איפה הם למדו לאנוס

כאשר שאלה אמה של בת ה-9, שנאנסה יחד עם חברתה בת ה-11 באריאל, מה בדיוק עשו לה אותם ילדים, חלקם בני גילה - לא יכלה הילדה לנקוב בשם המפורש, אונס. "היא הרי לא יודעת מה זה", הסבירה האם. בדיוק כך. ילדה בת 9 לא אמורה לדעת מהו אונס, אין כל סיבה שתראה או תיחשף לאקט מיני כלשהו, ודאי לא כזה שנעשה בכפייה. וזו בדיוק הבעיה שמקרה האונס הקבוצתי האחרון מניח לפנינו: גילם של התוקפים. חלקם בני 14, הצעיר שביניהם בן 9, והם בכל זאת נחשפו למין. לאלימות בגיל צעיר כבר התרגלנו, כעת זה מגיע לתקיפה מינית.

כדי שילד בן 9 יבצע אקט מיני בילדה בת גילו, הוא צריך להיחשף לכך. הוא צריך לראות או לשמוע או חמור מכך - לחוות בעצמו מהו אקט מיני. האחראים לכך שזה קורה הם אלה המעצבים את עולמו במתקפת סקס בלתי פוסקת: אתרי האינטרנט והפרסומות בטלוויזיה. ההורים - אלה שאמורים לשלוט בשלט - נושאים באחריות גדולה עוד יותר.

בשיחות שמתקבלות במרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, מהדהד היטב קולם של ההורים - לא רק הורים לילדים שעברו תקיפה, אלא גם אמהות ואבות שגילו כי ילדיהם נחשפו לתכנים מיניים באתרי סקס באינטרנט, לרוב על-ידי ילד המבוגר מהם במספר שנים. הפורנוגרפיה ברשת מנצלת נשים, משפילה אותן ומציגה אקטים מיניים כמעשי כפייה. אין שום סיבה שכך תיראה החשיפה הראשונה של ילדכם לעולם המין. וזה בדיוק מה שיקרה אם לא תתערבו.

פעוטות כאובייקט מיני בפרסומת לחיתולים

רבות כבר נכתב על המודל לחיקוי שהטלוויזיה משווקת (בלונד, חזה גדול, רצוי דוגמנית). אבל כאשר מדברים על גיבוש קוד אתי לפרסומות, אולי סוף-סוף יבינו בעולם הפרסום שזה שסקס מוכר, לא אומר שחייבים להשתמש בו, ולפעמים מותר גם לפרסומאים לגלות מעט אחריות חברתית. קחו לדוגמה את הפרסומת החדשה והמדוברת לחיתולים חד-פעמיים. אותי לא מבדח לראות את הפעוטות העירומים פותחים את חלוקיהם במחווה לפרסומת ההיא של "קסטרו", בה שיחקו כזכור מבוגרים בגיל ההסכמה. זהו בדיוק טשטוש הגבולות שמוביל להתייחסות לילדים צעירים, ואפילו פעוטות כאל אובייקטים מיניים. אני באופן אישי כבר לא ארכוש את החיתולים האלו. ממליצה לכם לעשות את אותו הדבר.

בפרסומת אחרת, שנידונה בימים אלה בבית-משפט, מכניס אבי המשפחה זונה למכוניתו, רק כדי לגלות במושב האחורי את בני משפחתו ולשמוע את סלוגן המחץ: "עם... תשכח שזו משפחתית". גם זה לא משעשע אותי. קיראו לי פמיניסטית חסרת חוש הומור. אני מוכנה לוותר לפרקים על ההומור, ובלבד שילדיי לא ייחשפו לתכנים שכאלה, לפני שיש להם יכולת לעבד אותם.

אפשר כמובן לטעון שהתכנים המיניים בתוכנית הטלוויזיה עצמן קשים ובוטים לא פחות מבפרסומות. זה נכון, אבל זה תלוי בשעה, וכאן תפקידנו כהורים לשלוט בתכנים. אם בתכם או בנכם רואים "סקס והעיר הגדולה" או "הסופרנוס" בשעת לילה מאוחרת, שוב לא הפעלתם את הסמכות ההורית. להבדיל, את הפרסומת עם הנטיות הפדופיליות לחיתולים תראו בכל שעות היום, כך גם את הפרסומות לבגדי ילדים, בהן ילדות בנות 10 הולכות בחולצות בטן ומכנסיים שבקושי מכסים את התחתונים. תמיד תוכלו להגביל את הילדים לערוצים ללא פרסומות או לקלטות וידאו, או פשוט להוציא את הטלוויזיה מהבית. זו הבחירה שלכם.

שימו את המחשב בסלון

גם נושא המחשב הוא הזדמנות להפגין סמכות הורית ברורה ונחרצת: אל תאפשרו לילד לשוטט בעולם הווירטואלי ללא פיקוח. הציבו את המחשב בסלון, או בפינת העבודה שמשותפת לכל בני הבית. הילד רוצה פרטיות כאשר הוא גולש באינטרנט? הסבירו לו שזה בלתי אפשרי, לטובתו. יש לו חבר המבוגר ממנו בשנתיים-שלוש והם מסתגרים בחדר שעות ארוכות? תבדקו מה הם עושים שם. התקינו חסמים שמונעים כניסה לאתרי סקס, זה פשוט וקל וקיים במרבית מקומות העבודה. היכנסו בעצמכם למחשב ובידקו באלו אתרים הילד ביקר. זה נראה לכם כמו בילוש וחיטוט אחריו? ייתכן שזה בדיוק מה שיציל אותו או אותה מלהיות התוקף הבא - או הקורבן הבא.

קיראו לי נאיבית, על שאני סבורה כי ילדים בני 9, 10 ו-11 יסכימו לתנאים הללו. תשאלו את עצמכם מה זה אומר עלינו, שהילדים קובעים כיצד יתנהלו הדברים בבית, והאם לא זו בדיוק הבעיה - שהם קובעים את עולם הערכים שיעצב את עתידם. זה לא התפקיד שלהם, הם לא מסוגלים לעשות את זה. זה התפקיד שלנו - ההורים.

הילדים שלנו הם תמונת עולמנו. אם לא נשכיל להגן עליהם מפני עולם דימויים מיניים בוטה, מכוער ומטעה, ניאלץ להתמודד עם השלכות חמורות בהרבה, כמו אלו שהתגלו במקרה האונס הקבוצתי באריאל. זה התפקיד שלנו, ואף אחד לא יעשה זאת במקומנו.

קרן נויבך, עיתונאית, מגישה בערוץ 1 ומתנדבת במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית