כך מחברים ישראלים את העולם השלישי לרשת

"כשהגעתי לניגריה, לא הבנתי למה הנציג שלנו שם נתן לי חצי כרטיס ביקור. הגעתי לשדה התעופה שם, ומחוץ לביקורת הדרכונים היה תור ענק. שאלתי את האנשים שם כמה זמן בערך לוקח להגיע לצד השני, והם אמרו לי שכמה שעות לפחות. אחרי כמה דקות שאני עומד בתור ניגש אלי קצין ניגרי, שאל אותי לשמי וביקש ממני להתלוות אליו. אז התחלתי לפחד קצת".

"הוא לקח אותי מחוץ לתור, והתקדמנו לכיוון ביקורת הדרכונים. כשהתקרבנו למקום הבנתי למה כל העסק הולך כל כך לאט – היו שם שלושה פקידים, אחד מסתכל על הדרכון ומביא אותו לחדר של המנהל, שני מוציא את הדרכון מהחדר של המנהל ושלישי מחתים אותו.

הקצין בכל מקרה לקח אותי לצד, וביקש ממני את הדרכון. כשחשבתי שאני כבר אבוד – הוא הלך לפקיד המחתים והחתים לי את הדרכון". "כשיצאתי משדה התעופה היו שם המון אנשים. אחד מהם ניגש אלי והציג את עצמו כנהג שלי. איך ידענו שהוא הנהג שלי?

הוא החזיק ביד שלו את החצי השני של כרטיס הביקור שהסוכן הניגרי שלנו נתן לי לפני הנסיעה. למה עושים את זה? כי אם נהג עומד מחוץ לשדה התעופה עם שלט, אפילו בעברית,

שאר בעלי המוניות שם יעתיקו את השלט במטרה למשוך את הנוסע אליהם. אם אותו נוסע יגיע למונית הלא נכונה, הוא נמצא בסיכון גבוה לחטיפה ואפילו רצח".

מי צריך אינטרנט בלוויין?

את הסיפור הזה מספר מנכ"ל סקייויז'ן, מארק גזית. גזית מנהל חברה בינלאומית, בבעלות של 5 שותפים פרטיים, שמתקינה אינטרנט באמצעות לוויין.

מי צריך אינטרנט באמצעות לוויין? בעיקר מדינות מתפתחות, שאין להן את התשתית לאספקת אינטרנט ב"צינורות המקובלים" – כבלים אופטיים או תשתית קרקעית אחרת. לדברי גזית, לו זה כבר נראה שגרתי, אבל אופי פעילות החברה הציב כמה פעמים את אנשיה בסיטואציות שנראות מאוד מוזרות למבקרים מהעולם המערבי.

הרשת לטובת הרפואה

כל פעילותה של החברה היא במדינות מתפתחות, בעיקר במזרח אירופה ואפריקה. התשתית הלוויינית של החברה נמכרת לספקי אינטרנט במדינות אלה, שלאחר מכן משקיעות בתשתית קווית עד בית הלקוח. כמו כן, החברה מספקת שירותים לחברות או מפעלים ספציפיים, שגישה לאינטרנט היא חיונית בשבילם.

בחברה אוהבים לתת את הדוגמה של בית חולים באפריקה, שלפני החיבור לאינטרנט היה צריך לשלוח דגימות לבדיקה באמצעות הדואר. הבדיקות היו נעשות במעבדה בארה"ב, וחולים רבים לא שרדו את השבועות הארוכים שלקח לדגימות להגיע לארה"ב, להיבדק ולהישלח חזרה. כאשר בית החולים התחבר לאינטרנט, הוא היה יכול לשלוח באמצעות הרשת את הדגימות, ולקבל תשובה תוך דקות.

פעילותה של החברה במדינות אלה מתבצעת בעיקר באמצעות סוכנים מקומיים, שיוצרים קשר עם לקוחות פוטנציאליים ומקשרים אותם לחברה. בכל מדינה הם פועלים באמצעות חברה מקומית, בעיקר כדי לטשטש את הקשר לישראל. הקשר הזה יכול להיות מזיק לעיסקאות במדינות מסוימות בעיקר על רקע פוליטי.

עוד דרך לכבס בגדים ומחשב נייד

"יש מדינות רבות, במיוחד בין המדינות המתפתחות, שלא כל כך ששות לעשות עסקים עם חברות ישראליות", אומר גזית. עם זאת, להתקנות של צלחות לוויין משתמשת החברה בעיקר בטכנאים שלה.

נוסף על כך, במדינות מהותיות לפעילות החברה מגיעים גם הנציגים הישראלים לביקורים מדי פעם. כמו שקרה לגזית בניגריה, גם ביקורים אחרים יכולים ליצור מגוון מצבים שאיש העסקים הממוצע בעולם המערבי לא ממש נתקל בהם.

