איים א לוזר בייבי

הכלל קובע כי סדרות טלוויזיה ששחקן המפתח שלהן היה כוכב בסדרה מצליחה קודמת, לא יראו את שחר הרייטינג של העונה השנייה. וכעת נעבור ליוצאים מן הכלל. פרייז'ר, למשל. גם כעבור עשר עונות מבריקות השאירה הסדרה (אולי הסיטקום הכי ענק של שנות התשעים) טעם של עוד, וערימות של פרסי אמי. וכן, כמובן, בזאת הסתיימו הדוגמאות של היוצאים מן הכלל. כי הכלל, במקרה הזה, פשוט עובד.

וכך, עם עלייתה למסך של "תשתקו ותקשיבו", שבה מככב ג'ייסון אלכסנדר, ג'ורג' הבלתי נשכח ב"סיינפלד" הבלתי מתכלה (השידורים החוזרים של סיינפלד עדיין נותנים גוד פייט ללא מעט סדרות עכשוויות) – שוב מתברר כי הסכומים הדימיוניים אותם קיבלו שחקני סיינפלד בעונות האחרונות (מיליון דולר לפרק, לשחקן) היו מוצדקים ובעצם שימשו מעין ביטוח מנהלים שמנמן. כי כעת, כאשר סיינפלד עצמו, ג'וליה לואיס דרייפוס (איליין), מייקל ריצ'רדס (קריימר) וג'ייסון אלכסנדר (ג'ורג') הולכים לראיון עבודה, לפחות הם נוסעים לשם ב"פורש".

קל מדי יהיה לתלות את בינוניותה של "תשתקו ותקשיבו" ב"קללת סיינפלד", שלכאורה רובצת על כל כוכבי הסדרה ויוצריה, אשר לא הצליחו מאז סיומה לקדם את הקריירות שלהם למקום אחר וטוב. קללה זו מין דרך להגיד, שהמתרחש איננו רציונלי. אבל כישלונם של החברים הנכבדים הוא רציונלי לחלוטין. הנ"ל יצרו ביחד שלם הגדול מסך חלקיו. בבואו של ג'ייסון אלכסנדר להגיש את עצמו בתפקיד חדש, מפורק מנשקו כפסיכי חביב ומזיק החמוש בזוג הורים מטורפים, בחברים בטלנים, ובאווירת לוזריות כללית, הכשלון כתוב כבר ליד הקרדיטים.

ואפרופו קרדיטים: מאיזה מאגר אייטיז נשלף השלד החבוט של המשפחה הסוויט-אמריקנית, שכל בעיותיה מסתכמות בעגיל באוזן כן או לא? ומי באמת האמין, שמלקולם ג'מאל וורנר ("משפחת קוסבי") וגרג גרמן ("אלי מקביל") בתפקידי המשנה, יקפיצו את הסדרה למעלה המידרג?

סדרה דרמטית רגילה אולי יכולה לבחור מתוך מנעד די רחב של אפשרויות: היא יכולה להיות מבריקה, רומנטית, מרתקת, אינטליגנטית, שנונה ועדיף כל הדברים ביחד. סיטקום יכול רק להיות מצחיק. כל דבר אחר יהיה פשוט משעמם.

אם זו היתה התוכנית העשירית, היה אפשר להגיד שמדובר בעייפות החומר. אבל בשביל תוכנית ראשונה, "הרצועה" הפגינה אתמול עייפות שלא ברור ממה היא מצטברת, חוסר רעננות מחשבתית, חוסר הברקה מילולית או אחרת.

מכותבים כמו עוזי וייל ושגיב פרידמן הייתי מצפה למשהו טיפה יותר מעורר השראה ממשחק המילים "כוס אימה" או "כוס סימה", כאילו, עוזי וייל?

הברקת הליהוק של צבי שיסל בתפקיד האב עובדת יותר טוב על הנייר מאשר על המסך. הכלב, יחסית לרמה המצופה מאוהד מכבי, היה בסדר. כך או אחרת, המחצית הראשונה של הדרבי עברה בלי גולים.

ואז הגיעו שני שיאים קטנים, ממש קטנטנים. האחד הוא בסך הכל שורה, אבל שורה מהסוג הנכון: "הוא לא יהודי יהודי, הוא יהודי טלוויזיה". זה היה מצחיק. והשני, העיבוד לשירם המגוחך כשלעצמו של "מה קשור" ("אני שר מהלב") תחת המוטו "אני שר כמו כלב". כן, גם זה היה מצחיק (ראה קטע וידאו).

עד לכתיבת שורות אלה אני עדיין בוויכוח עם עצמי. מצד אחד, פריצת רף האסור והמותר היא נשמת אפה של הסאטירה. מצד שני, אתם יודעים, תוכנית שבה פדופיליה היא מערכון הפיסגה אולי צריכה לשאול את עצמה כמה שאלות.