פורבס - לונדונגראד
עם ארנקים שמנים וחלומות גדולים עוד יותר, האליטה הרוסית הופכת את לונדון לביתה השני. כשבבית מאיים עליהם פוטין, לונדון נראית קוסמת מתמיד: הבורסה שלה נגישה, מערכת המשפט שלה ידידותית, מערכת המיסוי שלה סלחנית, ועוד לא אמרנו כלום על חיי התרבות, הפנאי והקניות בה. לונדון כן מחכה להם
באפריל האחרון אירח ראש עיריית לונדון, קן ליווינגסטון, 1,200 אורחים רוסים, חלקם מהממשל הרוסי וחלקם מהמגזר העסקי (נציגי חברות רבות-עוצמה, כגון: סיבנפט, נורילסק ניקל ואלפא בנק).
באולם הישיבות שליד כנסיית ווסטמינסטר, ראש העיר, הידוע בכינויו "קן האדום" בשל דעותיו השמאלניות, העלה על נס את "החום והאהדה" שהבריטים חשים כלפי בעלת בריתם הוותיקה במאבק בנאצים. הוא עודד את המנהיגים
אך הרוסים כבר אינם זקוקים להזמנה ללונדון. אחרי שבעה עשורים של קומוניזם ושני עשורים של קפיטליזם מושחת, כ-250 אלף מהם ורוסים נוספים מבריה"מ לשעבר מתגוררים כעת בלונדון. לרבים אחרים, נכסים או נוכחות פיננסית שם. לונדון הפכה מבחינתם למקפצה להגשמת שאיפות אישיות או מקצועיות.
רבים מעוניינים בשותפים מערביים להשקעות, והם מטפחים את תדמיתם בעזרת סוללות של עורכי-דין, יועצי השקעות ויח"צנים מהמערב. גם הכסף עוזר לא מעט. עד כה הזרימו הרוסים מאות מיליוני ליש"ט למשק הבריטי, על-ידי רכישת בתים ומותרות.
המוכרים ביותר מביניהם הם האוליגרכים - קבוצת גברים שהשתלטו על המשאבים הטבעיים היקרים של רוסיה וכן על חברות שהיו בבעלות ממשלתית, בדרך-כלל באמצעות הפרטות אפלות, מושחתות או אלימות.
יתרונות מס והגנה משפטית
רבים מהרוסים העשירים הללו רכשו בתים בצרפת, ניו-יורק וישראל, אך לונדון מסתמנת בבירור כעיר המועדפת מבחינתם. הם נמשכים אליה בשל המרחק הקצר ממוסקבה (ארבע שעות טיסה בלבד), שוקי ההון החזקים שלה וחוקי המיסוי הנוחים. "לונדון היא מטרופולין", אומרת אולגה סירנקו, רוסייה שעברה לעיר ב-1997 וכיום עורכת אתר אינטרנט למהגרים הרוסים. "היא אופנתית, ויש בה בוטיקים ותרבות. למוסקבה אין את השיק של לונדון".
גם מערכת המשפט של בריטניה, שלא כמו במוסקבה, מגנה עליהם מפני חקירות בלתי רצויות. "אני חושב שהם חשים שזוהי מדינת חוק, ושהם מוגנים היטב כאן", אומר אחד הבולטים מבין האוליגרכים, בוריס בריזובסקי, שמתגורר באנגליה מאז 2001.
הקשרים בין רוסיה לאנגליה החלו לפני מאות רבות. ב-1555 העניק הצאר איוואן האיום לקבוצת סוחרים אנגלים מונופול על הסחר בפרוות, עץ ובדים, וכך הוקמה החברה המוסקבאית. מאות שנים לאחר מכן, לנין תכנן את המהפכה מלונדון. לאחר עליית הבולשביקים לשלטון, האצולה והאינטלקטואלים הרוסים היגרו ללונדון.
רבים מהרוסים שהיגרו לאחר המהפכה נטמעו בתרבות הבריטית, ובסוף שנות ה80 הגולים העריכו שכבר לא קיימת קהילה רוסית בלונדון. אולם כל זה השתנה בשנות ה-90, עשור שהיה סוער לרוסיה ולכלכלתה הפרועה. הפער בין העשירים לעניים ברוסיה הלך והתרחב. ב-2004, 40% ממשק המדינה, שמוערך ב-546 מיליארד דולר, נשלט בידי 22 קבוצות עסקיות. על-פי חברת ההשקעות הרוסית הרמיטאג' ניהול הון, מדובר בריכוז כוח שטרם נראה כמוהו במדינות קפיטליסטיות מפותחות.