אחד מאנשי החברה, ישראלי דתי, נתקל בסיטואציה שכזו כשנסע לפגישה חשובה בקינשאסה. הוא נסע עם מחשב נייד, עליו שמר את הפרזנטציה שעמד להראות בפגישה, ומכשיר סלולר כדי לתקשר עם העולם החיצון.

בדרך כלל, כשנוסעים לפגישה, ניתן להניח כי הנסיעה תהיה באמצעי תחבורה מסודרים. עם זאת, אותו משווק, בדרכו לפגישה, הגיע לנהר – אותו היה יכול לחצות רק באמצעות רפסודות. הלך אותו בחור והתיישב על הרפסודה יחד עם עוד כמה נוסעים.

כשהרפסודה התקרבה לחוף הנגדי היא התהפכה מעומס הנוסעים, ואותו משווק, לפני פגישה חשובה, מצא את עצמו שוחה במים לא נקיים במיוחד. המחשב הנייד והסלולרי לא שרדו, וכל בגדיו התמלאו בבוץ. הדבר היחיד ששרד היו התפילין שנשא עימו. בחברה זוכרים כי אותו משווק התקשר לארץ מטלפון ציבורי, וביקש כי ישלחו את המצגת שהכין בפקס. המצגת נשלחה – ולמרות כל הצרות, הפגישה התקיימה כמתוכנן. מאז, כל משווק של החברה שנוסע לחו"ל שומר את המידע החיוני לו על דיסק קשיח נייד.

בכיר אחר בחברה השתפשף עם המנטליות האפריקנית בדרך אחרת. כשיצא משדה התעופה הוא לקח מונית לנסיעה ארוכה. הנסיעה עברה בסדר גמור, עד שהנהג עצר בתחנת דלק – והודיע לאותו בכיר כי הוא צריך לשלם על הדלק. למה? כי לנהג מונית אין כסף, ובלי דלק הם לא יוכלו להמשיך.

הבעיה: בניין, הפתרון: להרוס

בכיר אחר ששכר אוטו במזרח הרחוק נתקע עם האוטו לצד הדרך במקום נידח במיוחד, ואת שארית דרכו נאלץ לעשות בטרמפים. הלקוחות של סקייויז'ן נמצאים בעיקר במדינות עם מבנה פוליטי בעייתי. לפעמים זה שחיתות, לפעמים זה מלחמת אזרחים, אבל לא תמיד הכי קל והגיוני לארגן שם עניינים. כדוגמה נותן גזית מקרה של חברת אינטרנט באפריקה, עם בעיה מוזרה. באותה חברה, איכות הקשר לאינטרנט ירדה מעט בכל יום. הטכנאים מהארץ לא ידעו מה הבעיה, וכל נסיונות התיקון מרחוק לא הועילו. בחברה האפריקנית כבר התחילו להתעצבן, לאחר שכל יום שעובר הבעיה מחמירה. במצב זה החליטה החברה לשלוח טכנאים לחברה, שיבדקו מה הם יכולים לעשות משם.

כשהגיעו הטכנאים למקום התגלתה הבעיה. מול האנטנה הוקם מבנה מגורים. עם כל קומה שהוספה לבניין, איכות הקליטה של האנטנה ירדה. הטכנאים הסבירו את הבעיה, ובחברה הביאו את הפתרון. כדי לנהל חברה במצב פוליטי בעייתי, צריך קשרים טובים עם השלטון. חברה שיש לה קשרים פוליטיים טובים, יכולה גם להרוס בניין מגורים. תוך כמה ימים, התושבים שהחלו לעבור לבניין פונו ממנו, והבניין נהרס. בחברה האפריקנית אפילו לא הבינו מדוע הטכנאים מציעים להם להזיז את האנטנה. הם פשוט הביאו טרקטור והרסו את הבניין – בלי אישורים ובלי כלום.

גם בחוף השנהב יש פתרון

בחוף השנהב, מדינה במלחמת אזרחים, נתקלו אנשי החברה במקרה אחר. התשתיות במדינה הרוסות לחלוטין בגלל המלחמה – אין חשמל ואין טלפון. למרות זאת שלחה החברה את האנטנה למקום בו היא היתה אמורה להיות מותקנת, ובצירוף מקרים נדיר הציוד הצליח להגיע עם הטכנאים באותו זמן.

כל האישורים הממשלתיים הושגו, הכל היה במקום, האנטנה הורכבה, ואז גילו שאין חשמל. המקומיים הביאו גנרטור כדי להפעיל את האנטנה, אך הגנרטור לא הוציא את המתח הנכון לציוד. את הבעיה ניתן לפתור בקלות באמצעות שנאי שעולה כמה עשרות שקלים בכל חנות חשמל. הבעיה: בחוף השנהב לא נשארו הרבה חנויות חשמל. הטכנאים חשבו קצת על הבעיה, והבינו כי המתח שהם צריכים להפעלת האנטנה זהה למתח היוצא ממצבר של אוטו.

