עכשיו אני

זמר יוסי אזולאי הוא בדיוק מסוג האמנים שאם היה נבחן ל"כוכב נולד", ודאי היה מנצח בקלילות את כל שאר המתמודדים. לאזולאי יש את כל שמשדרג זמר רגיל לכוכב פוטנציאלי: קול א-לה מויאל את סקעת, שנחרת היטב בתודעה. ובכל זאת, וזאת נקודה גדולה לזכותו, אזולאי העדיף ללכת בדרך הארוכה והמייגעת הכוללת הופעות קטנות, הקלטות וכיבוש יעדים בזה אחר זה. האם אזולאי הוא מסוג הזמרים שחרתו על דגלם נאמנות מקצועית או שמא הקריירה שלו פשוט התחילה קצת לפני שהתחוללה כאן מהפכת "כוכב נולד", שמיומנת ביצירת מטאורים על פי הזמנה?

"לפרוץ זאת לא הבעיה. הבעיה היא ביכולת ההישרדות לטווח ארוך. הדואט שלי עם שלומי שבת הביא לי הצלחה גדולה, יופי של פתיחה לקריירה, אבל משם צריך להמשיך הלאה ולעבוד קשה. בסופו של דבר כולם עוברים את אותו תהליך והשאלה היא מי נשאר ושורד. ההצלחות האלה נורא מלחיצות. להתחיל בשיא זאת בעיה כי משם אפשר רק לרדת. החבר'ה של 'כוכב נולד' נורא מוכשרים, חלקם חברים טובים שלי. מצד אחד אני מאושר בשבילם, מצד שני זה לא בריא. הרבה יותר בריא לעלות מדרגה מדרגה כשיש בסיס מוצק וחזק שיחזיק לטווח ארוך. הצלחה אחת לא מבטיחה קריירה. זה לא בא משיר אחד ולא מאלבום אחד. גם אני טעמתי מההצלחה הגדולה והמיידית כששרתי עם שלומי שבת את 'אמא'. הוא פרגן לי ונתן לי את הבמה הכי גדולה וטובה שאפשר וכל הקריירה אני אודה לו על כך, אבל זה גם גרם לי להיות מבולבל לגבי האישיות המוזיקלית שלי".

בזמן שחלף מאז הספיק אזולאי, 27, להתחתן ולאחרונה הופיע בקדם אירוויזיון עם השיר "דונט וורי בייבי", איתו הגיע עד למקום השני, מיד אחרי שירי מימון ו"השקט שנשאר". השיר כלול באלבום החדש, כמו גם "פס ליום אחד" שהקליפ שלו זוכה ללא מעט שידורים בערוץ המוזיקה 24.

באלבום החדש הסגנון יותר ברור?

"אני מתעב הגדרות. כשרק השתחררתי מהצבא רציתי ללכת לכל מיני כיוונים. מוזיקה שחורה, רוק וים תיכונית. עם הזמן זה הלך והתחדד. העניין הוא שבדור של הזמרים שאליו אני משתייך יש המון השפעות. מספיק לציין את מאיה בוסקילה ומירי מסיקה, שבסגנון שלהן יש הרבה השפעות, והן יוצרות לעצמן קו ייחודי. גדלתי על הרבה סגנונות וזה מתבטא במוזיקה שלי. אז באלבום החדש יש מכל הסגנונות. יש את 'פס ליום אחד', שהוא רוק ישראלי, ויש גם מוזיקה שחורה ובנוסף אני לא מתכחש לשורשים המרוקאים שלי. דיברנו קודם על שלומי שבת והוא דוגמה מצוינת לאמן שההצלחה באה לו בגיל מאוחר, וזה בגלל שיש לו קו מוזיקלי רחב והוא ראה לטווח הרחוק ולא הקצר".

וזה עלול לבלבל את הקהל?

"אני מאמין שגם הקהל, בניגוד לתקשורת, לא מחפש הגדרות. הקהל יודע מה טוב ומה לא טוב. ואם זה שיר טוב זה לא משנה לקהל בכלל".

אתה הרבה יותר מעורב באלבום הזה כיוצר.

"באלבום החדש אני למעשה הרבה יותר דומיננטי ביצירת החומרים. כתבתי 11 שירים מתוך 13 באלבום. ככה שמדובר באלבום באמת אישי. אז למרות שאני מושפע מכל מיני סגנונות, עדיין יש לו קו פופי קליל ומאוד פשוט שמחבר בין כל השירים. הטקסטים נכתבו בתקופה מאוד קשה. בזמן הזה בדיוק התחתנתי ואפשר דרך השירים באמת לקבל הצצה אל התמונות מאותה תקופה".

אתה נחשב לאליל נערות, חיית פופ. זה לא בדיוק מסתדר עם העובדה שאתה גבר נשוי?

"זה נחמד שיש מעריצות בנות עשרה אבל זה לא העניין. כל אמן היה רוצה שיהיה לו קהל שיהיה מחובר יותר לשירים ופחות לדמות. אז נכון שבגיל ההתבגרות מתחברים יותר לדברים השטחיים, אבל קשה לי להאמין שמי שאוהב את המוזיקה יאהב אותה פחות בגלל שאני נשוי".

תקן אותי אם אני טועה, אבל שם האלבום "יום אחד איתך" לא מתאים לגבר נשוי. יום אחד איתך, זה סלוגן סטוצי, לא?

"ממש לא. השיר הזה הוא השיר של האדם הנשוי ואם ממשיכים את המשפט השיר אומר 'יום אחד איתך שווה סבל של חיים שלמים'. חוץ מזה, יום אחד זה ממש לא סטוץ. יום אחד מבחינתי זה התחייבות לאורך זמן. סטוץ זה שעה, לא יותר".