אלא שהכסף זרם אל מחוץ למדינה באותה המהירות כמו המיליונרים עצמם. לדברי חברת הרמיטאג', בין 1998 ל-2004, 102 מיליארד דולר הוצאו מרוסיה. מרבית הכספים הועברו לחשבונות בנק בשווייץ ובמקומות אחרים. קשה מאוד לעקוב אחר הכספים הללו, אך לדברי עורכי-דין המתמחים במיסוי, בריטניה מציעה יתרונות מס שאין כדוגמתם לבעלי נכסים במקלטי מס. במרבית המדינות, התושבים, ובכלל זה הזרים, נדרשים לשלם מס על הכנסות ורווחי הון שהתקבלו מחוץ למדינה. אך תושבי בריטניה רשאים לפתוח חשבונות במקלטי מס כך שיוכלו להימנע מתשלום מיסים בבריטניה באופן חוקי - כך אומר ג'ואל מק'דונלד, עורך-דין במשרד סלאנס בלונדון.
מיליארדר רוסי יכול להחזיק במניות במקלט מס, למכור אותן ולהשתמש בתמורה כדי לרכוש אחוזה בלונדון, מבלי לשלם מס על הרווחים. הממשלה הבריטית שקלה לסגור את הפרצה הזאת בחוק אך חזרה בה, שכן פירוש הדבר פגיעה אנושה בשוק הנכסים, שלא לדבר על הכרסום בשכרם של עורכי-הדין ורואי-החשבון הבינלאומיים. "זה הפך לענף רציני עבור יועצי המס הבריטים", אומר מק'דונלד.
העושר מקנה למהגר לא רק סגנון חיים גבוה אלא גם את הגנת בתי-המשפט, מה שלא תמיד קיים במערכת המשפט של רוסיה, שמתנהלת כמו במערב הפרוע. אנגליה, בעלת הממסד המשפטי הוותיק וחברות יחסי הציבור המיומנות, מאפשרת להם לתכנן את צעדיהם מבחינה חוקית. אחד הראשונים שניצלו את המערכת הוא בריזובסקי, לשעבר האיש העשיר ביותר ברוסיה. הוא כונה על-ידי פורבס "הסנדק של הקרמלין", בשל קשריו החזקים עם ממשלת בוריס ילצין, אך הסתכסך עם הנשיא הרוסי הנוכחי, ולדימיר פוטין. הוא נס ממוסקבה ב-2000 והגיע תחילה לצרפת.
הממשלה הרוסית ביקשה להעמיד לדין את בריזובסקי באשמת מרמה ודרשה את הסגרתו. הוא נעצר ב-2003 על-ידי משטרת לונדון, ושוחרר בערבות של 160 אלף דולר. מחצית מהערבות ניתנה על-ידי לורד טימוטי (טים) בל, איש יחסי ציבור רב עוצמה שניהל את מסע הבחירות של המפלגה השמרנית בעידן מרגרט תאצ'ר. היתרה הופקדה על-ידי סטפן קרטיס, עורך-דין לונדוני אלמוני שעלה לגדולה כמנכ"ל קבוצת מנטפ, חברת אחזקות שהוקמה על-ידי האוליגרך מיכאיל חודורקובסקי עבור חברת הנפט יוקוס ונכסים נוספים (קרטיס נהרג שנה לאחר מכן בתאונת מסוק מסתורית).
תחילה סירבה הממשלה הבריטית להעניק לבריזובסקי מקלט מדיני, אך הוא טען שהוא משוכנע כי יזכה לשימוע הוגן בדיוני הסגרתו בבריטניה. במקרים כאלה, מעט תככים לא יזיקו. הסיפור שהתפרסם הוא, שסוכן רוסי נשלח לכאורה כדי לרצוח את בריזובסקי על-ידי דקירתו בעט מורעל בזמן ההמתנה לשימוע בלונדון. המזימה, אם אכן הייתה כזאת, סוכלה, ועורכי הדין של בריזובסקי טענו בהצלחה רבה שחששם מפני רדיפות ברוסיה מבוסס היטב.
