תחרות סלולרית? לא על המחיר
התחרות בין חברות הסלולר בישראל מתמקדת באספקת שירותים חדשים, מיתוג, ושירות ללקוח - אך לא על המחיר. עכשיו בוחן משרד התקשורת אפשרות לפקח גם על תעריפי השיחות בתוך רשתות הסלולר . האם המחירים שגובות מאיתנו החברות אכן גבוהים בהשוואה עולמית?
הישראלי הממוצע מנהל יחסי אהבה-שנאה עם מכשיר הסלולר שלו. הוא אוהב את המכשיר, אך שונא את החברות. הוא רוצה לקלוט בכל מקום, אבל שונא את האנטנות. הוא אוהב לדבר, אבל שונא לשלם - בוודאי כאשר חברות הסלולר מחליטות ביום בהיר אחד פשוט להעלות את מחירי השימוש.
דוגמה טרייה לגל שנאה מסוג זה היא המחאה הציבורית שעוררה ההעלאה האחרונה של תעריפי השימוש במכשירים הסלולריים. לא מעט לקוחות של חברות הסלולר תיאמו ביניהן כמה ימים שבהם נמנעו מלהשתמש במכשירים הניידים שלהם והחרימו את חברות הסלולר. הסיבה למחאה היתה תחושת הלקוחות כי חברות הסלולר גובות מהם תשלום גבוה מדי.
המחאה הזו נפלה על אוזניים קשובות. במארס האחרון בדק הממונה על ההגבלים העיסקיים, דרור שטרום, אם היה תיאום מחירים בין חברות הסלולר, עקב החלטתן להעלות את מחירי השימוש במכשירים מיד לאחר הפחתת דמי הקישוריות (התשלום על שיחות והודעות טקסט מרשת לרשת). מהבדיקה התברר כי החברות לא תיאמו ביניהן את העלאת המחירים.
שרת התקשורת, דליה איציק, התייחסה לסוגיית המחיר כשהשיבה לשאילתה שהגישה בעניין ח"כ אראלה גולן. איציק אמרה כי הפחתת דמי הקישוריות הביאה לירידה של 25% בתעריפי השיחות לצרכנים, אף שחברות הסלולר ניסו לעשות 'תרגיל עוקף הפחתת דמי קישוריות' עם העלאת המחירים האחרונה.
כמו כן ציינה כי משרד התקשורת בוחן אפשרות לפקח גם על תעריפי השיחות בתוך רשתות הסלולר, ולא רק על המקטע של שיחה העוברת מרשת לרשת. איציק הוסיפה כי הישראלים הם בין הדברנים הגדולים בעולם במכשיר הסלולרי שלהם, וכי מחיר שיחות הסלולר בישראל הוא ככל הנראה בין הנמוכים בעולם.
מקום טוב באמצע
מחקר שביצעה חברת מריל לינץ' ושבחן את תעשיית הסלולר בעולם, מאשש את טענותיה של איציק. מהמחקר עלה כי הההכנסות שמייצרות חברות הסלולר המקומיות מהשיחות שמבצעים המשתמשים בישראל לא כל כך גבוהות בהשוואה לחברות אחרות בעולם.
ביולי-ספטמבר 2004 הכניסו חברות הסלולר בישראל כ-0.48 אגורות על כל דקת שיחה שעברה ברשת, זאת בדומה לצרפת, דנמרק ואירלנד. המדינה היקרה ביותר לביצוע שיחות סלולר היא שווייץ, שבה חברות הסלולר הכניסו 0.98 אגורות על כל דקת שיחה שעברה ברשת הסלולר שלה. אחרי שווייץ מדורגת במחקר גרמניה (0.91 אגורות בממוצע לדקת שיחה), ספרד ופורטוגל (0.88 אגורות) ואוסטריה (0.83 אגורות).
