מחלות המין שאורבות לך במיטה והסיכויים שלך להדבק

סטטיסטיקה שפורסמה לאחרונה בארה"ב קובעת שאחד מכל ארבעה אנשים בעולם המערבי יידבק במהלך חייו במחלת מין אחת לפחות. החדשות היותר מפחידות, על פינתוני המחקר, הן שאם קיימתם יחסי מין פעמים רבות עם בני זוג שונים, אל תניחו שאתם לא חולים רק מפני שאין לכם אף סימפטום. אנשים רבים בגילאי 18 עד 55 נושאים מחלות שמועברות באמצעות יחסי מין, ואין לכך כל סימן חיצוני. אבל היעדר תסמינים חיצוניים לא מצביע על כך שהם לא יכולים להדביק אחרים במחלתם.

מדי שנה עם תחילת הקיץ נצפית גם בישראל עלייה חדה בשכיחות המחלות שמועברות באמצעות מגע מיני. הסיבות? אנשים עושים יותר סקס, חשופים לסיטואציות מיניות על שפת הים וברחוב ונכנסים מהר יותר לפרשיות אהבה אקראיות. "קבוצת המחלות שמועברות במגע מיני מונה יותר מ-200 מחלות מוכרות", אומר ד"ר שרגא וקסלר, גינקולוג בכיר ומנתח, מנהל המרפאה הגינקולוגית של שירותי בריאות כללית באוניברסיטת תל אביב.

ד"ר וקסלר, שמנהל גם את מכון 'שער לבריאות האישה' בתל אביב, טוען שאין מידע מדויק על שכיחות המחלות האלה בקרב האוכלוסייה הכללית בארץ, אך מדגיש ש-30% מקרב הנשים שפונות למרפאות גינקולוגיות מתלוננות על

מחלות שהועברו אליהן במגע מיני. ד"ר וקסלר מחלק את המחלות שמועברות במגע מיני לשלושה סוגים: אלה שנגרמות על ידי חיידקים, כמו כלמידיה, זיבה ועגבת; אלה שנגרמות על ידי נגיפים, כמו קונדילומה, הרפס ומיקו - פלסמה; ואלה שנגרמות על ידי פרזיטים (טפילים), כמו טריכומונס, כינת הבושת וסקבייס.

כל מי שפעיל מבחינה מינית חשוף להדבקה במחלת מין? ד"ר וקסלר: "זו המסקנה המתבקשת בקרב מי שמקיימים יותר יחסי מין עם בני זוג רבים יותר - בעיקר אם אלה כבר קיימו בעברם יחסי מין עם בני זוג שונים. את ההגנה הטובה ביותר מפני הדבקה במחלות מין מעניקים לנו אמצעי המניעה החוצצים, ובפרט הקונדום שנותן הגנה מירבית".

המחלות הנפוצות

כלמידיה: זו המחלה הנפוצה ביותר. החיידק שגורם לה עלול לפגוע גם בלחמית העין, בדרכי הנשימה ובריאות. שיעור החולות במחלה הזו גבוה בעיקר בקרב בנות 20 פלוס. היא מתבטאת בהפרשה צהובה, דימום באמצע המחזור, מתן שתן מוגבר וכאבים בזמן משגל. עם הזמן עלולים להתפתח סיבוך של דלקת צוואר הרחם, דלקת רירית הרחם והחצוצרות ואף הידבקויות ברחם והצטלקויות של החצוצרות עד כדי הריון חוץ רחמי או עקרות.

אצל גברים מתבטאת ההידבקות בחיידק הזה בצריבה בדרכי השתן, הפרשות מאיבר המין, נפיחות וכאב באשכים. עם זאת, רבים מהנדבקים במחלה לא מודעים כלל לכך שהם חולים. הקושי העיקרי שמציבה המחלה הוא באבחון. כ-75% מהנשים שנושאות את המחלה הן א-סימפטומטיות, וכך גם כ-50% מהגברים. החולים יכולים לשאת את החיידק בגופם חודשים, בלי להיות מודעים לכך. בתקופה הזו הם עלולים להפיץ את המחלה הלאה. האבחון המדויק ביותר של כלמידיה מתבצע בבדיקת תרבית, שמחייבת מערך מעבדתי צמוד, מיומנות בלקיחת הדגימה והקפדה על העברתה למעבדה בקירור.

הטיפול היעיל הוא באנטיביוטיקה. לעיתים יש לחזור על הטיפול פעם אחרי פעם שכן התנהגות החיידק הזה ואורח חייו והתרבותו שונים מאלה של שאר החיידקים. המרכז הלאומי למניעת מחלות בארה"ב ממליץ על ביצוע בדיקת סקר לכלמידיה לכל הנשים שפעילות מינית.

קונדילומה: ממחקרים עולה שבעשור האחרון חלה בעולם המערבי עלייה של אלף אחוז בשכיחות המחלה. מדובר ביבלת של איברי המין שנגרמת על ידי נגיף הפפילומה. ייחודו של הנגיף הוא ביכולתו לגרום, מלבד לדלקת באיברי המין, גם למצבים טרום סרטניים וסרטניים.

מחקרים מוכיחים שהנגיף נפוץ בקרב 28% מהנשים. בשליש מהמקרים עלול להתפתח גידול סרטני. עד היום זוהו 200 זנים של הנגיף הזה. המחלה מתבטאת בהפרשה צהובה וצמיגה, דימום אחרי יחסי מין וגם ללא קשר ליחסי מין, כאב בבטן התחתונה, גרד, כאב בחדירה וגידולים עוריים הדומים לפרחי כרובית המחלה מלווה גם בשכיחות גבוהה של פטרת הנרתיק והפות.

הקונדילומה מועברת במגע מיני והיא בעלת שיעור הדבקה גבוה במיוחד. בין 50% ל-70% מבני הזוג של נשים עם קונדילומה יפתחו את המחלה. מכאן חשיבותם של האבחון הנכון והטיפול לשם מניעת התפשטות הנגיף. המחלה לא מאובחנת בהסתכלות פשוטה. משטח שנלקח מצוואר הרחם חושף רק 3% מהמקרים, לכן המחלה מאובחנת באיחור, כשהגרד נעשה בלתי נסבל ונוסף אליו כאב מתמשך בנרתיק.

האבחון נעשה באמצעות בדיקה קולפוסקופית (בדיקה מיקרוסקופית של הרקמות). אבחון סופי לנוכחות הנגיף ולסוגו נעשה בבדיקת שכפול גנטי. זו

בדיקה חדשנית שקובעת אם הנגיף עדיין נמצא, ואם הוא שפיר או בעל יכולת מסרטנת. סילוק נגעי העור נעשה על ידי לייזר. בנוסף יש לטפל במצבים נלווים למחלה ובגורמים לירידה בכושר החיסוני כגון סוכרת, מתח נפשי, נטילת סמים, מחלות מתישות, שימוש בהורמונים, זיהומים או עישון.

זיבה: על אף העלייה בשכיחות של הקונדילומה נחשבת הזיבה עדיין למחלת המין הנפוצה ביותר ברחבי העולם (3 מיליון חולים חדשים מדי שנה בארה"ב). ולא רק זה, אלא שהיא מגלה גם עמידות כלפי פניצילין, ויש לטפל בה באמצעות אנטיביוטיקה חזקה. הזיבה, אומר ד"ר וקסלר, עלולה לעבור מאדם לאדם באמצעות משגל או יחסי מין אוראליים/אנא - ליים. הזיהום נגרם על ידי חיידק בשם נייסריה גו---נוריאה, שתוקף רקמות ריריות, כמו אלה שנמצאות בדרכי המין והשתן, בפי הטבעת, בלוע ובעיניים.

החיידק מעדיף לחות גבוהה, חום גוף של 37 מעלות ודרגת חומציות כמו זו שמצויה באיברים שהוזכרו. גברים נוטים יותר ללקות בזיבה מאשר נשים: על כל שלושה גברים יש שתי נשים חולות בזיבה. שיא שכיחותה הוא בגברים בני 20 פלוס ובנשים בנות 18-24. ריבוי בני זוג מגביר את הסיכון לחלות בזיבה, וכך גם קיום יחסי מין בתקופת הווסת. אמצעים שמסייעים למניעת הדבקה הם שימוש בקונדום, בדיאפרגמה ובקצף.

הסימפטומים אצל נשים הם הפרשה ירוקה או ירוקה-צהבהבה, השתנה תכופה שמלווה בצריבה, כאב באגן הירכיים, נפיחות ורגישות בפות, וייתכן גם כאב כתפיים כמו בדלקת פרקים. אצל גברים עלול להיות כאב בעת מתן שתן או הפרשה דלקתית מהשופכה. לסימנים האלה עלולים להתלוות כאב גרון ונפיחות בבלוטות הלימפה. בנשים שנושאות את חיידק הזיבה שכיח למצוא גם טריכומונס וכלמידיה. הסכנה העיקרית היא בכך שהן לא יודעות שהן נושאות את המחלה ושכושר ההדבקה שלהן גבוה.

המחלה עלולה להתפתח אצלן לדלקת באגן הירכיים, לדימומים רחמיים בלתי סדירים ולכאבי בטן. כמו כן מהזיהום עלולים להיפגע הנרתיק, השופכה והחלחולת, ותיתכן פגיעה זיהומית בבלוטות ברתולין שממוקמות בפתח הנרתיק – מצב שמחייב פתיחה ניתוחית וניקוז של הבלוטה הדלקתית. טיפול בתכשיר אנטיביוטי מתאים מקטין את משך המחלה ואת תוצאותיה.

הרפס (שלבקת): המחלה הזו הפחידה רבים לפני שפרץ משבר האיידס. לאחר מכן היא 'ירדה' כביכול למקום השני של סיכוני מחלות המין. מדובר במחלת מין שלא ניתן לרפא. היא נגרמת על ידי וירוס ההרפס ומופיעה בשתי צורות: נגעים ברירית הפה ועל השפתיים ונגעים באיברי המין. זיהומי נגיף ההרפס הם לא נגעים קשים בדרך כלל, אך אצל אנשים שמערכת החיסון שלהם חלשה עלול הנגיף לחולל בעיה רפואית קשה, מלווה בחום, הרגשה כללית רעה, בחילות, הקאות והחלמה איטית במיוחד.

התסמין השכיח ביותר של מחלת ההרפס הוא פריחה בעלת אשכולות לבנים כפצעי אבעבועות, שמופיעים על הנרתיק, צוואר הרחם, הפין, פי הטבעת וגם הפה והשפתיים. נגיף ההרפס מועבר בטיפות מיקרוסקופיות של רוק בעיטוש וגם במגע באיברי המין שבהם הזיהום פעיל. רבים חושבים שההרפס מידבק רק כשמופיעים הפצעים ונראים לעין, אבל מחקרים מראים שניתן להידבק במחלה גם כשאין פצעים כלל על העור. קיימים סימנים מקדימים להידבקות בהרפס: עקצוץ באזור שבו חלה ההדבקה (למשל, השפתיים), כאב מקומי וגרד.

אם הנגע ממוקם באיברי המין, מופיעים צריבה במתן השתן, גרד עצבני ודחיפות בריצה לשירותים למתן שתן. עם שאר הגורמים להופעת ההרפס נמנים לחץ נפשי, חשיפה לשמש, מחלת חום ותנאי קור קיצוניים. אם אובחן אצלכם הרפס, עליכם להשתמש בקונדום בכל פעם שאתם מקיימים יחסי מין. עם זאת, יש לדעת שלא תמיד קונדום יכול להגן מפני הדבקות בהרפס. למשל, אם הגבר חולה בנגיף, והפצעים היחידים שיש לו הם על עור הפין, הקונדום יכול להגן על האישה מהידבקות במחלה.

לעומת זאת, אם היא נגועה במחלה, הפרשות מהנרתיק יכולות לנזול לאזור אגן הירכיים שלא מוגן על ידי הקונדום, והגבר עלול במקרה הזה להידבק במחלה. רצוי מאוד לא לגעת בנגעי העור, וכדאי להשתמש בכלי אוכל ובמגבות נפרדות. האבחון בהידבקות נעשה על ידי לקיחת תרבית ובדיקה מיקרוסקופית ממקום הנגע (והשלפוחיות). במקרים נדירים הנגיף פוגע גם בקרנית העין, ואז צריך לבצע בדחיפות בדיקת עיניים באמצעות מנורת סדק (פנס שיוצר קרן אור צרה), שכן הנזק עלול להביא לצורך בהשתלת קרנית.

באשר לטיפול בהרפס – קיימות כמה תרופות אנטי נגיפיות, שמתבססות על פגיעה בייצור ה- DNA של הנגיף ועל הפסקת שכפולו. בקבוצת התרופות הזו מוכרות הזובירקס והאלטרקס. רצוי להתחיל בטיפול בתוך 48 שעות מהופעת השלפוחיות. במקרה של מחלת ההרפס, מניעה היא הטיפול היעיל ביותר. רצוי להימנע ממגע עם השלפוחיות – כגון מגע יד, נשיקה, נגיעה באיברי המין וקיום יחסי מין.

למעשה, רצוי לא לקיים כלל יחסי מין בעת התקף. זכרו גם שהרפס יכול לעבור בשתייה מאותה כוס בעת שהזיהום פעיל. נשים הרות שסובלות מהרפס באיברי המין חייבות לדווח על כך מיידית לרופא המיילד כחלק מההכנה ללידה. נגיף ההרפס יכול לגרום להפלה או ללידה מוקדמת, והתינוק עלול להידבק בנגיף.