רוסים בלונדון: שוק בעל פוטנציאל
ממשרדו במייפר, בריזובסקי בנה לעצמו תדמית של לוחם כנגד פוטין. כדי להפגין את מורת רוחו ממעצרו של הבעלים של יוקוס, חודורקובסקי, הוא שכר מאות לימוזינות מרצדס שנשאו שלטי מחאה והורה להן לחלוף על-פני שערי הקונסוליה הרוסית בלונדון. הוא טוען ש"רדיפת העשירים ואנשי העסקים ברוסיה על-ידי פוטין, גרמה להגירת 25 אלף רוסים אמידים ללונדון בשנתיים האחרונות, בעיקר אנשי עסקים. חלקם עשירים מאוד, ואחרים הם ממעמד הביניים".
בריזובסקי מודה שמדובר בהערכה פרועה בלבד, אך בני ארצו אכן מתעניינים יותר ויותר בבריטניה בשנים האחרונות. בשנת 2000 העניקה בריטניה 114 אלף אשרות כניסה לרוסים. ב-2003 צמח מספר זה ב-52%. תושבי לונדון החלו לשים לב לכך באותו קיץ, כאשר רומן אברמוביץ', מי שהיה שותפו של בריזובסקי ואיל נפט ששוויו כיום 14.7 מיליארד דולר, שכר את ברוס באק, שותף בחברת סקדן ארפס, כדי לתווך בעסקה לרכישת מועדון הכדורגל צ'לסי תמורת 233 מיליון דולר.
באק הפך ליו"ר "צ'לסקי", כפי שנוהגים לכנות את המועדון כיום, ואברמוביץ' הזרים 289 מיליון דולר לקבוצה והביא לעלייתה המסחררת לצמרת הליגה. ברוסיה, אברמוביץ' היה אדם כה מסוגר עד כי אחד העיתונים הציע פרס כספי למי שישיג את תמונתו. אולם בלונדון הוא נוכח בכמעט כל משחק, בליווי אישתו וחברו המיליארדר יבגני שווידלר, נשיא סיבנפט. למרות זאת, הוא הצליח לשמור על אלמוניותו ומסרב בתוקף להתראיין.
התקשורת הבריטית, שידועה בלהיטותה לסיפורים עסיסיים, והציבור בכלל, עוקבים בשקיקה אחר ידיעות על המיליארדר אפוף המסתורין. הצהובון סאן, למשל, דיווח על האפשרות שיופק מחזמר על אברמוביץ' באחד מתיאטראות ווסט אנד בלונדון. אליונה מוצ'יסקייה, רוסייה שמנהלת סוכנות ליחסי ציבור, מספרת שהיא מוצפת בפניות מחברות שרוצות למכור דברי מותרות לרוסים, בניגוד לסטריאוטיפ בעשור הקודם. "אז, הקלישאה הרווחת הייתה על הנשים הרוסיות שנוברות בין תפוחי האדמה", היא אומרת, "ופתאום, כמו במטה קסם, זה כבר לא כך. היום כל הרוסיות נחשבות ליפות, כולן לובשות פרוות, עונדות יהלומים ומפליגות ביאכטות".
כדי לנצל את פוטנציאל השוק הזה, סוכנות הנדל"ן סבילס שכרה עובד דובר רוסית. כך נהגה גם נייט פרנק, סוכנות תיווך לונדונית שאף הקימה משרדים במוסקבה. פטריק רמסי, מנהל עסקי המגורים שם, מעריך שהסוכנות מכרה בין 20 ל-30 בתים לרוסים באנגליה בשנה שעברה, בשווי של יותר מ-100 מיליון דולר.
רבים רכשו בתים בסרי, פרבר לונדוני מהודר. אך גם שוק הנדל"ן במרכז לונדון מושפע מכך במידה רבה. בקיץ שעבר דיווח הסנדיי טיימס ש"צמרת האלפיון העליון בעולם הוכתה בתדהמה כשמיליארדר מסתורי שילם 75 מיליון דולר עבור אחוזה ברחוב קנסינגטון פארק פאלאס היוקרתי (מס' 15), ממש צמוד לארמון קנסינגטון עצמו". העיתון הצליח לאתר את הבעלים, ליאונרד בלבטניק, אמריקאי ממוצא רוסי שהקים את חברת ההשקעות רנובה יחד עם חברו לספסל הלימודים, האוליגרך והמיליארדר ויקטור וקסלברג.
גם הקמעונאים מנסים לנצל את האפשרויות הטמונות בשוק הרוסי. ברחוב סלואון, אחד מאזורי הקניות האקסקלוסיביים ביותר בלונדון, סנדרה בוקין, מנהלת פנדי, מחזרת אחר הלקוחות הרוסים על-ידי פנייה למלונות היוקרה של לונדון כדי לברר באילו מהם ניתן לצפות בתחנות טלוויזיה דוברות רוסית. היא אומרת שלנשים הרוסיות העשירות טעם שונה בביגוד מזה של הבריטיות המעודנות. לדבריה, "הן אוהבות הדפסים מנומרים". באחרונה היא שכרה מוכרת רוסייה. "הן מבוקשות מאוד", היא אומרת, "אך לא קל למצוא בחורות רוסיות ידידותיות ומאירות פנים".
האליטה הרוסית אכן רואה בלונדון מרכז בילויים, מקום שבו הם יכולים לדבר בחופשיות על מולדתם וליהנות מעושרם החדש. אולג דריפאסקה, סוחר מתכות לשעבר, הצליח גם להשתלט על תאגיד האלומיניום הרוסי רוסל וגם להתחמק ללא פגע מתעשיית האלומיניום הרוסית שנודעה באלימותה. שוויו נאמד ב-5.8 מיליארד דולר. הוא לומד כעת בלונדון סקול אוף אקונומיקס, העניק חסות לתערוכה בבית סומרסט בלונדון ב-2003 ונמסר שבבעלותו בית בלונדון ששוויו 50 מיליון דולר.
ויש גם הזדמנויות עסקיות רבות. חברת הטלפוניה הרוסית סיסטמה השלימה באחרונה את ההנפקה הגדולה ביותר של חברה רוסית בבורסת לונדון, תוך גיוס 1.56 מיליארד דולר. בקיץ שעבר, ניקולי סמולנסקי, אז בן 24 בלבד, שילם סכום משוער של 27 מיליון דולר עבור TVR אנג'ינירינג, יצרנית מכוניות הספורט המזוהה כל-כך עם אנגליה. ברוסיה הוא נודע כ"אוליגרך התינוק", או כבנו של האוליגרך אלכסנדר סמולנסקי, שעסקי הבנקאות שלו קרסו ב-1998, מה שגרם להתרוששותם של אלפי לקוחות.
תוכניות הבן לחברה החדשה כוללות התרחבות גלובלית ושיבוץ אבנים יקרות במכוניות ששוויין יגיע ל-160 אלף דולר. "אין ספק שהוא מכיר מספיק אנשים שיכולים להרשות לעצמם דברים כאלה", אומר עורך-דינם של המוכרים, ניל מיירסון.
לא בטוחים בבית
לעת עתה, נראה שהזרמת הכספים הרוסיים ללונדון תימשך, בעיקר כיוון שהם לא חשים בטוחים בבית. המתיחות הגיעה לשיאה במרץ השנה, לאחר ניסיון כושל להתנקש בחייו של אנטולי צ'ובאיס, בעליה של החברה לאספקת חשמל, מערכות אנרגיה מאוחדות, אדריכל ההפרטה הרוסית ו"אבי כל האוליגרכיים הרוסים", כפי שתואר בעיתון פרבדה.
נוספו על כך מעצרו של חודורקובסקי ב-2003, משפטו, ופירוק חברת יוקוס, שהעמידו בספק את מחוייבות הקרמלין לשווקים פתוחים ולהשלטת חוק וסדר. פוטין ניסה במרץ האחרון להשיב את אמון המשקיעים כשהבטיח לחברות שהממשלה לא תחקור את ההפרטות השנויות במחלוקת משנות ה-90'. אולם באפריל, כשהאליטה הרוסית התכנסה בלונדון לוועידת השקעות, הרשויות הרוסיות חייבו את חברת הנפט TNK-BP במס בסך מיליארד דולר.
למרות אווירת הפחד והמזימות שנוצרה בעקבות זאת, 840 איש נכחו באותו ערב בקונצרט "רפסודיה רוסית" באולם אלברט הול המלכותי בלונדון. רשימת האורחים כללה את הנסיך אנדרו, בנה השני של המלכה, וכן את מייסד גזפרום וראש הממשלה לשעבר ויקטור צ'רנומירדין וחבר מועצת המנהלים של TNK-BP, ויקטור וקסלברג.
רחוק מהאימה, באולם המהודר בלונדון התכנסו מאות גברים בחליפות טוקסידו מהודרות ונשים בשמלות ערב נוצצות לקוקטייל. דוגמניות קישטו את האירוע כפסלים, והציגו על חזן ענקי יהלומים בשווי 18 מיליון דולר. לאחר מכן, התזמורת הסימפונית הממלכתית הרוסית החדשה ניגנה מיצירות צ'ייקובסקי וסבירידוב. כשהם מרגישים בטוחים ומוגנים בלונדון, אנשי החוג הנוצץ הרוסי עישנו, פטפטו בחופשיות ובקולניות וגמעו כוסיות וודקה בזו אחר זו.
