להתבלבל - מדובר בכוכב אמיתי, שקריירת הסולו שלו נמצאת מאז החלה לפני שנים אחדות במסלול המראה מרשים.

הנוכחות של  בן ארי ב"שבע" היא שהופכת אותה מעוד להקת ז'אנר נחמדה להרכב מיוחד, שברגעיו הטובים מצליח לתפור צלילי מוזיקת עולם אותנטית להפקת רוק-פופ, ולמצב את עצמו כחבורת השאנטי-פופ הכי בולטת שיש לנו, לצד "שוטי הנבואה".

ההרכב יצא לאחרונה לעוד מסע עולמי, הפעם בקנדה, בפסטיבל הג'ז של מונטיראול, בו ישתתפו בין השאר גם זקיר חוסיין, ג'ון מקלפלין, מרק קנופלר, סזרייה אוורה וחלד. בקרוב הם יחזרו להופעות בישראל. אם אתם כבר משוכנעים, אין מה להטיף. אם עד היום הסתייגתם מ"שבע", יכול להיות שהאלבום הזה ישנה את דעתכם.   

• אתר הלהקה