בנוסף, המחקר מראה כי ישראל היא מובילה עולמית בשיעור החדירה של מכשירי הסלולר, אף שעורכי המחקר מציינים כי נתוני חדירה גבוהים אלה מושפעים מלקוחות שלוקחים יותר ממכשיר אחד. סיבה נוספת לכך היא שבחברות המשתמשות בטכנולוגיית GSM, הלקוחות אינם נספרים לפי מספר המכשירים שהם רוכשים, אלא לפי מספר כרטיסי הסים שהם לוקחים מהחברה. מאחר שללקוחות של חברות סלולר הפועלות בטכנולוגיה זו אין כל בעיה לקחת כמה כרטיסי סים, עלול להיווצר עיוות בספירת מספר המנויים של החברות. החברות המקומיות המשתמשות בטכנולוגיה זו הן סלקום ופרטנר.
בראש טבלת שיעורי החדירה מדורגת שבדיה, עם 108% חדירה. אחריה מדורגת איטליה (106%) ובמקום השלישי מדורגות ישראל ופורטוגל, עם שיעור חדירה של 105%. מבדיקת מחירי השיחות בכל אחת מהמדינות המדורגות בשלושת המקומות הראשונים עולה כי מחיר השיחות הטלפון אינו משפיע על שיעור החדירה.
פורטוגל חולקת עם ישראל את המקום השלישי, שווייץ היקרה רשמה שיעור חדירה של 90% נכון לסוף ספטמבר 2004, גרמניה רשמה שיעור חדירה של 84%, ובספרד שיעור החדירה הוא 96%. לעומתן, מדינות ברמות מחירים הדומות לאלה של ישראל רושמות שיעורי חדירה דומים - דנמרק עם שיעור חדירה של 94% ואירלנד עם שיעור חדירה של 91%. רק צרפת מדשדשת קצת מאחור עם חדירה בשיעור של 71% בלבד.
לא מאמינים בהורדת תעריפים
ההובלה של ישראל בשיעור החדירה ממחישה עד כמה קשה לחברות הסלולר הישראליות להמשיך ולצמוח, שכן הן פונות ללקוחות שכבר מצוידים במכשירים סלולריים כדי לצרפן ללקוחות החברה.
מצב כזה יוצר את הצורך לגנוב לקוחות מהחברות האחרות. אחת הדרכים המקובלות לעשות זאת היא להוריד תעריפים. ואולם בשוק הסלולר הישראלי מעדיפות החברות להתחרות האחת בשנייה בתחומים אחרים, בהם שירותים חדשים, מיתוג, איכות ושירות ללקוח - וקשה לראות תחרות אגרסיבית על המחיר שישלם הלקוח בכל אחת מהחברות המקומיות. נראה כי בישראל חברות הסלולר פשוט אינן מאמינות בהורדת תעריפים כדי להתחרות על לב הלקוחות. כך קורה שקיימת תחרות בשוק הסלולר, אך לא תחרות שהצרכן הממוצע יכול להרגיש בכיס.
שיעור נטישה נמוך
נתון נוסף שמופיע במחקר מתייחס לשיעור נטישת הלקוחות את חברות הסלולר שלהן. שיעור הנטישה בישראל הוא אחד הנמוכים בעולם, פחות מ-1%. לשם השוואה, בבריטניה ואירלנד שיעור הנטישה החודשי הממוצע ביולי-ספטמבר היה 2.4%, ובמקומות כמו הודו ואינדונזיה שיעור הנטישה מזנק ליותר מ-7%. ברוב מדינות אירופה נאמד שיעור הנטישה ב-5%-1.5%.2.
אפשר להסביר את שיעור הנטישה הנמוך בישראל בנטייה של השוק להיות ממוקד יותר בתחום הפוסט-פייד (תשלום לאחר ביצוע השיחה). בשווקים כמו הודו ואינדונזיה, למשל, הלקוחות רוכשים בעיקר חבילות של דקות שהם משלמים עליהן מראש, וברגע שהלקוח מסיים את מלאי הדקות שרכש, קל לו לרכוש מלאי דקות חדש מחברה אחרת.
אבל לשיעור נטישה הנמוך יכולה להיות עוד סיבה: חסמי מעבר של לקוחות מחברה לחברה. ואכן, בשוק הסלולר הישראלי יש כמה חסמי מעבר, למשל, חוסר היכולת להחליף רשת סלולר ולשמור את המספר, או האיסור לעבור לחברה מתחרה עם אותו מכשיר סלולרי מבלי לשלם לחברה שאותה עוזבים.