קרוב מדי לדוב / טטיאנה סרפין
למי מהאוליגרכים הרוסים מצפה גורל דומה לזה של מיכאיל חודורקובסקי שנאסר לפני שנתיים באשמת מרמה וגניבה, וחברתו, יוקוס, פורקה ונמכרה לגורמים מטעם הממשלה?
"כל האנשים האלו חשופים מבחינה פוליטית, כי הם שולטים בחלק גדול מהכלכלה הרוסית ובנכסים אטרקטיביים (נפט, גז, מכרות, מתכות, תעשייה כבדה)", אומר צ'רלס הקר, מחברת הייעוץ לסיכונים עסקיים קונטרול ריסקס גרופ בלונדון. "כמה מהאוליגרכים מנסים להתאים את האינטרסים הפרטיים שלהם לסדר העדיפויות הכלכליות והחברתיות של הקרמלין", אומר ניקולס גבוסדב, עורך אמריקה נשיונל אינטרסט המתפרסם בארה"ב, "ואחרים יעזבו לפני שהחבל יתהדק סביבם".
ויקטור וקסלברג (שותף: מיכאיל פרידמן)
נמסר שעל האחזקה הגדולה ביותר שלו, יצרנית הנפט TNK-BP, הוטלה שומת מס בסך מיליארד דולר, מה שגרם ללורד בראון מחברת הנפט הבריטית בי.פי. לטוס לרוסיה כדי לדון על כך עם פוטין. בנושא זה שוררת עדיין אי ודאות. באחזקה העיקרית השנייה של וקסלברג, חברת האלומיניום סואל, מנסים להתארגן מחדש כדי למצוא חן בעיני פוטין. למרות הפגנות התמיכה הפומביות ברוסיה מצד וקסלברג, כולל הצגת אוסף ביצי הפברז'ה שלו בכל רחבי המדינה, הוא עבר לגור בשוויץ בדצמבר.
רומן אברמוביץ'
ליבת הונו, סינפט, עלולה להיפגע מתוכניות הממשלה להקים יצרנית נפט בבעלות ממלכתית ממה שנותר מחברת יוקוס. לאחר שכהונתו כמושל איזור צ'וקוטקה תסתיים בדצמבר 2005, הוא עשוי להיפרד לשלום מרוסיה ולהתרכז בקבוצת הכדורגל שלו, צ'לסי.
ולדימיר פוטנין (שותף: מיכאיל פרוחורוב)
חברת האחזקות המגוונת שלו שולטת במכרות ניקל וכן עוסקת בביטוח, אמצעי תקשורת, חקלאות והנדסה. הוא מכר את אחזקותיו בחברות הנפט כשהבין את הסערה הפוליטית שמתרחשת סביב הענף. באחרונה סירבה הממשלה הרוסית לאשר עסקה שרקם עם סימנס להעברת השליטה על אחת מאחזקותיו, "מכונות חשמל". ייתכן שזה ישמש כקלף המיקוח שלו: העברת "מכונות חשמל" לממשלה, כתנאי למכירת אחזקותיו בתחומים אחרים.
אנדריי מלניצ'נקו (שותף: סרגיי פופוב)
האימפריה שלו כוללת כימיקלים, מכרות פחם, מכרות פלדה ו-10% ממונופול החשמל של רוסיה - מערכות אנרגיה מאוחדות. ב-3-2002 נשללו ממנו אחזקותיו ביצרניות רכיבים גרעיניים. נמסר שמלניצ'נקו מבלה רק כמה ימים בשנה ברוסיה. מכרות הפחם שלו הם ספקיות הדלק העיקריות למונופול החשמל שבשליטת אנטולי צ'ובאיס, שמחזיק בתוכניות משל עצמו לגבי מגזר האנרגיה.
אולג דריפאסקה
הוא שולט בחברת אלומיניום רוסית, יצרנית המתכות המובילה במדינה, ובבעלותו חברות לייצור מכוניות ומטוסים, כולן כלולות ברשימה מצומצמת של הקרמלין של חברות שבהן יש לערוך ביקורת. העובדה שהוא נשוי לנכדתו החורגת של בוריס ילצין עשויה לעזור לו: למשפחת ילצין הובטחה חסינות כשפוטין עלה לשלטון.
