פולקסווגן פולו - בעקבות הפאסאט

מאז נחיתת הדור השלישי לפולו, באמצע שנות התשעים, הייתה הסופר-מיני של פולקסווגן לחביבת היאפיות, והפכה מכונית שנייה טבעית במשפחות אמידות ובחירה נשית מועדפת. התדמית המצוינת, האווירה האופנתית והביקוש בשוק המשומשות סייעו לה רבות.

אבל ההצלחה הואטה בדור הנוכחי, שהגיע ב-2002, בגלל מחיר גבוה מדי. ובכל זאת זכתה הפולו לנוכחות גבוהה מאחיותיה לפלטפורמה - סיאט איביזה וסקודה פאביה. עם הגעת הגרסה המחודשת, מנסה היבואן להחזיר את הפולו למודעות ולמרכז השדה.

אין צורך בזכוכית מגדלת כדי להבחין בשינוי החזותי אותו עברה הפולו, עם קבלת המראה המשפחתי החדש של פולקסווגן. זה אומר שהיא עוקפת בסיבוב את הגולף ומציגה חזית דומה לפאסאט ( רמז למתיחת הפנים לגולף?). הפנים החדשות והבולטות, עם יחידות התאורה המקוריות והסבכה הגדולה, שיורדת עד לחלק התחתון של הפגוש, יוצרות מראה של מכונית גדולה יותר - והפולו אכן התמתחה ב-2.1 ס"מ. היא נראית פחות סופר-מיני ויותר גדולה, וזה לא בהכרח רע.

וגם אם שילוב החרטום בקווים האנמיים של הפרופיל אינו מושלם, הוא לפחות הופך את הפולו למכונית מיוחדת ובולטת מבעבר. מאחור השינוי פחות בולט, אבל כולל יחידות תאורה שקופות ודלת מעודכנת. תאורת איתות על המראות ופרטים קטנים נוספים, כמו סמלי פולקסווגן בתוך פנסי החזית (על הנורות), משלימים מראה שונה מהותית.

פתיחת הדלת מגלה אווירה יוקרתית ועשירה מבעבר, עוד צעד לכיוון הגולף שהלקוחות יאהבו. השינוי הגיע לא רק ממקצה השיפורים, אלא גם מהחלטה נכונה של היבואן להביא את הגרסאות האוטומטיות ברמת ה"קומפורטליין" המהודרת. התוצאה מורגשת במיוחד במכוניות הכהות, להן פנים המשלב גווני קרם ושחור. יחד עם שיפור מסוים באיכות החומרים, והריפוד המהודר יותר, נוצרת תחושה יוקרתית מבעבר. זו אותה תחושה שהפולו תמיד רצתה להתהדר בה. וזה ממשיך אל פרטים קטנים כמו ידיות משוככות, ושלל תאורות למראות האיפור, למפות, ואפילו ליושבים מאחור.

לקוחות פולקסווגן ירגישו כאן בבית, עם תאורת מחוונים סגלגלה וסימון מתגים באדום בוהק, מסעד מפנק מאחור, ואותה תחושה איכותית לרוב המתגים והמנופים. אמנם הפולו עדיין חסרה מקוריות או חן נעורים, ואינה פורצת דרך באבזור, אבל לפחות כעת היא מקרינה תחושה יוקרתית.

תנוחת הנהיגה הטובה, עם שלל כיווני המושב וההגה, לא השתנתה וכך גם המרחב הטוב מאחור. תא המטען המרווח ותא הכפפות הזעיר נותרו אף הם כבעבר. מי שנעלם הוא אותו תומך הידראולי במכסה המנוע. גם פולקסווגן צריכים לחסוך?

אבל פולקסווגן לא יצאו מעורם בהגיעם לצד המכאני, ובוודאי שלא עם תיבה אוטומטית שמצוידת בגרסה האנמית (75 כ"ס) למנוע ה-1.4 ליטר המוכר מימים ימימה. ייתכן וזה נובע מכך שהפולו, בניגוד לאחיותיה הגדולות, אינה נמכרת בשווקים בהם תיבה זו חשובה, למשל מדינה עלומה בשם ארצות הברית. התעקשות פולקסווגן (כמו יצרנים אירופים נוספים) להישאר בגרסה האוטומטית עם מנוע ה-1.4, בהחלט מצביעה על חשיבות התיבה. או יותר נכון - חוסר החשיבות.

וכיוון שהמשקל נותר דומה (1,053 ק"ג), התמונה באגף הביצועים לא השתנתה. הפולו מסוגלת להציג יכולת סבירה, אבל לא הרבה יותר מזה. בעיר ופרבריה המצב פחות גרוע ממה שרומז המפרט, שמספר על האצה למאה קמ"ש ב-15.3 שניות ארוכות. בעזרת ימנית כבדה ניתן אפילו לייצר ביצועים סבירים.

התנהגות מנומסת

ברגע הראשון מפתיעה הפולו בתגובה נמרצת (מדי?) להפניית ההגה, אך היתר מוכר. היא נותרה בטוחה וצפויה, אבל עדיין לא ממש מבדרת. נראה שההגה החשמלי קיבל כעת משקל נכון יותר, אבל הוא עדיין משלב חוסר תקשור עם תגובה מהירה לכל הטיה. 

הבלמים הדרגתיים מבעבר, אבל תחת עומס שידרו רעידות. נוחות הנסיעה נותרה טובה ביחס לקבוצה, אך פעולת המתלים אינה שקטה.

הדגם המחודש לפחות מצליח לרשום שיפור מהותי ולהתקרב למטרה המקורית - קטנה-גדולה עם ארומה יוקרתית. זאת גם אם לביצוע שלם באמת נחוץ מנוע פחות אנמי.

כך או כך, ברור שהפולו מכוונת בעיקר ללקוחות המושבעים של פולקסווגן, שיאהבו את האווירה, האיכות, העידון והמרחב. לקוחות אלה, על אף שאינם רבים, לא מופרעים בדרך כלל מהמחיר. אחיותיה הכמעט תאומות, האיביזה והפאביה, אינן מציגות את אותה ארומה ותדמית, ופער המחיר אינו גדול מספיק.