האפריקנים תפסו מכונית ישנה, החרימו אותה ולקחו לה את המצבר. האנטנה חוברה, ורשת התקשורת המקומית החלה לעבוד. האנטנה היתה מחוברת למצבר בערך שבוע, עד שהצליחו להביא למקום שנאי ולפתור את הבעיה באופן קבוע יותר.

הצלחת התמלאה בקרח

בחברה נתקלו גם בהרבה מתיחויות על רקע פוליטי במדינות ברית המועצות לשעבר. במדינות אלה, כל פעם שהשלטון מתחלף – גם החברות המובילות מתחלפות. בסקייויז'ן החליטו להצטרף לטרנד – כל פעם שהשלטון באחת ממדינות אלה מתחלף, הם פותחים חברה מקומית חדשה שתרכז את הפעילות באותה מדינה.

עוד הסתבכות של החברה בסכסוך פוליטי היתה בסכסוך הבלתי נגמר בין טורקיה ליוון. בחברה שלחו אנטנה משומשת ממפעיל יווני לטורקיה. במכס הטורקי ראו את החבילה היוונית, ולא הסכימו להכניס. בחברה מצאו לזה פתרון יצירתי – הוציאו את האנטנה, צבעו אותה, שמו קרטון חדש, ומכרו אותה לטורקים כאנטנה חדשה.

בחברה מספרים, כי במכס הטורקי אפילו לא הסתכלו על ניירת. במולדובה נתקל נציג החברה במקרה קצת יותר רציני. החברה שלחה אנטנה מתוצרת חברת פטריוט לחברת אינטרנט מקומית. כל מה שהמוכסים במולדובה ראו זה קופסה גדולה שכתוב עליה פטריוט. על הנציג, שכמעט נעצר על סחר בכלי נשק, נאסר להכניס את האנטנה למדינה. האנטנה הוחרמה, והנציג שוחרר לבסוף.

דירה וצלחת תמורת 50 דולר

החברה היתה צריכה לשלוח אנטנה אחרת, אך הפעם הקפידו לשלוח אנטנה של יצרן אחר. במדינות מתפתחות, עלות כוח האדם לעיתים זולה יותר מפתרונות טכנולוגיים. כששכר העבודה הממוצע הוא כמה דולרים בחודש, החברות המקומיות יכולות להגיע למגוון פתרונות במקום לקנות עוד ציוד. זה מוביל למצבים שציוד שנחשב מאוד אלמנטרי במדינות אחרות, נתפס כמותרות במדינות בהן האנשים לא עולים הרבה כסף.

במדינות מזרח אירופה הטמפרטורות יכולות להגיע הרבה מאוד מתחת לאפס. במצבים כאלה, קרח יכול להצטבר על צלחת הלוויין ולהפריע לפעולתה. משום כך מוכרת סקייויז'ן מערכת נפרדת המונעת הצטברות קרח על צלחת הלוויין. עם זאת, אחד המפעילים במזרח אירופה לא ממש הבין למה הוא צריך להוציא כמה עשרות אלפי דולרים על מערכת שכזו. אותו מפעיל מצא פתרון פשוט מאוד – תמורת 50 דולר בחודש, משפחה של 4 נפשות עברה לגור ליד הצלחת. כל שעה יוצא אחד מבני המשפחה ושופך דלי מים חמים על הצלחת. המשפחה כנראה ממלאת את תפקידה בנאמנות, כי בחברה אומרים שאותה צלחת מתפקדת בצורה מושלמת.

בבולגריה, אחד המפעילים החליט שהוא לא צריך לקנות מהחברה מערכת קירור. למה? כי ממילא קר שם. בכל מקרה, לציוד תקשורת יש נטייה להתחמם, ואותו מפעיל החל לקבל בעיות בחיבור. גם אז לא הסכים אותו מפעיל לקנות מערכת לקירור הציוד – הוא פשוט קנה מקרר תעשייתי, קדח בו חור לכבלים, והציוד עבד מצוין.

בחברה אמרו כי המקרר עומד שם עד היום, ושומר על תקינות הציוד שמכרו לאותו מפעיל. אם כל זה לא מספיק, חלק ממדינות אפריקה מכבות את החשמל בלילה. לא מדובר על לכבות את האור לפני שהולכים לישון – פשוט מורידים את השאלטר בכל המדינה. עם זאת, לטכנאים של החברה זה לא תמיד כזאת בעיה. בניגוד לעובדי חברות תקשורת אחרות, הם לא צריכים לעבוד בלילה.