"להושיט יד למי שרוצה להיות אתנו"
אלה פאריינתי התל אביבית, מנהלת מכירות בחברת הייטק במקצועה ומתנדבת סדרתית בהווייתה, שמעה על פרויקט "בבית ביחד" והחליטה להתמסר. ג'קי ספורטס, שעלה לישראל מקולומביה לפני כארבע שנים, חיפש דרך להרחיב את המעגל החברתי שלו בארץ. "מהרגע שנפגשנו, באירוע ברביקיו של שישי בצהרים, הפכנו לחברים מאוד-מאוד טובים. ככה 'הרווחתי' את ג'קי", משחזרת פאריינתי בחיוך
אלה פאריינתי התל אביבית, מנהלת מכירות בחברת היי טק, מתמסרת בזמנה החופשי המועט לפרויקטים הקשורים בהתנדבות. " למרות שאת התואר באוניברסיטה עשיתי במנהל עסקים, תמיד רציתי להיות עובדת סוציאלית", היא אומרת, ומסבירה ש"הפרויקטים האלה פשוט מסייעים לי במימוש ההוויה הפנימית".
התחושה הזו היא שגרמה לה להיענות למודעה של "בבית ביחד", שפגשה באינטרנט לפני כשנתיים. "יצרתי קשר עם מרכז הפרויקט שהעביר אותי תיחקור קצר", היא משחזרת. "הוא סיפר לי שהמטרה המרכזית היא להפגיש צעירים ישראלים עם עולים חדשים בני אותם גילאים. דובר אז על קבוצת עולים שהגיעו, כל אחד בנפרד, בעיקר מדרום אמריקה - אך לא רק. כולם צעירים, כולם רווקים, כולם תל אביביים כמוני, וכולם גם רוצים מאוד להשתלב חברתית".
"עבורנו, ישראלים שנולדו וגדלו כאן", היא ממשיכה, "הנושא החברתי מובן מאליו. אנחנו הרי צוברים את החברים שלנו במהלך השנים, מהגן, דרך בית הספר, הצבא והאוניברסיטה. עולים חדשים, לעומת זאת, מגיעים למקום חדש לגמרי. גם כשיש להם בית או עבודה, הם לא בהכרח מעורבים חברתית".
מצוידת בהבנה הזו היא הגיעה למפגש הראשון, בו השתתפו כ-40 איש. "זה היה ברביקיו של שישי בצהרים", פאריינתי נזכרת. "כל אחד הביא משהו לאכול, והתוכנית האומנותית הייתה משחקי היכרות וגיבוש, כמו בצופים". בסופו של המפגש המוצלח הוחלפו טלפונים, ופעילות ממוסדת ועצמאית יצאה לדרך. "אחת לתקופה אנחנו נפגשים במסגרת הסוכנות, יוצאים לטיולים או רוקדים במסיבות", היא מספרת. "לבד מהפעילות הזו אנחנו נפגשים בקבוצות קטנות או אחד על אחד כשכיף, מתאים ונוח".
"ככה 'הרווחתי' את אוליבר, רופא שעלה מגרמניה בעקבות אמו הישראלית, ואת ג'קי הקולומביאני, שכמוני הוא איש הייטק. מהרגע שנפגשנו הפכנו לחברים מאוד-מאוד טובים".
"מעורבות חברתית היא חלק חשוב בתהליך הקליטה"
תכירו את ג'קי ספורטס בן ה-27, שעלה לישראל בשנת 2001 מקולומביה, שם נשארו הוריו ואחיו. "בני הדודים שלי, שעלו לישראל, באו לביקור ואמרו לי שכיהודי וכאיש מחשבים המקום שלי הוא כאן", ספורטס מספר. "עליתי לבד, ואחרי כמה חודשי אולפן בירושלים יצאתי לחיים רגילים. לשמחתי מצאתי עבודה מהר, אבל סבלתי מאותה בעיה ממנה סובלים עולים רבים. באתי ממקום בו היו לי המון חברים ופתאום, בבת אחת, אין לי אף אחד. עולה חדש מכיר הרבה פעמים בעיקר את השותף לדירה שלו, וזה לא תמיד מספיק".
יום אחד נחת בתיבת הדואר שלו פלאייר שדיווח על הפגישה המתוכננת בפארק הירקון. ספורטס הגיע, ומאז הספיק לרכוש לעצמו כמה חברים טובים לחיים. "הפרויקט הזה עשה לי את החיים קלים יותר", הוא מעיד. "הוא עוזר לי לפתח קשרים נוספים ולהרגיש שייך. בלעדיו הייתי הרבה פחות מעורב. בעיני, מעורבות חברתית היא חלק חשוב בתהליך של קליטה מוצלחת".
"מדובר בפרויקט נהדר, מומלץ מאוד לכל מי שרוצה לעשות משהו טוב, להושיט יד למי שרוצה להיות אתנו", פאריינתי מסכמת. "הייתי כמה שנים בחו"ל, וכשאתה בחו"ל אתה הופך לסוג של שליח. פתאום אתה מבין את הצעד הענק שעושים אנשים שעוזבים הכל מאחוריהם ומגיעים הנה. התובנה הזו גרמה לי לרצות להיות שם, לתמוך. הפרויקט הזה כל-כך יפה כי אין פה סיסמאות ציוניות גדולות, אלא אנושיות פשוטה שגורמת הנאה גדולה לכל הצדדים. הקבוצה שלנו היא קבוצה של רווקים, אבל יש גם קבוצות של משפחות צעירות. אני, למשל, "הדבקתי" את אמא שלי, שמתנדבת עכשיו בקבוצה באשדוד. כיף לעזור, כיף להכיר אנשים ממקומות אחרים, כיף לעשות חברים".
לפנייה לכתב/ת 
"הפרויקט הזה עשה לי את החיים קלים יותר". ג'קי ספורטס
באדיבות הסוכנות היהודית
מומלצים
