האקונומיסט: אין משטר שער חליפין אידיאלי

משרד האוצר קיבל לאחרונה סיוע ממקור לא צפוי בויכוח הממושך שהוא מנהל עם בנק ישראל בנושא רצועת הניוד.

כזכור, נגיד בנק ישראל, דוד קליין, דורש לבטל לחלוטין את רצועת הניוד של שער החליפין ולאפשר לשער השקל לנוע בחופשיות לשני הכיוונים. משרד האוצר, לעומת זאת, מתנגד בחריפות לדרישת הנגיד וטוען כי מהלך כזה יגביר את תיסוף השקל ויפגע בצורה קשה ביצוא ובתעשיות המסורתיות.

הסיוע לעמדת האוצר בא מהשבועון הכלכלי הבריטי האקונומיסט, שפירסם בשבוע שעבר מאמר בנושא מדיניות שער החליפין הרצויה. המסקנה העולה מהמאמר היא שאף אחת משלוש שיטות שער החליפין הנהוגות כיום אינה אידאלית.

שלושת משטרי שער החליפין הקיימים הם היצמדות חד-צדדית לאחד מגושי המטבע הגדולים ("דולריזציה", כמו למשל בארגנטינה), ניוד מוחלט של שער החליפין (כמו שמציע בנק ישראל), או פתרון ביניים בין שני קצוות אלה (מדיניות שער החליפין הנוכחית בישראל).

נגיד בנק ישראל, הדורש מזה זמן רב לבטל כליל את רצועת הניוד, מסתמך, בין היתר, על העמדה הרשמית של קרן המטבע הבינלאומית בסוגיה. עמדת הקרן היא שעדיף לדבוק באחד משני הפתרונות הקיצוניים: ניוד מוחלט, או היצמדות חד-צדדית לדולר או לאירו.

המאמר באקונומיסט, לעומת זאת, מצביע על הבעייתיות הכרוכה גם בפתרונות הקיצוניים. לדעת מחברי המאמר, יש מקום לחשוב גם על אימוץ פתרון ביניים, שהמקבילה הישראלית שלו היא רצועת הניוד.

כדוגמה לסכנות הכרוכות באימוץ אחת משתי השיטות הקיצוניות, מציינים מחברי המאמר את המקרה של ארגנטינה. הפזו הארגנטיני צמוד לחלוטין לדולר, אולם עובדה זאת לא מנעה מארגנטינה לגלוש למשבר כלכלי חמור.

מצד שני, גם הקיצוניות ההפוכה שבה שער חליפין נייד לחלוטין אינה יעילה בכל המקרים. במרבית המדינות המתפתחות קיים פער גדול בין ההכרזה הרשמית על שער חליפין נייד לבין המדיניות בפועל.

המאמר באקונומיסט מזכיר כי הרשויות במדינות אלה משתמשות לעיתים קרובות במדיניות שער הריבית (נשמע מוכר - א.א.), וכן מתערבות באופן ישיר במסחר במט"ח, כדי להשפיע על שער החליפין.